גיל נדל משרד עורכי דין

 

גליון מס' 40 - ספטמבר 2009

עוד בנושא
יבוא יצוא ומה שביניהם גיליון 144 -תמוז תשפ"ב יולי 2022
יבוא יצוא ומה שביניהם גיליון מס' 140 -אלול תש"פ - אוגוסט 2020
יבוא יצוא ומה שביניהם גיליון מס' 139 - סיוון תש"פ - יוני 2020
יבוא יצוא ומה שביניהם גיליון מס' 138 - ניסן תש"פ - אפריל 2020
עוד בנושא
יבוא יצוא ומה שביניהם גיליון מס' 136 - תשרי תש"פ - אוקטובר 2019
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 135 – סיון תשע"ט – יוני 2019
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 134 – אדר ב' תשע"ט – מרץ 2019
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 133 – אדר א' תשע"ט – מרץ 2019.
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 132 – חשון תשע"ט – אוקטובר 2018.
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 131 – אב תשע"ח – אוגוסט 2018
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 130 – סיון תשע"ח – מאי 2018
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 129 – ניסן- תשע"ח – מרץ 2018.
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 128 – שבט תשע"ח – ינואר 2018
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 127 – חשון תשע"ח – נובמבר 2017
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 126 – תשרי תשע"ח – ספטמבר 2017
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 125 – אב תשע"ז – אוגוסט 2017
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 124 – ניסן תשע"ז – אפריל 2017
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 123 – שבט תשע"ז – פברואר 2017
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 122 – שבט תשע"ז – ינואר 2017
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 121 – חשון תשע"ז – נובמבר 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 120 – אלול תשע"ו – ספטמבר 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 119 – אב תשע"ו – אוגוסט 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 118 – תמוז תשע"ו – יולי 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 117 – סיוון תשע"ו – יוני 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 116 – אייר תשע"ו – מאי 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 115 – ניסן תשע"ו – אפריל 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 114 – אדר ב תשע"ו – אפריל 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 113 – אדר תשע"ו – מארס 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 112 – טבת תשע"ו – פברואר 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 111 – כסלו-טבת תשע"ו - דצמבר 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 110 – חשון-כסלו תשע"ו - נובמבר 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 109 – תשרי-חשון תשע"ו - אוקטובר 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 108 – אב-אלול תשע"ה - אוגוסט 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 107 - תמוז תשע"ה - יולי 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 106 - ניסן תשע"ה - מאי 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 105 - ניסן תשע"ה - אפריל 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 104 - ניסן תשע"ה - מרץ 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 103 - אדר תשע"ה - פברואר 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 102 - שבט תשע"ה - ינואר 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 101 - טבת תשע"ה - דצמבר 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 99, אלול תשע"ד - ספטמבר 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 98, אלול תשע"ד - אוגוסט 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 97, אב