|
יבוא ויצוא-ומה שביניהם
עלון משפטי בענייני סחר בינלאומי |
החומר המובא בעלון זה הינו מידע כללי בלבד ואינו מהווה חוות דעת משפטית.
על מנת לקבל חוות דעת משפטית מומלץ לפנות עם מלוא פרטי המקרה הספציפי לעורך דין.
07/07/09 01.סיווג טובין ופמיניזם – על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א בענין סיווג אימובילייזר
07/07/09 02.היבואן והמכס בבית המשפט - מי צריך להוכיח את עמדתו? חלק א'
07/07/09 03.סימון טובין ביבוא לאיחוד האירופי
07/07/09 04.המכס מכר ולא השמיד ובכל זאת לא יפצה
07/07/09 05.ערובה זמנית על יבוא ברזל מצולע לבניה
07/07/09 06.משרד הבריאות התחייב לפרסם מעתה ואילך מידע על תוספי תזונה שנפסלו לשיווק
07/07/09 07.סחר חוץ - מה קורה כאשר הצדדים חלוקים על העובדות –סקירת פסקי דין שניתנו לאחרונה
07/07/09 08.הפניקס נגד צים – פרק נוסף בשאלת מקום השיפוט
07/07/09 09.הנמל יפצה גם בגין נזקים עקיפים
07/07/09 10.עיכוב הליכים בבית המשפט לצורך קיום בוררות בינלאומית
07/07/09 11.מי נחשב למורשה מטעם חברה זרה לצורך קבלת כתבי בי-דין?
07/07/09 12.מה חדש במשרדנו
07/07/09 01.סיווג טובין ופמיניזם – על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א בענין סיווג אימובילייזר
עו"ד גיל נדל
לא, ממש לא טעינו בבחירת הכותרת, אף כי התמיהה - מה לסיווג טובין ולפמיניזם - מובנת. השורות הבאות יבהירו את הענין ויספקו זווית חדשה ומרעננת על ענייני סיווג טובין.
בית המשפט המחוזי בתל אביב (ע"א 2916/04) דן לאחרונה בערעור שהוגש על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב שדן בסיווגו של מכשיר אימובילייזר לרכב. האימובילייזר הינו מכשיר לרכב המבצע חיבורים וניתוקים אוטומטיים בזרם המוזרם למערכת ההצתה וההתנעה ולמשאבת הדלק, הקיימות ברכב מנועי. כאשר בעל הרכב נועל את מערכות הרכב על-ידי הוצאת מפתח הרכב, נפתח אוטומטית – לאחר פרק זמן קצר – המעגל החשמלי המוביל זרם למערכות הצתה ולמשאבת הדלק, בכך מושבתת עבודתן, ומערכות אלו לא יעבדו כל עוד לא ייסגר המעגל החדש.
שיעור המכס או מס הקניה נקבע לפי סיווגו של המוצר בצו תעריף המכס, וכאן התגלעה מחלוקת בין היבואנים לבין רשות המכס. היבואנים סברו שיש לראות באימובילייזר כמנעול אלקטרוני לרכב המספק הגנה כנגד שימוש בלתי-מורשה ברכב, שמושגת באמצעות בלימת מערכות החשמל ומניעת התנעה, תפעול והמשך תנועת הרכב. בהתאם לכך סיווגו היבואנים את המכשיר בפרט 83.01.2010 הכולל מנעולים (לרבות מנעולים לרכב) ,ולא שילמו מס קניה. לאחר זמן, רשות המכס דרשה מהיבואנים לשלם הפרשי מס קניה, שכן לשיטתה של רשות המכס סברה שיש לסווג את הטובין בפרט 85.36.2049 שכלל אז מנתקי מעגלים חשמליים, מהסוג המשמש ברכב מנועי. בהעדר הסכמה, הנושא הגיע לשערי בית המשפט, שנדרש לדון בשאלת סיווג המוצרים.
אכן, מדובר בשאלה משפטית מרתקת - מהו האימובילייזר? מנעול לרכב או מנתק מעגלים חשמליים לרכב מנועי? בתפקוד המיידי שלו האימובילייזר הוא בוודאי מנתק מעגלים לרכב מנועי, אלא שראייתו ככזה מפסידה במשהו את מהותו. מצד שני, ראייתו של האימובילייזר כמנעול אמנם משקפת יותר את מהותו הסופית, אך היא נראית כמופשטת ומנותקת, שהרי ברור שאין כאן נעילה מהסוג של מנעול או אף מנעול חשמלי.
בית המשפט קמא כי יש לסווג את האימובילייזר כמנעול. בערעור התהפכו היוצרות – דעת הרוב קבעה כי יש לסווג את האימובלייזר כמנתק מעגלים חשמליים לרכב ואילו דעת המיעוט סברה, כמו בית המשפט קמא, שיש לסווג את האימובילייזר כמנעול.
המתודה לסיווג טובין בתעריף המכס נחלקת לשלושה שלבים כפי שהדבר הובהר באחד מפסקי הדין של בית המשפט העליון: ראשית יש להבהיר את טיבם ומהותם הפיזיים של הטובין המצויים בלב המחלוקת. שנית, יש להבהיר את משמעותם המשפטית של פרטי המכס הנוגעים לעניין. בשלב השלישי תתבצע מלאכת ההתאמה בין הטובין לבין פרט המכס המתאים להם.
דעת הרוב סברה כי טיבו ומהותו הפיסי של האימובילייזר, על-פי תיאור מאפייניו, הינו מכשיר חשמלי או אלקטרוני אשר משמש לניתוק מערכות חשמליות ברכב. דעת הרוב הדגישה כי גם לאחר ניטרול האימובילייזר יש צורך בהתנעת הרכב באמצעות מפתח, ללמדנו כי האימובילייזר אינו נועל את הרכב. לשיטת הרוב, אין משמעות לכך שהאימובילייזר מותקן במקרים רבים במפתח ההתנעה, שכן הדבר החשוב הוא המטרה שלשמה האימובילייזר הותקן, והיא - ניתוק המעגלים החשמליים ברכב לצורך מניעת אפשרות ביצוע פעולת ההתנעה. אמנם סיווג האימובילייזר במנתק מעגלים חשמליים אינו אופטימאלי, אך הוא עדיף על סיווגו כמנעול, ציינה דעת הרוב.
בניגוד מוחלט לדעת הרוב, סברה דעת המיעוט כי יש לראות באימובלייזר כמנעול. לדעת המיעוט "שימוש במבחן המהות יעוות את המצוי ולא יביאנו לידי הרצוי. נכון הוא הדבר שבאימובילייזר יש חיבורים וניתוקים אוטומטיים בזרם חשמלי, אך העיקר הוא בכך שהניתוק הוא בזרם החשמלי המוזרם למערכות ההצתה וההתנעה ולמשאבת הדלק שברכב.... לא בכדי הניתוק הוא למקומות אלה ולא למערכת הצופרים של הרכב או למערכת המוזיקה שברכב, אלא הניתוק בא לנעול ולסגור בפני מי שמבקש לגנוב את הרכב לקחתו מבעליו. הא ותו לא! זה ייעודו ומשכך זו גם מהותו. כל ניסיון לסווגו אחרת חוטא לאמת ולעיקר".
נציין כבר כאן כי דעת הרוב ודעת המיעוט שילבו נימוקים והסברים נוספים בחוות דעתם, אלא שלדעתנו, ליבת הענין היא הדברים שהובאו לעיל.
התהום התפיסתית הפעורה בין דעת הרוב לדעת המיעוט (ולבית המשפט קמא) – ברורה: האם יש להביט אל האימובילייזר מקרוב ולראות את שימושו הפרקטי והמיידי (מכשיר לניתוק הזרם החשמלי), או שיש להתרחק ולהגיע אל המהות או השימוש המופשט יותר (מנעול לרכב).
מה לזה ולפמיניזם? לפני מספר שנים רכשתי את ספרה של הילה קרן "דיני חוזים מפרספקטיבה פמיניסטית" (הפקולטה למשפטים, האוניברסיטה העברית, 2004), המנתח את דיני החוזים מפרספקטיבה זו. הכותרת משכה אותי כבר ממבט ראשון בגלל הנושא המפתיע, וכפי שכתבה המחברת בתחילת פרק א' של הספר: "יש להודות באופייה המצטדק של הכותרת (למה יש מקום לניתוח דיני החוזים מפרספקטיבה פמיניסטית). חוזים ופמיניזם? פמיניזם וחוזים? לכאורה עירוב מוזר של מין (תרתי משמע) בשאינו מינו". לימים, עם הקריאה, התגלה לעיני ספר מרתק ומקורי המספק נקודת מבט חדשה, מרעננת ומפתיעה על דיני החוזים.
בספרה, מציעה הילה קרן ארגז כלים לאבחונו של הקול הנשי. בין שלל הכלים הנמצאים באותו ארגז נמצא גם האבסטרקטיזם. לדעתה של קרן, מודלים אבסטרקטיים אופייניים לתיאוריה גברית, בעוד שהקולות הנשיים שואפים להיות קונקרטיים ותלויי הקשר. קרן מציינת כי מחקרים פסיכולוגיים ופסיכואנליטיים ביחס להבדלים בין המינים מלמדים על העדפתם של ילדים-בנים למודלים אבסטרקטיים המעדיפים כללים על נסיבות. בהתאם לכך מנתחת קרן את דיני ההצעה והקיבול, למשל, ומסיקה כי מדובר בתפיסה גברית טיפוסית, המבכרת לראות את כריתתו של חוזה כתהליך סכמטי של הצעה וקיבול, ולא כאינטרקציה של שני צדדים היושבים ומנסים לגבש יחדיו פתרון.