תשע"ד - יולי 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 96, תמוז תשע"ד - יוני 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 95, סיון תשע"ד - מאי 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 94, אייר תשע"ד - אפריל 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 93, אדר ב' תשע"ד - מרץ 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 92, אדר א' תשע"ד - פברואר 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 91, שבט תשע"ד - ינואר 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 90, טבת תשע"ד - דצמבר 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 89, כסלו תשע"ד - נובמבר דצמבר 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 88, חשון תשע"ד - אוקטובר 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 87, תשרי תשע"ד - ספטמבר 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 86, אלול תשע"ג - אוגוסט 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון מס' 85 - אב תשע"ג - יולי 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון מס' 84, תמוז תשע"ג - יוני 2013
הודעה חשובה ללקוחות המשרד וידידיו + גליון מס' 83 של "יבוא, יצוא ומה שביניהם"
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 82, אייר תשע"ג - אפריל 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 81, ניסן תשע"ג - מרץ 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 80, אדר תשע"ג - פברואר 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 79, שבט תשע"ג - ינואר 2013
גיליון מס 78 דצמבר 2012
גיליון 77 נובמבר 2012
גיליון 76 אוקטובר 2012
גיליון 75 ספטמבר 2012
גיליון 74 אוגוסט 2012
גיליון 73 יולי 2012
גיליון 72 יוני 2012
גיליון 71 מאי 2012
גיליון 70 אפריל 2012
גיליון מס' 69- מרץ 2012
גיליון 68 פברואר 2012
גיליון מס' 67 - ינואר 2012
גיליון מס' 66- דצמבר 2011
גיליון מס' 65- אוקטובר 2011
גיליון מס' 64 - ספטמבר 2011
גיליון מס' 63 - אוגוסט 2011
גיליון מס' 62 - יולי 2011
גיליון מס' 61 - יוני 2011
גיליון מס' 60 - מאי 2011
גיליון מס' 59 - אפריל 2011
גיליון מס' 58 - מרץ 2011
גיליון מס' 57 - פברואר2011
גיליון מס' 56 - פברואר 2011
גיליון מס' 55 - ינואר 2011
גיליון מס' 54 - ינואר 2011
גיליון מס' 53 - נובמבר 2010
גיליון מס' 52 - אוקטובר 2010
גיליון מס' 51 - ספטמבר 2010
גיליון מס' 50 - אוגוסט 2010
גיליון מס' 49 - יוני 2010
גיליון מס' 48 - מאי 2010
גיליון מס' 47 - אפריל 2010
גליון מס' 46 - מרץ 2010
גליון מס' 45 - פברואר 2010
גליון מס 44 - ינואר 2010
גליון מס' 43 – דצמבר 2009
גיליון מס' 42 - נובמבר 2009
גיליון מס' 41 - אוקטובר 2009
גליון מס' 39 - אוגוסט 2009
גליון מס' 38 - יולי 2009
גליון מס' 37 - מאי 2009
גליון מס' 36 - ינואר 2009
גליון מס' 35 - נובמבר 2008
גליון מס' 34 - ספטמבר 2008
גליון מס' 33 - יולי 2008
גליון מס' 32 - מרץ - אפריל 2008
גליון מס' 31 - פברואר 2008
גליון מס' 30 - דצמבר 2007
גליון מס' 29 - אוקטובר - נובמבר 2007
גליון מס' 28 - ספטמבר 2007
גליון מספר 27 - אוגוסט 2007
גליון מספר 26 - יולי 2007
גליון מספר 25 - יוני 2007
גליון מספר 24 - מאי 2007
גליון מספר 23 - מרץ 2007
גליון מספר 22 - פברואר 2007
גליון מספר 21 - ינואר 2007
גליון מספר 20 - דצמבר 2006
גליון מספר 19 - אוקטובר 2006
גליון מספר 18 - אוגוסט 2006
גליון מספר 17 - יוני 2006
גליון מספר 16 - מאי 2006
גליון מספר 15 - מרץ-אפריל 2006
גליון מספר 14 - ינואר-פברואר 2006
גליון מספר 13 - דצמבר 2005
גליון מספר 12 - אוקטובר-נובמבר 2005
גליון מספר 11 - ספטמבר 2005
גליון מספר 10 - אוגוסט 2005
גיליון מספר 9 - אפריל 2005
גליון מספר 8 - נובמבר 2004
גליון מספר 7 - ספטמבר 2004
גליון מספר 6 - מרץ 2004
גליון מספר 5 - ינואר 2004
גליון מספר 4 - ספטמבר 2003
גליון מספר 3 - אוגוסט 2003
גיליון מספר 2 - יולי 2003
עוד בנושא