כפי שהוסבר לעיל, תפיסת דעת המיעוט, כמו גם עמדת בית המשפט קמא, משקפת עמדה אבסטרקטית-גברית, בעוד שתפיסת דעת הרוב משקפת עמדה נשית, פרקטית וקונקרטית יותר. אכן, הפרסונות שפעלו בענין זה הולמות היטב את המודל הנ"ל - את דעת הרוב קבעו שתי נשים, השופטת דיסקין, שאליה הסכימה השופטת שטופמן, בעוד שאת דעת המיעוט ואת דעת בית המשפט קמא הביעו שני גברים – השופט בן יוסף והשופט בן חיים. אם בעבר נאמר ש - "קשה סיווגו של מוצר כקריעת ים סוף" (אמרה שהובעה במספר פסקי דין (כולל זה שלנו)), הרי שלפני חציית הים כדאי לדעת היכן הוא ממוקם - במאדים או בנוגה.
לראש העמוד
07/07/09 02.היבואן והמכס בבית המשפט - מי צריך להוכיח את עמדתו? חלק א'
עו"ד גיל נדל
בשני סעיפים שונים נותנת פקודת המכס "הקלות פרוצדורליות" משמעותיות לטובת המדינה בתחום נטל ההוכחה. סעיף 229 לפקודה קובע כי "נתעוררה שאלה באישום-מכס, או בהליך לפי סעיף 192 להחזרת אניה, כלי הובלה או טובין שנתפסו על ידי פקיד מכס, אם המכס על טובין שולם או לא, או אם טובין יובאו לישראל, או יוצאו ממנה, או הובלו לאורך החוף, או נפרקו או הוטענו, כדין, חובת הראיה שהמכס שולם או שהעשיה בטובין כאמור היתה כדין, תחול באישום-מכס על הנאשם ובהליך כאמור - על התובע". סעיף 239א לפקודה קובע כי: "בהליכים שסעיף 229 לא חל עליהם, הטוען ששילם את המכס המגיע או שהגיש רשמון כדין או שהותרו טובין כדין, עליו הראיה".
הרעיון מאחורי "הקלות" אלו לטובת המדינה נעוץ בעיקרו בכך שהעובדות ידועות יותר ליבואן מאשר לרשות המכס ועל כן מן הראוי שהיבואן יהיה זה שנושא בנטל ההוכחה. חקיקתו של סעיף 239 הנ"ל באה בעקבות הוראה דומה בחוק מע"מ. אין ספק כי בכל הנוגע לאישומי מכס פליליים, מנוגד סעיף זה למושכלות היסוד בדין הפלילי, לפיו קיימת לנאשם חזרת חפות ועל המאשימה – המדינה להוכיח מעל לכל ספק סביר את אשמתו. בית המשפט הביע את מורת רוחו מסעיף זה, ואף הפרקטיקה המשפטית אינה עושה שימוש בסעיף זה באישומי מכס. ואולם לא להיבט זה נקדיש את רשימתנו זו, אלא דווקא להיבט האזרחי, כפי שיבואר מיד.
בתי המשפט להיפוך הדברים שבסעיפים הנ"ל, וציינו שבעוד שמבחינה מהותית המדינה היא זו שתובעת את היבואן, שהרי היא זו שהוציאה ליבואן הודעת חיוב או שחילטה טובין וכיו"ב, הרי שהסעיפים הנ"ל, מבחינה דיונית, מהפכים את הדברים והופכים את היבואן לתובע. השאלה היא כמה רחוק הלכו סעיפים אלו – האם הם ביטלו לחלוטין את ההבנה כי מבחינה מהותית התובעת היא עדין המדינה, או שאנו נמצאים במרכזו של המגרש עם שיקולים לכאן ולכאן.
פסיקת בית המשפט העליון בענייני מע"מ הבהירה את הדברים. ברע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבנין בע"מ נ' מס ערך מוסף, נקבע לגבי הסעיף המקביל בחוק מע"מ כי "אין דרישה בהוראת סעיף זה שהעוסק יוכיח כי החשבונית הוצאה כדין. עניינו של הסעיף בעובדות טכניות פשוטות בהליך קביעת המס והחיוב בו. לאמור, אם עוסק טוען כי שילם את המס המגיע ממנו או כי הגיש דו"ח או שהמס נוכה על-פי חשבונית מס, עליו הראיה שאכן שילם את המס, הגיש את הדו"ח, או כי המס נוכה על-פי חשבונית מס. מהותה של דרישה זו, להוכיח קיומה של אסמכתא. במקרה של ניכוי מס על-פי חשבונית מס, האסמכתא היא, חשבונית מס". מטרת הסעיף הינה, אם כן, למנוע טענה שעל המנהל להביא את כל האסמכתאות בעצמו. מצד שני, אם הנישום יביא את האסמכתאות הנדרשות, כי אז יעבור הנטל אל הרשויות להוכיח מדוע הוצאה השומה.
באופן דומה נקבע בענייני מכס – תיקוני ערך: "בשלב זה אני קובעת כי סדר הבאת הראיות יהיה "ברגיל", קרי, המבקשות יביאו את ראיותיהן כדי להוכיח את טענותיהן, ונטל ההוכחה על המבקשות; יחד עם זאת אומר כי אין זה מן הנמנע כי בסוף ההליך, אם יעלה בידי המבקשות להוכיח את טענותיהן העובדתיות לענין עלות הטובין, ובית המשפט ישתכנע בדבר 'אמיתות' ערך הטובין וכי המסמכים קבילים נכונים ואמינים, הרי שנטל הראיה יעבור אל המשיבה, כדרכם של נטלים שעברו מצד למשנהו על פי הראיות שיובאו". כלומר, בשלב הראשון על היבואן להוכיח את אמיתות מסמכיו וראיותיו. משעמד היבואן בנטל זה, כי אז הנטל עובד על המדינה לשכנע מדוע אין לא קיבלה את הראיות ומדוע ביקשה לתקן את המחיר.
במקרה אחד דובר ביבואן מקביל של וודקה פינלנדיה שייבא את הוודקה מהולנד. רשות המכס תיקנה את מחיר הוודקה בכעשרים אחוזים, וזאת בהתבסס על המחירים שמשלם היבואן הבלעדי של הטובין. בעקבות תביעת היבואן, דחה בית המשפט את תיקון המחיר, מכמה טעמים. ראשית, משום שרשות המכס לא הניחה תשתית עובדתית מספקת לכך שהיבואן שילם מחיר אחר לספק, הגבוה מהמחיר שהוצהר על ידי היבואן, ואף לא הכחישה מחיר זה. שנית, ולמעלה מן הצורך, מצא בית המשפט, בהתבסס על עדויות של הסיטונאים שרכשו את הוודקה מהיבואן, כי רק רכישה על פי שווי העסקה שהוצהר יכלה להניב ליבואן רווח מסוים, ואילו רכישה על פי שווי העסקה שקבעה רשות המכס, ובהתחשב במחירים שבהם היבואן מכר אותם בקבוקים, הפיקה לו למעשה, הפסד. שלישית, וגם זאת – מעבר לנדרש, קיבל בית המשפט את הסבר היבואן למחיר הרכישה הזול, בכך שחלק גדול מהבקבוקים שנכללו באותם משלוחים היה מסוג העיצוב הישן, המחוספס, כאשר באותה עת, היתה דרישה גדולה יותר לבקבוקים על פי העיצוב החדש, החלק. הסבר זה אושר על ידי הסיטונאים.
לאחרונה ניתן פסק דין מענין וחשוב על ידי בית המשפט המחוזי בראשון לציון (רע"א 11169-02-09 טרגט פוינט נ' פ. לורן קומפני ואח', החלטה מיום 24.3.09, ליבואן עו"ד זינגר, למדינה עו"ד שטייף), ובו קבע בית המשפט כי הסעיפים הנ"ל בדבר היפוך נטלי ההוכחה אינם חלים במקרים של חילוט טובין על ידי רשות המכס בשל חשד לפגיעה בזכויות קנין רוחני. בית המשפט פסק כי אותה הקלה ראייתית אינה חלה במערכת יחסים שבין יבואן לבעל הזכויות, שכן אמנם המדינה היא זו שביצעה את החילוט, אך מאחוריה עומד בעל הזכויות הטוען להפרת הזכויות, ולמצבים מסוג זה לא התכוון המחוקק בהעניקו את ההקלה הראייתית למדינה.
בחלק הבא של הסקירה נעמיק יותר באמור לעיל ונחדד את משמעותו של הביטוי נטל ההוכחה – האם מדובר בנטל הבאת הראיות (דהיינו, מי צריך להתחיל בהבאת עדיו וראיותיו) או בנטל השכנוע (מי צריך לשכנע את בית המשפט ב – 51% בצדקת עמדתו).
לראש העמוד
07/07/09 03.סימון טובין ביבוא לאיחוד האירופי
עו"ד גיל נדל, מורן שמילוביץ
אנו שמחים לשתף את קוראינו במידע שריכזנו בעניו סימון טובין המיובאים לאיחוד האירופי.
הצעת חוק סימון מקור על גבי טובין המיובאים לאירופה
ככלל, נכון להיום, לאיחוד האירופי אין הוראות וחוקים אחידים ומחייבים אשר דנים בסימון מקור הטובין, וזאת בשונה, למשל, מחובת סימון החלה על יבוא טובין לארה"ב או ליפן. אמנם, קיימות הוראות חקיקה במדינות שונות ביחס למוצרים מסוימים, אך אין מדובר בחובת סימון אחידה וגורפת. יחד עם זאת, בשנים האחרונות חלו מספר התפתחויות לכיוון חובת סימון טובין, אשר נסקור אותה מייד.
בדצמבר 2003 הגישה הנציבות האירופית למועצה תוכנית סימון מקור על טובין באיחוד האירופי, זאת בעקבות פניות חוזרות ונשנות של מדינות החברות באיחוד האירופי וסקטורים מסוימים, אשר הביעו חששות לגבי סימון מטעה ומעשי ההונאה הגדלים מיום ליום בכל הקשור לסימון טובין המיובאים מחוץ לאיחוד האירופי. לשם כך, התבקש קידומה של חקיקת סימון מקור על גבי טובים מיובאים לאיחוד האירופי.
במחצית הראשונה של 2004 החלה הנציבות האירופית בתהליך התייעצות בנושא זה אשר שילב גורמים בענפי התעשייה, איגודי סחר, צרכנים וארגונים נוספים. ביום 16.12.05 קיבלה הנציבות האירופית הצעת חוק לגבי סימון מקור על גבי טובין המיובאים ממדינות שלישיות. אין לשכוח שהנציבות האירופית (The European Commission) היא מהמוסדות החשובים ביותר של האיחוד האירופי. הנציבות האירופית מהווה גוף פוליטי ביצועי המשלב בו זמנית סמכויות חקיקה, ביצוע ואף פיקוח במסגרת האיחוד האירופי. היא שאמורה ליזום חקיקה למועצה ולפרלמנט ואף להיות אחראית ליישומה ולאכיפתה במידה ותאושר באופן סופי.
אימוץ החלטה על ידי הפרלמנט האירופי בנוגע לסימון מקור של טובין
ביום 6.7.06 החליט הפרלמנט האירופי לאמץ את הצעה של הנציבות האירופית לגבי סימון מקור של טובין. ההחלטה הינה לגבי טיוטת ההצעה של הנציבות האירופית אשר הציגה את החובה לסמן את ארץ המוצא על מוצרים המיובאים ממדינות שלישיות אל אירופה. חשוב לציין שחובת הסימון אינה מוטלת על טובין המיובאים מהמדינות החברות בקהילייה האירופית. ואולם, הצעת הפרלמנט טרם אומצה על ידי מועצת הקהילייה האירופית.
מה כוללת הצעת חוק סימון מקור טובין
על פי ההצעה, מדובר בסימון מקור קבוע על גבי מוצר אשר מסמן את המיקום הגיאוגרפי שממנו הגיע המוצר. סימון זה יידרש מיבואנים של טובין מסוימים, מענפי תעשייה מסוימים. הייעוד של סימון זה הינו ליצור שקיפות ומתן מידע לצרכנים ובכך להקטין את מעשי ההונאה והשימוש המוטעה במוצרים מיובאים.
ההצעה מחייבת הקמת מערכת אשר תחייב סימון מקור ביבוא לאיחוד האירופי. לפי שעה ההצעה כוללת מספר מצומצם של מוצרים מיובאים כגון טקסטיל, תכשיטים, ביגוד, ריהוט, מצעים, הנעלה, עור, מנורות וריהוט קל,אביזרי צנרת, זכוכית, קרמיקה ותיקים. אמנם הודגש כי ההצעה אינה חלק ממסע פרסום לרכישת מוצרים אירופיים, וכי על הצרכנים להחליט היכן כדאי להם לקנות, אף כי ברור, לטעמנו, כי לסימון ארץ המקור השפעה על דפוסי הרכישה של הצרכנים, העדפת תוצרת מקומית, ועוד . עוד הוצע כי למדינות האיחוד האירופי תהיה הסמכות לקבוע את העונש או הקנס המתאים בגין אי עמידה בתנאי ההצעה.
סיומו של דבר
הפרלמנט אישר את טיוטת ההצעה תוך שקבע כי הוא מתכוון להתערב ככל האפשר בתהליך סימון המקור, אלא שההצעה טרם אושר על ידי מועצת הקהילייה. הואיל ולענין זה קיימת חשיבות פוליטית ניכרת, הרי שניתן לצפות להתפתחויות מעניינות בנושא זה.
לראש העמוד
07/07/09 04.המכס מכר ולא השמיד ובכל זאת לא יפצה
עו"ד גיל נדל, מורן שמילוביץ
כידוע, פקודת המכס מעניקה לרשות המכס סמכות לתפוס טובין שיובאו בהפרת איסור, הגבלה או הסדר. לאחר תפיסת הטובין מוטלת על המכס החובה למסור הודעה ליבואן הטובין התפוסים בכל הנוגע לתפיסה ועל סיבתה, וליבואן עומד חודש ימים מיום התפיסה להודיע למכס כי הוא תובע את הטובין התפוסים. בעקבות קבלת הודעה שכזו, על המכס למסור ליבואן הודעה כי עליו להגיש בתוך חודשיים מיום ההודעה תובענה להחזרת הטובין התפוסים. במידה והיבואן לא יעמוד בדרישה זו, יראו בטובין התפוסים כמוחרמים, והמדינה תהא רשאית לעשות בהם כרצונה ואף להשמידם.
ביום 10.5.09 ניתן פסק דינו של בית המשפט השלום בתל אביב בנוגע להליך תפיסת והחרמת טובין שיובאו לטענת המכס בהפרת איסור (חשד להפרת סימן מסחר). במסגרת החלטה זו, נדחתה תביעה של היבואן בגין נזקים כספיים אשר אירעו כתוצאה מתפיסת טובין שנחשדו כמפרים סימן מסחרי ע"י המכס ומכירתם לאחר מכן לצד ג'.
באותו מקרה, יבא יבואן לישראל מכנסי ג'ינס אשר נתפסו על ידי רשות המכס בעקבות הודעת בעל הזכויות בסימן המסחר, כי מדובר בטובין מזוייפים. המכס הודיע ליבואן על תפיסת הטובין, והיבואן הגיש תובענה להחזרת התפוס, שנדחתה מהטעם שהוגשה שלא בהליך התקין ולאחר המועד הקבוע בחוק. לאחר כשנה, פורסם מכרז אשר במסגרתו הוצעו למכירה הטובין המוחרמים, וזאת במקום להשמידם, והטובין אכן נמכרו לצד ג'. חלק מהטובין הושבו בסופו של דבר למכס, אך היו במצב לא טוב.
היבואן (ובהמשך ניגע בשאלה האם באמת דובר ביבואן או בגורם אחר) תבע את רשות המכס בגין הנזקים שנגרמו לו עקב מכירת הטובין לצד שלישי, שכן לטענת היבואן הוא הגיע להסדר עם בעל הזכויות לשחרור הטובין, והיה יכול לשווקם בישראל. עוד טען היבואן כי הסחורה שהושבה לרשות המכס היתה ניזוקה, וכי נגרמו לו גם נזקים בדמותם של עוגמת נפש ופגיעה במוניטין.
בית המשפט, כאמור, דחה את התביעה. ראשית, קבע בית המשפט כי לתובע שתבע את רשות המכס לא היתה עילת תביעה שכן הוא לא צוין כיבואן ברשומון היבוא, וספק רב האם הוא היה הבעלים של הטובין, שכן התובע הציג מסמכים שאמינותם מוטלת בספק והסתיר מסמכים אשר סותרים את טענתו. בית המשפט נדרש בענין זה גם לשטר המטען, וקבע, גם ביחס אליו, כי התעורר סימן שאלה באשר לזהותו האמיתית של הנשגר בשטר המטען, בשל חשש שבוצעה מחיקה גם במסמך זה כמו בשאר המסמכים שהציג התובע.
בית המשפט גם קבע כי התובע לא הצליח להוכיח את קיומו של הסדר כלשהו בינו לבין בעל הזכויות בדבר אפשרותו של התובע לשווק את הטובין. מעבר להצגת מסמך טיוטת ההסדר לא הציג התובע ראיות נוספות שיתמכו בטענתו (מסמכים נוספים או נציג מטעם החברה שיעיד בנוגע לקיום ההסדר), ולא עוד אלא שב"כ בעל הזכויות הכחיש מכל וכל קיומו של הסדר כלשהו בינם לבין התובע. משכך, קבע בית המשפט כי לכל היותר הוכח שהתקיים מו"מ בלבד שלא הבשיל לכדי הסדר, וההפרה נשארה בעינה ואין לתובע כל זכות בטובין.
השאלה היא מהי המשמעות של הטעות שעשתה רשות המכס בכך שבמקום להשמיד את הטובין הורתה למוכרם. הנה התייחסותו של בית המשפט:
"מהתנהלות התובע ניתן ללמוד כי לאחר שנתפסו הטובין, הוא הבין שבדרך המקובלת הוא לא יצליח להשיבם לרשותו עקב היותם מפרים סימן מסחרי, ועל כן ניסה הוא בדרכים עקלקלות להשיבם לרשותו שלא בצורה המקובלת ועל התנהלותו זו "זכה" התובע לביקורות מצד בית המשפט שבעקבותיה דחה על הסף את בקשתו.
לאחר ש"עלה" התובע על הטעות שעשה המכס באישור מכירת הטובין, חשב הוא "להיבנות ממנה" והעמיס על גבה תילי תילים של טענות בדבר נזקים מופרזים שלא הוכחו כלל ועיקר... אולם, נתברר מן העדויות כי הטובין שאוחסנו במסוף אוברסיז, ליד נמל חיפה היו אמורים להיות מושמדים, עפ"י הוראת השמדה שניתנה ביום 11/10/04. מכירת הטובין בוצעה ע"י נמל חיפה באישור המכס, לטענת הנתבעת היא פעלה בתום לב, והאישור ניתן בעקבות טעות של יחידת מעקב המטענים שקיבלה את ההנחיה להשמיד את הטובין. פקיד ביחידה אישר בטעות את מכירת הטובין כסחורה בלתי נתבעת.