יבוא ויצוא-ומה שביניהם

עלון משפטי בענייני סחר בינלאומי

החומר המובא בעלון זה הינו מידע כללי בלבד ואינו מהווה חוות דעת משפטית
על מנת לקבל חוות דעת משפטית מומלץ לפנות עם מלוא פרטי המקרה הספציפי לעורך דין 
 


16/09/09  01.פסק דין מחמיר בענין פסילת ערך עיסקה לצרכי מכס

16/09/09  02.יבואן: שילמת עמלות מיותרות לדעתך? אל תישן על זכויותיך

16/09/09  03.ישראל מפירה את ההסכם הבינלאומי בענייני מכס לגבי תשלום תמלוגים ויבואני המותגים הגדולים משלמים על כך

16/09/09  04.בית המשפט וסיווג טובין: כיצד מפרשים את המונח "המיוחדים ל...."

16/09/09  05.בית המשפט: הפנייה בשטר מטען לסעיף בוררות שבהסכם אחר - אינה מספקת

16/09/09  06.יבואן! לא הודעת על ליקוי בטובין בזמן - לא תוכל לתבוע את היצואן

16/09/09  07.מה חדש במשרדנו

16/09/09  08. How can Damage be Proven? and what ia an Institutional Record?

16/09/09  09.What Does the Port Want from the Customs Agent?

16/09/09  10.Tips For Smart International Trade During an Economic Crisis

16/09/09  11.Definition of Foreign Company For The Purpose of Service of Court Documents

 

 

16/09/09  01.פסק דין מחמיר בענין פסילת ערך עיסקה לצרכי מכס
 
עו"ד גיל נדל
 
כידוע, חלק מהמחלוקות שבין יבואנים לבין רשות המכס עוסק בשאלה מהו ערך הטובין לצרכי מכס. ממש לאחרונה (23.8.09) ניתן על ידי בית משפט השלום בתל אביב פסק דין שדן בסוגיה זאת.
 
 
באותו מקרה דובר בדרישה רטרואקטיבית לתשלום מסי יבוא שהוצאה לחברה פלסטינית משכם שעסקה ביבוא אריחי קרמיקה לשוק הפלסטיני ("היבואן). לטענת רשות המכס, ערך הטובין שהוצהר בעת היבוא אינו תואם את הגדרת "ערך עיסקה" בפקודת המכס, והיבואן נדרש לשלם הפרשי מסי יבוא בגובה של למעלה ממליון וחמש מאות אלף ₪.  רשות המכס טענה כי הצהרת המחיר שניתנה ביבוא היתה על מחירים מונמכים של הטובין מתוך מטרה לחמוק מתשלום מלוא מיסי היבוא החלים על הטובין. היבואן, מצידו, טען כי הצהרת המחיר היתה נכונה וכי יש לבטל את הודעת החיוב
 
למעשה, מבחינה ראייתית, רשות המכס הציגה בפני בית המשפט סוג אחד של ראיות: מסמכים שהתקבלו בשיתוף פעולה מהמכס הספרדי  שמהם עלה כי ספקי האריחים הספרדיים הצהירו ביצוא על מחיר גובה ברבה מזה שהוצהר על ידי היבואן.
 
 
לטענת היבואן, התבססותה של רשות המכס על ראיה אחת בלבד, מסמכי המכס הספרדי, בהוצאת הודעת הגירעון, אינה סבירה ואינה עומדת במבחני הפסיקה לגבי סבירות ההחלטה המינהלית. היבואן טען כי לא היו בפני פקידי המכס עדויות של מי מהספקים הספרדים ולא ראיות הנוגעות להנהלת החשבונות של אותם ספקים, לא נערכה השוואה למחירי קניה של יבואנים אריחי קרמיקה מספרד אחרים הנמצאים בידי רשות המכס.
 
מנגד, טענה רשות המכס כי אין כל פסול בהתבססותה על מסמכי המכס הספרדי בלבד. לטענת רשות המכס, היא קבעה את "ערך עיסקה" בהתאם להוראות סעיף 132 לפקודת המכס  הקובע, כעיקרון כי "ערך העיסקה הוא המחיר ששולם או שיש לשלמו בעד הטובין, בעת ממכירתם לשם יצוא לישראל" – קרי על פי המחירים שתועדו בתעודות הייצוא למכס הספרדי, המעידים על ערך מכירת הטובין לייצוא, הגבוה מהערך שהוצהר על ידי היבואן ברשומוני היבוא.
 
בית המשפט קיבל את עמדת רשות המכס. בית המשפט קבע כי היקף הביקורת השיפוטית המופעלת על ידו בבחינת הודעות הגרעון אינו לבחון את הדברים מחדש, אלא רק לבחון האם הרשות המינהלית פעלה
 
בסטנדרט המצופה מרשות מינהלית. בית המשפט קבע כי רשות המכס פעלה כנדרש בענין איסוף נתונים, הרלוונטיות לענין, אמינות הנתונים וראיות מהותיות, תוך שהדגיש כי "אין לשכוח את ההלכה כי בית המשפט יתערב בהחלטת הרשות המינהלית רק במקרים נדירים, מקום בו יתגלה חוסר סבירות מהותי או קיצוני ואין בית המשפט בא להחליף את שיקול דעת הרשות".
 
בית המשפט הדגיש כי רשות המכס "לא פנתה אל המכס הספרדי באופן לקוני שימציא את תעודות היצוא ותו לא אלא פורט החשד להנמכת מחירים וכן נתבקשו פרטים על אופן ביצוע התשלום בעבור הסחורות וכן צורפו המסמכים שבידיה בנוגע לעיסקאות השונות. רשות המכס הספרדי בחרה להמציא את תעודות היצוא תוך הדגשת ממצאיה בדבר הפרשים גדולים בין מחיר היבוא למחיר היצוא אולם לא מצאה לנכון לציין כי עלה חשד כלשהוא כלפי מי מהספקים המעורבים. קשה לי להלום מצב בו מדינה מתוקנת כמו ספרד שגם בידיה נתונים על עיסקאות יצוא אחרות של אזרחיה תתעלם מאפשרות של העלאת מחירי היצוא באופן גורף ע"י מספר ספקים לא קטן אלא אם תאמר שלא מצאה בנתונים אלה כל פסול".
 
בנוסף,  בית המשפט עמד על כך שספרי היבואן וראיות נוספות לא צורפו על ידי היבואן, וזקף זאת לחובת היבואן. אמנם, היבואן צירף חשבוניות המעידות לטענתו על מכירת הטובין לצרכנים השונים ברשות הפלסטינית והמעידים על כך שהמחיר בו נמכרו מתיישב עם המחיר שהוצהר עליו ברשימונים, ואולם, לפי קביעת בית המשפט, היבואן לא הצליח לקשר באופן מספק בין רשומוני היבוא לבין חשבוניות המכירה.
 
מנימוקים אלו, בין היתר, דחה בית המשפט את עמדת היבואן.
 
ת"א 31946-05 אלפלאח ללבלאט ולאדואת אלצחייה נ' מדינת ישראל, ליבואן – עו"ד דורות.
 
שתי הערות פרשנות:
 
פסק הדין משקף מגמה קשה ביותר כלפי ציבור היבואנים, אשר הוחל בה לפני כמה שנים על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה, לפיה היקף הביקורת השיפוטית של בית המשפט על הודעות חיוב שמוצאות על ידי רשות המכס הינו מצומצם ביותר. מגמה זו עומדת בניגוד לפרקטיקה רבת שנים של בתי המשפט בערכאות שונות, ולטעמנו היא אינה ראויה. יתכן שנסיבותיו הלא קלות של תיק זה תרמו לקביעה זאת, בבחינת Bad Case Makes Bad Law.
 
בית המשפט התייחס לסוגיה חשובה נוספת והיא – המצאת תעודות תנועה באיחור. מפאת קוצר היריעה נדון בה במאמר נפרד שיתפרסם בקרוב.
 
 

  לראש העמוד



16/09/09  02.יבואן: שילמת עמלות מיותרות לדעתך? אל תישן על זכויותיך
 
 
עו"ד גיל נדל, מורן שמילוביץ
 
בפני בית המשפט השלום בהרצליה הובאו שתי תביעות העוסקות בסכסוך בענין גובה העמלות שסוכמו בין היבואן לסוכן המכס. מדובר בשתי חברות אשר עוסקות ביבוא מוצרי ברזל ובטון, אשר רכשו שירותי עמילות מכס מחברת אילת גייטפורט (להלן - חברת עמילות המכס). לטענתן, הן החליפו את עמיל המכס הקודם, כיוון שהם הגיעו להסכם עם חברת עמילות המכס על תעריף ועמלות נמוכים יותר ממה שהן שילמו לעמיל המכס הקודם.
 
אלא שלאחר זמן  גילו היבואניות כי הן מחויבות בתעריף גבוה יותר ממה שהוסכם ביניהן לבין חברת עמילות המכס. לטענתן, חברת עמילות המכס חייבת להם כסף בסך של 46,088 ₪ לאחר קיזוז חובות של החברות לטובת חברת עמילות המכס. מנגד, חברת עמילות המכס טענה כי בינה לבין החברות הוסכם על תנאי אשראי נוחים אך לא בתעריף הנמוך מהתעריף הרגיל של חברת עמילות המכס, ולכן החברות בעצם חייבות לה כסף. החברות השיבו על כך בטענה כי אם כך היה המצב, למעשה לא הייתה להן שום סיבה לעזוב את עמיל המכס הקודם שנתן להם את אותם תנאי אשראי ואף בתעריף ובעמלות הנמוכים מאלו חברת עמילות המכס.
 
כתבנו לעיל כמה פעמים את המילה "הוסכם", וזהו המקום להבהיר כי ההסכם בין החברות ובין חברת עמילות המכס הוסכם בע"פ ולא הייתה לאף אחד מהצדדים ראייה המגבה את טענותיהם.
 