בגינה של טעות זו נערך בירור מקיף והופקו לקחים, ולאחר שנודעה הטעות עשתה הנתבעת ככל שביכולתה כדי להשיב את הטובין שברובם עדיין לא נמכרו לרשותה".
יתכן ומקרה אחר היה מוליד ניתוח שונה, אולם כשעסקינן בתובע שהציג מסמכים שאמינותם מוטלת בספק והסתיר מסמכים אשר סותרים את טענתו, קשה לבית המשפט ללכת לקראתו.
ת.א. 35812/05 משה חיננשווילי חן נ' מ"י, לא צוינו שמות ב"כ הצדדים.
לראש העמוד
07/07/09 05.ערובה זמנית על יבוא ברזל מצולע לבניה
עו"ד גיל נדל
בתחילת חודש דצמבר 2008, תוקן חוק היטלי סחר, ונוסף לו פרק חשוב העוסק באמצעי הגנה. על פי החוק החדש, ניתן לנקוט באמצעי הגנה – היטל או מכסות – במקרה של גידול משמעותי (מוחלט או יחסי) ביבוא טובין, וזאת כאשר אותו יבוא גורם, או מאיים לגרום, לפגיעה כוללת ומשמעותית בענין היצרני של טובין דומים או תחליפיים לטובין המיובאים. אמצעי הגנה אלו מחליפים, ברוב המקרים, את היטל הביטחה הוותיק שהועלו כלפיו טענות רבות בעבר על כך שהוא אינו תואם את הוראות ההסכמים הבינלאומיים.
נקיטה באמצעי הגנה מתבצעת בעקבות בקשה של הענף היצרני המקומי לקיום בירור לצורך הפעלת אמצעי ההגנה. הבירור מתנהל על ידי הממונה על היטלי סחר במשרד התמ"ת (או על ידי ממונה מקביל במשרד החקלאות, במקרה של מוצרי חקלאות בלתי מעובדים). במסגרת הבירור, שומע הממונה את טענות הענף היצרני, היבואנים, וצדדים נוספים. כבר לאחר תקופה קצרה של חודשיים, רשאי הממונה להוציא החלטה מקדמית בדבר הפקדת ערובה זמנית לתשלום היטל עתידי, אם יוטל. בד בבד, מקיים הממונה בירור מקיף, שבסופו על הממונה להעביר את המלצותיו לשר התמ"ת / החקלאות (לפי הענין) בשאלה האם לנקוט באמצעי הגנה. התקופה שבה יתקיים הבירור כולו, עד לנקיטת אמצעי ההגנה, מוגבלת בזמן; כ – 9 חודשים לכל היותר.
במה נשתנו אמצעי ההגנה החדשים מהטלת מכסים?
ראשית, הטלת המכס מוגבלת לתיקרה שמדינת ישראל התחייבה אליה במסגרת הסכמי WTOבעוד שנקיטה באמצעי הגנה אינה מוגבלת בתיקרה מסויימת.
שנית, הטלת מכסים אסורה (ובנוגע למוצרים חקלאיים – מוגבלת בהיקפה) על פי הסכמי אזור סחר חופשי שישראל חתומה עליהם, בעוד שנקיטה באמצעי הגנה אפשרית על פי ההסכמים.
שלישית, נקיטה באמצעי הגנה מתבצעת על ידי שר התמ"ת, בעוד שהטלת מכסים נעשית על ידי שר האוצר, וגלוי וידוע ששני המשרדים לא ראו בעבר עין בעין את סוגיית חשיפת המשק ליבוא מתחרה והגנה על תוצרת הארץ.
רביעית, המכס מטבעו הינו אמצעי פיסקלי (מס), בעוד שאמצעי הגנה יכולים להיות בצורה של היטל אך גם בצורה של מכסות (קווטות).
חמישית, הטלת מכס אינה מעוגנת בפרוצדורה מסויימת, ונתונה לשיקול דעת רחב ביותר של שר האוצר, בעוד שנקיטה באמצעי הגנה מוסדרת בפרוצדורה ברורה, ונעשית על פי פרמטרים מוגדרים, באופן שמרווח שיקול הדעת של הגורמים המקצועיים צר יותר.
שישית, הטלת מכסים אינה מוגבלת לתקופה מסויימת, בעוד שאמצעי ההגנה מוגבלים במישכם לארבע שנים, עם אופציה להארכה.
ההחלטה החדשה בענין הברזל
לפני ימים אחדים נחלץ הממונה על היטלי סחר במשרד התמ"ת הגנה על התעשייה המקומית, והורה למנהל המכס לדרוש מיבואני ברזל לבנייה הפקדת ערובה. חברות "חוד אסף תעשיות בע"מ" ו"יהודה פלדות בע"מ", שתי החברות היחידות בישראל המייצרות ברזל מצולע לבנייה,, הגישו לאחרונה בקשה לממונה על היטלי סחר במשרד התמ"ת, לנקיטת אמצעי הגנה כנגד יבוא ברזל מצולע לבניה.
הבקשה הוגשה באמצעות משרדו של עו"ד גיל נדל, ובליווי הכלכלן ערן הורוביץ, לאחר שהתברר לחברות כי בתקופה האחרונה, בשל המשבר הכלכלי העולמי, החלו ירידות מחירים קיצוניות במחירי הברזל בעולם שהשפיעו על מחירי היבוא ועל מחירי המכירה בישראל, הביאו להגדלת נתח השוק של היבוא באופן משמעותי, דבר שגרם לנזק חמור וישיר לתעשייה המקומית.
שתי החברות טענו בפני הממונה על היטלי הסחר, כי כתוצאה מהגידול ביבוא נגרם להן נזק חמור בהיבטים הבאים: פגיעה ברווחיות, פגיעה בכושר הייצור, פגיעה במחירים, פגיעה במכירות ובנתח השוק, פגיעה בתזרים המזומנים ופגיעה ביכולת גידול והתפתחות. שתי היצרניות מעסיקות עובדים רבים, נמצאות בפריפריה, ובשל המצב הן אף נאלצו להשבית באופן זמני את קווי היצור.
הממונה השתמש בסמכותו , והוציא החלטה המודיעה למנהל המכס, כי מעתה בכל יבוא של ברזל מצולע לבנייה, ולמשך 200 ימים הוא ידרוש מהיבואן הפקדת ערובה בסך 133 דולר לטון, לשם מניעת הנזק לתעשייה המקומית.
"מצאתי כי קיים גידול משמעותי ולא צפוי ביבוא ברזל מצולע לבניין, אשר גרם לנזק חמור לענף המקומי", כתב הממונה על היטלי הסחר, ראובן פסח, בהחלטתו והוסיף: "קבעתי כי קיים צורך בהפקדת ערובה זמנית למניעת נזק העלול להיגרם לענף היצרני המקומי אשר יהיה קשה לתקנו אלמלא ערובה זמנית. כמו כן, קבעתי כי מתקיימות נסיבות חמורות המצדיקות הטלת ערובה זו".
מדובר בהחלטה ראשונה מסוגה מזה שנים רבות, שכן עד עתה הוטלו בעיקר היטלים המגינים על התעשייה המקומית מפני נזק שמקורו ביבוא במחירי היצף. הפעם, נקטה המדינה באמצעי הגנה כנגד נזק הנגרם מגידול בהיקפי היבוא ומהשפעתו הקשה על התעשייה המקומית.
לראש העמוד
07/07/09 06.משרד הבריאות התחייב לפרסם מעתה ואילך מידע על תוספי תזונה שנפסלו לשיווק
עו"ד גיל נדל
לראשונה, משרד הבריאות התחייב להעביר ללשכת המסחר, או לכל גורם אחר שיבקש, מידע על תוספי תזונה שנפסלו לשיווק. בנוסף, התחייב משרד הבריאות לתת מענה מהיר אודות מעמדם של תוספי תזונה.
כל זאת, בעקבות העתירה שהגישה לפני כחצי שנה לשכת המסחר ת"א, שביקשה מבית המשפט לחייב את משרד הבריאות לפעול בשקיפות מלאה, ולחשוף מידע חשוב ביחס ליבוא תוספי תזונה.
חטיבת תוספי התזונה בלשכת המסחר ת"א טענה, באמצעות משרדנו, כי פרסום שוטף ומלא של החלטות משרד הבריאות, כשהן מלוות בהנמקות מתאימות, הוא קריטי ואף מתחייב מכללי מינהל תקין.
בעתירה נטען, כי העברת המידע הנדרש נחוצה על מנת שהיבואנים יידעו אילו מוצרים מותרים ואילו אסורים ליבוא. עוד נטען, כי רק כתוצאה מהפרסום הנ"ל יוכלו היבואנים לכלכל את צעדיהם בכל נושא היבוא והשיווק של תוספי תזונה. לאור העובדה שנתונים רבים אינם גלויים וברורים, לעיתים, יבואני תוספי תזונה נתקלים בהנחיות שלא הכירו רק כשמוצריהם כבר מצויים בשערי הנמלים בישראל.
הלשכה טענה, כי בשל היותה גוף המאגד יבואני תוספי תזונה, אשר לגביהם המידע המבוקש הכרחי לשם ניהול עסקיהם, יש לה עניין אישי במידע המבוקש.