בית המשפט קבע, כי באופן עקרוני היה מקבל את טענת החברות כיוון שניתן להניח כי לא הייתה להן סיבה לעזוב את עמיל המכס הקודם, אלמלא קיבלו מחברת עמילות המכס תנאים טובים יותר מבחינת סכום התעריף והעמלות. כמו כן, העובדה כי לאחר שגילו החברות כי הן מחויבות בסכום גבוה יותר ממה שהוסכם ביניהן לחברת עמילות המכס הן חזרו לעבוד עם עמיל המכס הקודם, מחזקת את טענתן כי הן סיכמו על תעריף ועמלות נמוכים יותר עם חברת עמילות המכס.
 
ואולם, בית המשפט קבע כי למרות שהחברות גילו שהן מחויבות בסכום גבוה יותר מהמוסכם ביניהן לחברת עמילות המכס, הן השתהו בפנייתן לחברת עמילות המכס. בית המשפט ציין כי, בנסיבות הענין, העובדה כי ההסכם ביניהן לחברת עמילות המכס היה בעל פה, היתה צריכה להביא את החברות לערוך בדיקות מיידיות לאחר קבלת החיובים הראשונים, וזאת על מנת לוודא כי אכן התעריף והעמלות הן כפי שהוסכם בין הצדדים. 
 
בית המשפט ניתח וקבע כי מדובר בטעות הדדית שנבעה בראש ובראשונה מכך שהסיכום בין הצדדים היה ערטילאי בלתי ברור ולא נעשה בכתב. היבואניות, בהתנהלותן במשך מעל לשנה שלמה, יצרו מצג לפיו תנאי התשלום של חברת העמילות מקובלים עליהן, ולכן לא קמה להן הזכות לשנות את תנאי התשלום בצורה רטרואקטיבית ולקבל החזר בהתאם.
 
לאור זאת, פסק בי המשפט כי היבואניות ישלמו את חובן (כמה עשרות אלפי ₪ בודדים) אל חברת עמילות המכס.
 
(תאק' 2598-12-07 איילת גייטפורט נגה (1982) בע"מ נ' רשמאן תעשיות רשת בע"מ, פס"ד מיום 11.8.09, לא צוינו שמות ב"כ הצדדים(
 
נציין כי בנסיבות אחרות פסק הדין היה יכול להיות שונה לגמרי. כבר בענייננו ציין בית המשפט כי הוא היה מקבל את טענת היבואניות אילו היו הן מעלות אותה לאחר תקופה קצרה.  למעשה, תביעת היבואניות לקתה בשני כשלים עיקריים: האחד – העדר מסמך בכתב, דבר שיצר מצב משפטי בלתי ברור. השני – השיהוי בהעברת ההשגה על חיובי העמלות. בנסיבות אחרות בתי המשפט לא קיבלו את עמדת סוכן המכס, ודחו את תביעותיו. ראו על כך בסקירתנו "על סכסוכים כספיים בגין סוכן מכס ליבואן" שניתן לקראה כאן:
http://www.nadel-law.co.il/Index.asp?ArticleID=1197&CategoryID=87&Page=1
 
 

 לראש העמוד



16/09/09  03.ישראל מפירה את ההסכם הבינלאומי בענייני מכס לגבי תשלום תמלוגים ויבואני המותגים הגדולים משלמים על כך
 
 
עו"ד גיל נדל
 
במרבית המקרים, מסי היבוא (מע"מ, מכס, מס קניה והיטלים) מוטלים כאחוזים מערכם של הסחורות המיובאות, ולפיכך קיימת חשיבות רבה לשאלה כיצד נקבע ערך הסחורה המיובאת. עניין זה מוסדר באחד מן ההסכמים של ארגון הסחר העולמי (WTO) ונקלט אל החקיקה הישראלית (פקודת המכס) בשלהי המאה הקודמת.
 
ככלל, ערך הסחורה לצרכי מסי יבוא נקבע לפי המחיר ששולם בעדה על ידי היבואן, בתוספת הובלה וביטוח (המחיר CIF), ותוספות נוספות המפורטות בפקודת המכס. אחת מהתוספות הינה תמלוגים ודמי רישיון המתייחסים למוצרים המיובאים. כלומר, אם הקונה משלם לבעל הזכויות תשלום עבור הזכות להשתמש במותג שלו על גבי המוצר המיובא לארץ, אך בפועל הייצור מועבר ע"י בעל הזכויות לחברה אחרת שמוכרת את אותם המוצרים לקונה בישראל, הרי שגם המחיר ששולם ליצרן וגם התשלום לבעל הזכויות ייכללו בערך המוצר וישולמו עליהם מסי יבוא.
 