עו"ד נדל אשר ייצג את לשכת המסחר, ועו"ד ציפי קווינט, אשר ייצגה את משרד הבריאות, הגיעו להסכמה שקיבלה תוקף של פס"ד, לפיה העותרת תוכל להעביר מעת לעת למשרד הבריאות שמות ספציפיים של רכיבי תוספי תזונה, על מנת לדעת האם אינם מורשים ליבוא, ומשרד הבריאות ישיב בתוך 30 יום. עוד הוסכם, שמכאן ואילך ינפיק משרד הבריאות טופס חדש לצורך בקשה לאישור רכיב תוסף תזונה, שיכלול מנגנון ברור שנוגע לפרסום החלטות המשרד.
הוסכם גם, כי מעתה ואילך משרד הבריאות יקפיד לפרסם את כל התנאים והסייגים בהקשר להחלטות שיתקבלו לאשר רכיבים של תוספי תזונה. עוד הוסכם, כי כל גריעה של רכיב תוסף תזונה מרשימת הרכיבים המאושרת לשיווק ויבוא, תפורסם תוך 30 יום בצירוף נימוקי הגריעה.
מדובר בהחלטה בעלת משמעות רבה ביותר לציבור היבואנים, שכן עד עתה סבלו היבואנים מחוסר מידע זמין, שהקשה עליהם לתכנן את פעילות היבוא שלהם. ההסדר שהתגבש מאפשר ליבואנים לקבל מידע עדכני בענין תוספי תזונה שברצונם לייבא.
לראש העמוד
07/07/09 07.סחר חוץ - מה קורה כאשר הצדדים חלוקים על העובדות –סקירת פסקי דין שניתנו לאחרונה
עו"ד גיל נדל, מורן שמילוביץ
המחלוקות המגיעות לבתי המשפט בעניינים הנוגעים להסכמים מסחריים הקשורים לסחר בינלאומי, כמו גם בעניינים אחרים, רבות ומגוונות. יחד עם זאת, ניתן להבחין בשלושה טיפוסי מחלוקות, לכל הפחות. טיפוס אחד של מחלוקת הוא כזה שבו הצדדים חולקים על העובדות שעמדו בבסיס ההתקשרות. למשל, תובע הטוען שהוסכם על 30 ימים חופשיים (מתשלום דמי השהיית מכולה), בעוד שהנתבע טוען שהוסכם רק על 7 ימים. טיפוס שני של מחלוקת הוא כזה שבו הצדדים מצויים במחלוקת בגין עניינים שלא סוכמו ביניהם: למשל, לא סוכם מפורשות מה יהיה תעריף דמי ההשהייה והצדדים חלוקים על כך, או שלא סוכם שהמשלח ידאג להעברת תעודות מקור, והיבואן טוען שהיה על המשלח לדאוג לתעודה. כאן כבר מעורבות שאלות משפטיות ולא רק עובדתיות. טיפוס שלישי של מחלוקת נוגע למצבים שבהם הצדדים הגיעו להסכמות כתובות, אלא שהם חלוקים בשאלה מהי פרשנותה הנכונה של ההסכמה שאליה הגיעו הצדדים. למשל: בהסכם נקבע שמחלוקת בין הצדדים תידון בבית משפט בצרפת, אלא שאחד הצדדים טוען שסעיף זה אינו שולל את סמכות השיפוט מבית המשפט הישראלי.
לאחרונה ניתנו כמה החלטות הנוגעות לטיפוס הראשון של המחלוקת, ומצאנו לנכון לסקור אותן, בקצרה, לטובת קוראינו וציבור העוסקים בסחר חוץ. חשיבותה של סקירה זו נעוצה בכך שהיא מספקת מבט על זוית הראיה של בית המשפט – איך הוא בוחן את הראיות, על מה הוא מסתמך וכו'. יש בכך גם בסיס לאופטימיות – שהצד שיש בידו ראיות להוכחת צדקתו יזכה בדין, או שהצד התובע תביעת סרק - ייכשל.
המוביל לא זכאי לתשלום עבור פריט שלא הופיע בהצעת המחיר
יבואן שכר את שירותיו של מוביל ימי לשם הובלת מכולה המכילה נחושת גופרתית. היבואן קיבל מהמוביל הצעת מחיר שבה צוין כי מחיר ההובלה הינו 1650 דולר. בשל העובדה שההובלה הינה של חומר מסוכן, פנה היבואן לחברת ההובלה הימית לשם בירור נוסף כי אכן המחיר המוצע הינו המחיר הסופי ללא תוספות. המוביל הימי לא התייחס לתשלומים נוספים ואף לא הסתייג מהצעת המחיר המקורית ואישר את ההובלה. לאחר הגעת המכולה ליעדה, דרשה המוביל הימי תוספת תשלום בגין הובלת חומר מסוכן, כהגדרת התקן הבינלאומי של האו"ם, ולכן היבואן חויב בתוספת תשלום של כ-2103.75 ₪. יש לציין כי בהתכתבויות בין היבואן לחברת ההובלה הימית לא עלה נושא תוספת התשלום בגין הובלת חומר מסוכן ולטענת המוביל נושא זה עלה ככל הנראה בשיחת טלפון בין הצדדים. היבואן שילם את ההפרש ותבע את השבתו בבית המשפט.
בית המשפט דחה את עמדת המוביל, וזאת לאור העובדה שהועברה הצעת מחיר מפורטת על ידי המוביל, תוך שהובהר למוביל מהו החומר שעליו להוביל. בית המשפט גם הדגיש כי העובדה שהיבואן התעקש לבדוק האם יש תוספת תשלום מעבר להצעת המחיר ונענה בשלילה, מצביעה על כך שאין להיעתר לטענת חברת ההובלה הימית. בית המשפט קבע כי בין היבואן לחברת ההובלה הימית השתכלל חוזה מחייב, וכי המוביל התרשל בבדיקת עלויות ההובלה בעת העברת הצעת המחיר המקורית ליבואן.
ת"ק 15037-12-08 יאלוביץ נ' גרין ספנות בע"מ, פס"ד מיום 24.5.09
המשלח לא ביטח – המשלח ישלם
בני זוג היו מעוניינים להעתיק את מקום מגוריהם מישראל לקנדה, ולשם כך פנו לחברת שילוח בינלאומי לשם רכישת שירות אריזה והובלה לתכולת ביתם. על פי הסכם השירות בין בני הזוג לחברה, השירות כלל ביטוח מטען והיטלים שונים ולשם כך, ערכה החברה רשימה של תכולת הדירה לשם קביעת סכום הביטוח וכן מילאה את טופס הביטוח בו העריכה של שווי התכולה. בני הזוג שילמו סכום של 4590 דולר שזהו הסכום הכולל ביטוח.
בפועל, קרוב למחצית מהארגזים שנשלחו כלל לא הגיעו ליעדם, והתכולה שהגיעה ליעדה ניזוקה במהלך ההובלה. בני הזוג היו מעוניינים להפעיל את הביטוח שלטענתם היה באחריות החברה.
בעקבות פניית בני הזוג לחברה, טענה החברה כי קיימת השתתפות עצמית המוטלת על בני הזוג. בהמשך טענה החברה, כי העובדה שבהסכם השירות הופיע כי השירות כולל ביטוח, הינה הוספה שנעשתה שלא בנוכחות החברה או בהסכמתה, והעובדה שמילאה את טופס הביטוח הינה רק לשם מתן סיוע לבני הזוג ולא לשם הטלת חובת הביטוח על החברה. בני הזוג טענו, מצידם, כי החברה התחייבה בהסכם השירות כי היא מבטחת את תכולת הדירה.
בית המשפט קיבל את עמדת בני הזוג. אשר לעובדה שמדובר בתוספת בכתב יד קבע בית המשפט שבעת סתירה בין חלק מודפס של חוזה ובין חלק הכתוב בכתב יד, יש להעדיף את החלק הכתוב בכתב יד כמשקף את כוונתם האמיתית של הצדדים. בית המשפט הוסיף כי אין להתעלם מהעובדה שהחברה דרשה השתתפות עצמית לאחר פנייתם של בני הזוג, ומהעובדה שהחברה מילאה בהסכם השירות שהחיוב בגין הביטוח הינו בשיעור של 2% משווי המטען ולשם כך אף ערכה רשימת מלאי תכולת הדירה לשם חישוב השווי. בהתאם לכך חייב בית המשפט את המשלח לפצות את בני הזוג בגין החוסר בטובין (ופיצויים אחרים נוספים).
ת"א (רמלה) 1571/07 בילץ שטפן ואח' נ' גאמא שיפינג (ישראל) בע"מ (פס"ד מיום 13.5.09), לתובעים עו"ד אבו סלים, למשלח – עו"ד מצלאווי.
עדות בעל פה לא תספיק
עמיל מכס עבד כפרלינסר בחברת לעמילות מכס, ושם ביצע עבודות של עמילות מכס עבור יבואנית. בשנת 2000 ביצע עמיל המכס עבודות עבור לקוח תושב הרשות הפלשתינאית. לקוח זה נותר חייב לעמיל המכס עבור עבודה זו, וחוב זה הוכח ע"י עמיל המכס בצירוף כרטיסי הנהלת חשבונות המפרט את חובות הלקוח הרלוונטיים לצד שמו.
עמיל המכס טען כי מנהל היבואנית שעימה היה בקשרי עבודה הכיר לו את הלקוח ואף הצהיר כי הוא ערב לכל חוב של הלקוח ואף חתם על ערבות אישית לכל חיובי הלקוח. כמו כן טען עמיל המכס כי היבואנית הינה שותפה עסקית עם הלקוח לאור העובדה שניהלו נסיעות עסקיות ביחד וכי היו שותפים לחשבונות העסקיים. יש לציין, כי לכל טענות עמיל המכס התשתית הראייתית היחידה שצורפה הינה עדות בע"פ של עמיל המכס ולא צורפה שום ראייה בכתב.
היבואנית, מצידה, הכחישה כל קשר עסקי (שותפות) עם הלקוח וכי הקשר היחידי הקיים ביניהם הינו קשר חברי (עזרה) בלבד. היבואנית גם הכחישה כל קיומה של ערבות מצידה לחובות הלקוח.
בית המשפט פסק כי עמיל המכס לא הציג כל תשתית ראייתית ולא הוכיח את הקשר העסקי בין החברה ללקוח או לחובותיו. מעבר לכך, מצא בית המשפט כי עמיל המכס לא הוכיח את זכותו לתבוע את הלקוח שכן זכות זאת עומדת לטובת חברת עמילות המכס שלמענה הוא עבד באותה תקופה מדוברת. בית המשפט גם קבע כי אף אם עמיל המכס היה מוכיח תשתית ראייתית כלשהי, הרי שחלה התיישנות על עילת התביעה שכן עברו שמונה שנים מהיום שבו קמה עילת התביעה.
לאור כל האמור האמור לעיל, דחה בית המשפט את תביעתו של עמיל המכס.
ת"ק (רמלה) 2237-08 בוקע נ' דקל ייבוא ויצוא, פסק דין מיום 17.5.09.
לראש העמוד
07/07/09 08.הפניקס נגד צים – פרק נוסף בשאלת מקום השיפוט
עו"ד גיל נדל
לאחרונה ניתנה על ידי בית המשפט העליון החלטה בענין איחוד שתי תובענות, ומתוך כך למדנו משהו נוסף על היחס בין סעיפי שיפוט לבין שיקולי בית המשפט באיחוד תובענות הנידונות בבתי משפט שונים.
חברת הפניקס הגישה הודעת צד ג' כתביעת שיבוב כנגד חברת צים בגין פיצויים שחברת הביטוח עלולה להתחייב בהם בעקבות נזק שנגרם למטען של לוחות שיש ופמוטים לנרות שהובל על ידי חברת צים.
התביעה כנגד חברת הביטוח, שבעקבותיה הגישה חברת הביטוח הודעת צד ג' כנגד צים, הוגשה בבית משפט השלום בתל אביב, אלא שחברת צים, בהתגוננה כנגד הודעת צד ג' של חברת הביטוח, טענה באופן מקדמי כי סמכות השיפוט נתונה לבית המשפט בחיפה ולא בתל אביב. את הטענה המקדמית ביססה חברת צים על הוראותיו של שטר המטען הימי, שקבע כי סמכות השיפוט הייחודית לדון בתביעות כנגד חברת צים תהיה לבית המשפט המוסמך בחיפה.
חברת הביטוח לא כפרה בהוראותיו של שטר המטען, אלא שטענה, בין היתר, כי אין מקום להעביר את הדיון לחיפה, שכן משמעות העברת הדיון תהיה ניהול הליכים כפולים בגין אותו אירוע, הן בפני בית משפט בתל אביב, הן בפני בית המשפט בחיפה. חברת הביטוח גם טענה כי הרציונל העומד מאחוריי תניות שיפוט, הוא שלא להיגרר להליכים משפטיים במקומות רבים על פני הגלובוס בהם חלים גם חוקים שונים, אלא לרכז את הסכסוכים במקום התדיינות אחד- הוא מקום מושבה של חברת הספנות. במקרה זה, ההתדיינות הינה בישראל, ואין הצדקה, בגלל 90 ק"מ המפרידים בין חיפה לת"א, להעביר את הדיון לחיפה.
בית משפט השלום בתל אביב קיבל את בקשתה של צים וקבע כי על פי ההלכה המחייבת יש לקבל את הבקשה, כך שמבחינת התוצאה בפועל, יש לפצל את ההליכים בין התובענה כנגד חברת צים (בחיפה), לבין התובענה כנגד שאר הנתבעים (בתל אביב).
בית המשפט נתן עדיפות לתניית השיפוט, המעוגנת בחוזה, על פני שיקולי נוחות ויעילות. בית המשפט גם נעזר בהוראותיה של תקנה 5 לתקנות סדר הדין האזרחי שקובעת כי "היה קיים הסכם בין בעלי הדין על מקום השיפוט, תוגש התובענה לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי אותו מקום". יחד עם זאת, בית המשפט השאיר את הדלת פתוחה בפני חברת הביטוח להגיש בקשה מתאימה בפני נשיא בית המשפט העליון לאחד את הדיון בתיקים הקבועים בפני בתי משפט שונים. (בש"א 201946/09 צים שירותי ספנות משולבים נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, החלטה מיום 25.2.09, לצים – עו"ד דיסני, לפניקס – עו"ד שפיגלר(.
ואכן, הפניקס הרימה את הכפפה ופנתה לנשיאת בית המשפט על מנת לאחד את הדיון בשני המקרים, באופן שהוא יידון במאוחד בתל אביב. צים התנגדה, אך בית המשפט קיבל את עמדת הפניקס. בית המשפט קבע כי שתי התביעות שאיחוד הדיון בהן מבוקש נוגעות לאותה מסכת עובדתית ולשאלת האחריות לאותו נזק, ולפיכך אין טעם בקיום שני הליכים משפטיים מקבילים הנוגעים לאותה פרשה עצמה, ואיחוד הדיון בשתי התביעות יביא לייעול ההליכים, ובמיוחד לחסכון בזמן שיפוטי ובזמנם של הצדדים, ואף ימנע מתן הכרעות שיפוטיות סותרות באותם עניינים.
בית המשפט ציין כי בעצם קיומה של תניית שיפוט אין כדי לכבול את שיקול דעתו של בית המשפט בענין איחוד הדיון בשתי התובענות, שכן תניית שיפוט בין צדדים נוגעת במהותה לשאלת קיומה של סמכות מקומית של בית משפט מסוים לדון בתביעה מסוימת, אך בקיומה של תניית שיפוט אין כדי למנוע את איחוד הדיון במקרים המתאימים בין תביעה פלונית, שעליה חלה תניית השיפוט, לבין תביעה אחרת, שתניית השיפוט אינה רלוונטית לגביה. (בש"א 3497/09, החלטה מיום 15.6.09, לפניקס – עו"ד אורלי, לצים – עו"ד דיסני).
לראש העמוד
07/07/09 09.הנמל יפצה גם בגין נזקים עקיפים
עו"ד גיל נדל
למרות שסכום התביעה שנתבע בסופו של דבר היה נמוך באופן יחסי - מעט יותר מ – 50,000 ש"ח – הרי שלפסק דינו האחרון של בית המשפט השלום בחיפה בין חברת צים לחברת נמל חיפה קיימת חשיבות רבה, הגם שמדובר בפסק דין של ערכאה נמוכה.
צים תבעה את הנמל על נזק שנגרם למכולותיה. בתחילה התביעה הוגשה על נזקים שנגרמו לשבע מכולות ובהמשך צמצמה צים תביעתה לנזקים שנגרמו לטענתה לחמש מכולות. אלא שהחידוש בתביעתה של צים היה בכך שסכום התביעה כלל נזקים ישירים וגם הוצאות בגין נזקים עקיפים אשר הנמל סירב לפצות בגינם, למרות שבחלק מהמקרים הודה הנמל באחריותו לנזק.
במסגרת הנזקים העקיפים, תבעה צים הוצאות בגין שכר טרחתו של השמאי, הוצאות ריקון והמכלה, הוצאות עמילות מכס והוצאות תפעוליות ואדמיניסטרטיביות אחרות.
בכל הנוגע לשכר טרחת השמאי - מדובר בשמאי שמונה מטעמה של צים כדי לבדוק את הסיבות בגינן נגרם הנזק ולהעריכו, וכן לקבוע באם בעקבות הנזק שנגרם למכולה נגרם גם נזק למטען ואם כן כיצד לטפל בו. כמו כן, אותו שמאי אמור לפקח גם על השטעון ממכולה למכולה או לקבוע שניתן להסתפק באותה מכולה.
בכל הנוגע להוצאות ריקון, המכלה ועמילות מכס – מדובר במקרים שבהם הנזק היה חמור והשמאי קבע כי לא ניתן להמשיך במסע עם אותה המכולה שניזוקה, והריקון וההמכלה מחדש הינן תוצאות מחייבות אשר דורשות גם העסקת צוות עובדים ואישור מאת רשויות המכס לבצע פעולה זו. צים שילמה לחברת נחשול עבור העובדים, ולחב' ניולוג עבור הטיפול במכס.
בכל הנוגע להוצאות משרדיות ותפעוליות – מדובר בהוצאות הנלוות להוצאות שנמנו לעיל והערכתן נעשתה בדרך של אומדן.
לטענת צים, אחראי הנמל לנזקיה הישירים והעקיפים, בעילת הרשלנות הנזיקית, וכן בהתאם להוראותיו של סעיף 10 חוק החוזים (תרופות בשל הםרת חוזה) הדן בפיצויים בשל הפרת חוזה. בענין זה האחרון טענה צים כי הנמל הפר את חובותיו כלפי צים בעת שהמכולות היו אצלו במשמורת. לטענת צים, מטרת הפיצויים הינה להיטיב את נזקיו של הנפגע ולהעמידם במצב שבו היה עומד אלמלא נגרם הנזק או הופר ההסכם, ובהתאם לכך יש להעמיד את צים במצב שבו היתה נמצאת אלמלא נגרם נזק למכולות שלה על ידי הנמל.
צים הסבירה כי כל הפיצוי בגין הנזקים שאותו היא תובעת מהנמל פיצוי עבור נזקים ישירים שנגרמו בגלל הפגיעה הפיסית במכולות והוצאות שהיו הכרחיות כדי להעמיד אותה במצב שבו היתה נמצאת אלמלא נגרם נזק פיסי למכולות, ועל כן יש לדעתה לראות גם את הנזקים העקיפים כנזקים שבאו באורח טבעי במהלכם הרגיל של הדברים, וכנזקים שאירעו עקב ההפרה ותוצאותיה, ושהיה על הנמל לראותם מראש כתוצאה מסתברת של ההפרה.
באשר לאחריותו של הנמל לנזקים – קבע בית המשפט כי אחריות כזו קיימת במקרה שלפנינו, מה עוד שבחלק מהמקרים הודה הנמל באחריותו. אלא שבית המשפט הלך קדימה וקיבל את עמדתה העקרונית של צים גם בענין הנזקים. בית המשפט קבע כי יש לדחות את הטענה הכללית של הנמל כי אין לקבל פיצוי בגין נזקים עקיפים. בית המשפט הסביר, כי כל עוד אותו נזק עקיף נובע מהנזק הישיר, יש מקום לפצות בגינו, אלא שכשם שאת הפיצוי בגין הנזק הישיר יש לבדוק, כך יש לבחון את הקביעה לפיצוי בגין הנזק העקיף ולראות האם מתייחס הוא ישירות לאותו נזק ישיר ולאותה מכולה והאם הוכח אותו נזק. בית המשפט הדגיש כי אם ימצא כי אותו נזק עקיף נובע מהנזק הישיר יש ליתן פיצוי בגינו, ואין כל חשיבות באם גבוה הוא מהנזק הישיר.
בהתאם לכך ניתח בית המשפט את הנזקים למכולות השונות וקבע כי על הנמל לפצות את צים בגין מרבית נזקיה, הישירים והעקיפים. למעשה, מפירוט הנזק שנידון בפסק הדין נראה כי רק ההוצאות המשרדיות והתפעוליות לא נפסקו לטובת צים, בעוד ששאר ההוצאות, לרבות הוצאות ריקון, המכלה ועמילות מכס נפסקו גם נפסקו.
האם זאת נקודת העצירה? האם ניתן היה לקבל פיצוי על נזקים עקיפים עוד יותר (אבדן רווחים, פגיעה במוניטין ועוד)? בפסק הדין לא נעשה ניתוח מלא של השאלה. דיני החוזים מאפשרים, עקרונית גם פיצויים שכאלו, אלא שיש להניח שבתי המשפט יביאו בחשבון גם את המדרון החלקלק שאליו עלולה פסיקה מרחיבה יכולה להוביל, כמו גם שיקולי מדיניות כלליות כלפי הנמל. מעניין יהיה לעקוב ולראות מה ייאמר בפסקי הדין העתידים.
(ת.א. 2768/05, פס"ד מיום 7.5.09, לא צוינו שמות ב"כ הצדדים).
לראש העמוד
07/07/09 10.עיכוב הליכים בבית המשפט לצורך קיום בוררות בינלאומית
עו"ד גיל נדל, מורן שמילוביץ
מוסד הבוררות מהווה תחליף לניהול סכסוכים בבתי המשפט. יתרונו הוא בכך שהסכסוך מתנהל במסגרת שהצדדים בחרו בה מראש, במהירות וביעילות. חסרון שהתקיים בעבר מוסד זה - העדר אפשרות ערעור על פסק הבורר – תוקן לאחרונה בחוק הישראלי. מצד שני, ניהולה של בוררות כרוך בהוצאה כספית לא מבוטלת, דבר שאינו מתאים לכל סכסוך.
ככלל, כאשר קיים סעיף בוררות בין הצדדים, ובכל זאת הוגשה תביעה לבית המשפט, יעכב בית המשפט, לפי בקשת אחד הצדדים, את הדיון בתובענה, לצורך ניהול העיון בבוררות. בכל הנוגע לסכסוכים בינלאומיים מתנה סעיף 6 לחוק הבוררות את עיכוב ההליכים בכך שקיימת תניית בוררות בהסכם בין הצדדים, ובקיומה של אמנה בינלאומית "שישראל צד לה" אשר מורה על עיכוב ההליכים בבית המשפט, במקרה כזה.
אכן, מדינת ישראל חתומה על אמנת האו"ם בדבר הליכי בוררות בינלאומיים בעניינים מסחריים ("אמנת ניו-יורק") משנת 1958, המסדירה את אופן ניהול הבוררות, וקובעת בית היתר כי: The court of a contracting State, when seized of an action in a matter in respect of which the parties have made an agreement within the meaning of this article, shall, at he request of one of the parties, refer the parties to arbitration, unless it finds that the said agreement is null and void, inoperative or incapable of being performed.”.
לאחרונה, דן בית המשפט המחוזי בתל אביב בבקשתה של יצרנית הרכב KIA לעכב הליכים בתביעה שהגישה כנגדה המפיצה בלעדית בישראל של מכונית KIA, בטענה כי קיימת תניית בוררות בהסכם ההפצה, לפיה כל סכסוך או מחלוקת שיתגלעו בין הצדדים תידון בהליך של בוררות בסיאול, קוריאה. בפסק הדין ניתנו כמה קביעות חשובות שראוי להכירן, ונדון בהן להלן.
המפיצה הישראלית תבעה את KIA בטענה כי יצרנית הרכב הפרה נגדה את הסכם ההפצה והשיווק של מכונית KIA בישראל בטרם פג תוקף ההסכם. המפיצה הישראלית טענה כי במקרה הנדון, לא חל הסכם הבוררות מכמה סיבות. כך, למשל, טענה המפיצה כי על פי הסכם הבוררות היה על הצדדים ליישב את הסכסוך לפני הפעלת הבוררות ולנהל מו"מ בתום לב, דבר שלא התקיים באותו ענין. בית המשפט דחה טענה זאת, שכן, להבנתו, לא מדובר בחובה פורמאלית המונעת את קידום הענין בבוררות ללא ניהול מו"מ מקדים.
עוד טענה המפיצה, שאמנת ניו יורק לא חלה בענייננו, שכן קוריאה - מדינת יצרנית הרכב - אינה צד לאמנה בענייננו מן הטעם שקוריאה אשררה את האמנה רק לגבי סכסוכים הנחשבים כמסחריים לפי הדין הקוריאני, ולא הוכח בענייננו על ידי KIA כי הסכסוך הנדון הינו מסחרי. בית המשפט דחה גם טענה זאת ופסק כי אמנת ניו יורק אכן חלה בעניינו, מן הטעם שמדינת ישראל הינה צד לאמנה ודי בכך כדי להחיל את האמנה גם אם קוריאה אינה צד לאמנה. עוד הוסיף בית המשפט, כי הסכסוך שלפנינו הינו לגבי הסכם הפצת מכוניות ומכירתן, שהינו הסכם בעל אופי מסחרי מובהק ולכן בענייננו קוריאה חתומה גם היא על האמנה.
שאלה נוספת שעלתה בפסק הדין שהינה בעלת חשיבות רבה היא תחולת הסכם בוררות על מי שאינו צד להסכם. במקרה דנן, חברת האם של המפיצה הישראלית (שהיא אינה צד להסכם הבוררות) תבעה גם היא את KIA. לטענת המפיצה הישראלית, העברת ההליך להליך בוררות, יביא לפיצול ההתדיינות המשפטית, וזאת מכיוון שיהיו דיונים כפולים בערכאות שונות, הן בבית המשפט הישראלי שינהל את תביעת חברת האם כנגד KIA, והן בהליך הבוררות בין המפיצה הישראלית ל - KIA. בית המשפט קבע כי הבסיס העובדתי לתביעה של חברת האם הינו אותו בסיס עובדתי עליו מבססת המפיצה הישראלית את תביעתה, ומצב זה יוצר זהות אינטרסים בין חברת האם למפיצה הישראלית.
הנה הקטע המרכזי בפסק הדין, שהינו חשוב לענייננו:
"ברור כי הבסיס העובדתי לתביעת הפיצויים של התובעת 2 (חברת האם) נגד הנתבעת (קאיה), הוא אותו בסיס עליו מבססת אף התובעת 1 (המפיצה) את תביעתה. לאמור: הפרת הסכם ההפצה שנחתם בינה לבין קאיה. בסיס עובדתי זהה כזה, עליו מבססות שתי התובעות – המשיבות את תביעותיהן נגד הנתבעת – המבקשת – יוצר, אף הוא ולמעשה, "זהות אינטרסים" בין השתיים. לשתיהן אינטרס משותף להוכיח את התנהגותה או התנהלותה המפירה (לטענתן) של קאיה כלפי המפיצה ואת הנזקים הכבדים שנגרמו לשתיהן כתוצאה מכך.
חברת האם טוענת הרי כי את השקעותיה הכבדות בהקמת המרכז הלוגיסטי למכוניות קאיה (לא רק עבורן, אלא אף עבור מכוניות אחרות אותן היא מיבאת) ביצעה, לאחר שהבינה, הניחה או הובטח לה, כי הסכם ההפצה, שאת המחלוקות לגבי יישומו הוסכם להעביר להכרעת בורר, יהיה "שנים ארוכות"... האינטרס, או הבסיס העובדתי, המשותף של תביעותיהן בולט, איפוא, לעין. הן חברת האם והן החברה המפיצה, שחתמה על ההסכם עם קאיה, מבקשות להוכיח תשתית עובדתית, או בסיס עובדתי זהה, על מנת להצביע על אחריותה של קאיה לנזקיהן, מכח עילות תביעה שונות של כל אחת מהן בנפרד, המבוססות כולן על עובדת הפרת ההסכם, כטענתן"
בנסיבות אלו, קבע בית המשפט שיש לראות הן במפיצה הישראלית והן את חברת האם, כקשורות יחד תחת תניית הסכם הבוררות.
לטעמנו, פסק הדין ממחיש מגמה ברורה ונכונה של בתי המשפט לכבד את הסכמי הצדדים ואת סעיפי הבוררות, ולצמצם את הפגיעה בהם ככל האפשר. סחר בינלאומי, המהווה מגדל בבל מעצם טיבעו, דורש וודאות, בטחון ויציבות, וכאשר הצדדים הסכימו להקנות וודאות ויציבות בכל הנוגע לאופן יישוב הסכסוכים ביניהם, לא בנקל יתערב בית המשפט בענין ויפגע בוודאות זאת.
(ת"א 2262/08 KIA MOTORS CORPORATION נ' קוריאה
מוטורס ישראל בע"מ, פסק דין מיום 24.5.09. )
לראש העמוד
07/07/09 11.מי נחשב למורשה מטעם חברה זרה לצורך קבלת כתבי בי-דין?
עו"ד גיל נדל, מורן שמילוביץ
כתב בי-דין הינו כל מסמך שניתן למסור או להמציא אותו, לרבות החלטה, הודעה, דרישה והזמנת בעל דין או עד. להמצאת כתב בי-דין כחוק נודעת חשיבות רבה והכוח השיפוטי של בית המשפט תלוי בכך שכתב בי-הדין הומצא לנתבע כחוק.
כאשר הנתבע אינו מצוי בארץ, יש לבקש היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט בהתאם לתקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי. אך כאן בא לעזרת התובע הישראלי "פטנט משפטי" הקרוי "המצאה למורשה". תקנה 482 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כי בתביעה בעניין עסק או עבודה נגד אדם שאינו מצוי באזור השיפוט של בית המשפט המוציא את כתב בי-הדין, די בהמצאה למנהל או למורשה העוסק באותה שעה מטעם האדם בהנהלת העסק או העבודה באותו אזור שיפוט. קרי, ניתן למסור את כתב בי-הדין אל שלוח של החברה הזרה בארץ.
שאלת פרשנותה של סוגיית המצאת כתבי בי-דין למורשה של חברה זרה, עלתה בהחלטה שניתן ביום 2/6/09 על יד בית המשפט המחוזי בת"א-יפו (בש"א 7028/09, רוני כתריאל נ' קומברס, החלטה מיום 2.6.09, למבקשת – עו"ד מנור ושמש, למשיבה – עו"ד הלוי). החלטה זאת עסק בבקשה שהגישה עובדת בקומברס ישראל, לאישור תובענה ייצוגית ותביעה כנגד קומברס ארה"ב. העובדת המציאה את הבקשה וכתב התביעה לקומברס ישראל כמורשה של קומברס ארה"ב. קומברס ארה"ב התנגדה לתוקף הבקשה וכתב התביעה, ובנוסף הגישה הודעה כי כתובתה של קומברס ארה"ב אינה במשרדיה של קומברס ישראל, כלומר שההמצאה הוגשה שלא כדין. בין טענותיה של קומברס ישראל, הייתה הטענה כי קומברס ארה"ב אינה מנהלת עסקים עם קומברס ישראל והינה רק חברת אחזקות זרה.
בית המשפט המחוזי ביסס את החלטתו על בסיס הפרשנות שהתקבלה על ידי בית המשפט העליון ברע"א 2652/94 טנדלר נ' לה קלוב מדיטראנה, שם נקבע כי אין לקבל עוד את הפרשנות המצמצמת של התקנה:
"אינני מסכים לפרשנות המצמצמת של תקנה 482(א) בה דגל בית המשפט המחוזי, פרשנות שאינה תואמת את המציאות היום של "עולם קטן" בו קיימים קשרים הדוקים בין המדינות השונות ובו מאפשרת התקשורת המודרנית, העברת מידע בו-זמנית סיטונית וזולה באמצעות הטלפון, הפקסימיליה ואמצעים אלקטרוניים אחרים, כמעט מכל מקום ולכל מקום על פני כדור הארץ. אמת נכון הדבר, ששומה על בית המשפט שלא לחרוג מהמסגרת הדיונית המחייבת, כפי שנתחמה בתקנות, אך בגדרם של כלליה עדיין נותר כר נרחב לפני בית המשפט להתאים אותם, על דרך של פרשנות ראויה, למציאות החדשה".
בית המשפט המחוזי הדגיש את הגדרת המושג "מורשה" כדבריו של ביהמ"ש העליון, כך שאין לפרש את המושג מורשה במשמעות הטכנית של שלוח, אלא המבחן הקובע לעניין שאלה זו, הינה קיומה של דרגה כזו של אינטנסיביות של הקשר, שבין המורשה לבין הנתבע, ושבגדרה יש להניח כי המורשה יעביר לידיעת הנתבע את דבר ההליכים שהוגשו כנגדו. בהתאם לכך, למשל, הותרה בעבר המצאת כתב תביעה כנגד יבואן פלסטיני באמצעות סוכן המכס מטעמו שכן ראו בסוכן המכס כ"מורשה" על פי תקנה 482(א), לאור אינטנסיביות הקשר שבין סוכן המכס לביון היבואן הפלסטיני.
לכן מה שיש לבחון בעניינו הוא האם הבקשה להגשת תובענה ייצוגית וכתב התביעה הגיעו לידיעת קומברס ארה"ב לאור מהות הקשר בין המורשה, קומברס ישראל לנתבעת, קומברס ארה"ב?
שאלה זו, נבחנה בהחלטה, ולאור קיומן של כמה אינדיקציות נקבע כי התקיימה דרגת אינטנסיביות של קשר בין קומברס ישראל לקומברס ארה"ב. בית המשפט עמד על כך שמניותיה של קומברס ישראל מוחזקות כל כולן בידי קומברס ארה"ב, וכן על כך שהדירקטורים של קומברס ישראל, למעט אחד, הינם נושאי משרה בכירים בקומברס ארה"ב, וכל זאת בנוסף לשימוש בשם קומברס.בהתאם לכך, קבע בית המשפט כי קומברס ישראל אכן העבירה את כתבי בי-הדין לקומברס ארה"ב.
אין לשכוח שגם כאשר בוצעה המצאה כדין לנתבע הזר, על בית המשפט לשקול האם בית המשפט בישראל הינו הפורום הנאות לניהול התביעה. שלושה מבחנים משמשים לצורך בחינת השאלה האם הפורום הישראלי או אולי פורום זר כלשהו, הוא הפורום הנאות לדון בתובענה:1. איזה פורום משפטי הוא בעל "מרב הזיקות" בנוגע לסכסוך? 2. מהן הציפיות הסבירות של הצדדים ביחס למקום ההתדיינות בסכסוך שנתגלע ביניהם? 3. שיקולים ציבוריים והעיקרי הוא מהו הפורום שיש לו עניין אמיתי לדון בתובענה.
פס"ד:בש"א (ת"א)7028/09 רוני כתריאל נ' Comverse Technology, Inc (2/6/09)
על סוגיית ההמצאה למורשה, ראו גם במאמרנו: "המצאה למורשה"- פטנט משפטי בהגשת תביעות כנגד צדדים שאינם ישראלים.
http://www.port2port.co.il/Index.asp?ArticleID=65774&CategoryID=104
לראש העמוד
07/07/09 12.מה חדש במשרדנו
עדכוני מכס והיטלים
לאחרונה קיבלה רשות המכס את עמדת לקוח משרדנו בענין סיווגם של כבלים לנגררים, וקבעה כי סיווגם לא יהיה ככבלים מהסוג המשמש ברכב מנועי
לאחרונה, קיבל הממונה על היטלי סחר במשרד התמ"ת את עמדת לקוחות משרדנו – יצרני הברזל המקומיים – והטיל חובת הפקדת ערובה זמנית על יבוא ברזל מצולע לישראל. הפרטים המלאים – באחת מכתבות גליון זה.
הרצאות
עו"ד גיל נדל הרצה לאחרונה בפני מחלקת סחר חוץ של בנק המזרחי-טפחות בנושא סוגיות משפטיות באשראאים דוקומנטריים, ונושאים נוספים בעניין הובלה ימית.
עו"ד גיל נדל הרצה בפני יבואנים פלסטיניים, במסגרת לשכת המסחר בתל אביב, על סוגיות שונות הנוגעות למכסים והיטלים.
בתי המשפט
בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים נתן לאחרונה תוקף של פסק דין להסכמה שבין חטיבת תוספי תזונה בלשכת המסחר ומשרד הבריאות, בענין פרסום רכיבי תוספי תזונה שנפסלו לשיווק. הפרטים המלאים – באחת מכתבות גליון זה.
בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב נתן לאחרונה צו ביניים (בהסכמה) לפיו יוכלו העותרים - תיירים - להמשיך ולהשתמש ברכבים שייבאו לישראל לפני למעלה משנה ואשר יוצרו באירופה בהתאם לתקינה אמריקאית, וזאת מבלי לממש ערבויות שניתנו למכס להבטחת תשלומי המסים בגין הרכבים, עד למתן החלטה בעתירה.
לראש העמוד
עדכוני מכס ורגולציה