אלא שבעניין הזה סטתה ישראל מההסכם הבינלאומי. בעוד שההסכם קובע, כי התמלוגים יתווספו לערך המוצר המיובא רק כאשר בעל הזכויות מתנה את המכירה ליצוא לישראל בתשלום תמלוגים, הרי שהחוק הישראלי קובע כי התמלוגים יתווספו גם כאשר היבואן קונה את המוצרים מחו"ל ללא מגבלה, ונדרש לשלם את התמלוגים בעקבות מכירת הטובין בתוך ישראל.. מדובר בשינוי שנראה קטן, אך למעשה מכסה כמעט את כל המקרים שבהם יבואנים משלמים תמלוגים. בישראל סובלים מהבעיה הזו יבואנים גדולים כקטנים, לרבות במותגים ידועים.
 
בדרך כלל, בעל הזכויות בחו"ל אינו דורש מהיבואן הישראלי לשלם תמלוגים כתנאי לרכישת המוצרים מהיצרן בסין, והוא מעניק לו חופש פעולה רחב בעניין זה. דרישת התמלוגים קמה רק כחלק ממכירת הסחורה בישראל. מקרה זה אינו חלק מערך הטובין לפי ההסכם הבינלאומי, אך נכלל בערכה לפי החוק הישראלי. ועדת הכספים של הכנסת, כשאישרה את תיקון החוק, לא הייתה מודעת להבדל המשמעותי שבין שני הנוסחים, גם לא לאחר שתשומת לבה הופנתה לכך, שכן הוסבר שם שהתיקון בלשון החוק חל בעקבות השמטה בטעות של כמה מלים. למותר לציין, כי דברים אלו אינם מדויקים כלל ועיקר. התוצאה היא שמדינת ישראל נמצאת בהפרה של ההסכמים הבינלאומיים.
 
בזמן האחרון ארגון המכס העולמי יושב על המדוכה ומתכנן רוויזיה בענייני התמלוגים, באופן שיבהיר אילו תמלוגים נכללים בערך הסחורה המיובאת לצרכי מסי יבוא, ואילו תמלוגים אינם חייבים בכך. יש להניח, כי בדומה למצב הקיים היום בהתאם להנחיות וההסברים של ארגון המכס העולמי, גם לאחר הרוויזיה יוותרו מקרים רבים שבהם אין להוסיף את התמלוגים לערך הסחורה המיובאת.
 
עדות טובה לכך הינם הכללים המנחים שהוציאה הקהילייה האירופית בעניין זה, ולפיהם רק כאשר בעל הזכויות מפעיל פיקוח הדוק על היצרן, יכללו התמלוגים בערך הטובין, גם אם תשלום התמלוגים אינו מהווה תנאי מפורש למכירתם ליצוא. ואולם, כאשר אין פיקוח מצד בעל הזכויות או שרמת הפיקוח נועדה אך ורק להבטיח את איכות המוצרים המיוצרים ע"י היצרן תחת המותג, אין מקום לכלול את התמלוגים בערך הטובין.
 
ככל הידוע, אין רשות המכס מסכימה גם לעמדה זאת, תוך שהיא מסתמכת, בין היתר, על דברים שונים שנאמרו בדיונים אותם היא מסרבת לחשוף.
 
אין ספק כי המצב דורש התארגנות ופעולה מצד גורמי הסחר הרלבנטיים, שכן העניין נוגע לחברות מובילות במשק, העוסקות ביבוא מוצרי הלבשה והנעלה מהמובילים באופנה. נציין כי בימים אלו דן איגוד לשכת המסחר בדרכי הפעולה הנחוצות לשינוי עמדת רשות המכס בישראל והתאמתה להסכמים הבינלאומיים.
 
 

  לראש העמוד



16/09/09  04.בית המשפט וסיווג טובין: כיצד מפרשים את המונח "המיוחדים ל...."
 
 
עו"ד גיל נדל, מורן שמילוביץ'
 
 
כידוע, צו תעריף המכס משתמש במונחים שונים לצורך אפיון טובין ומוצרים. כך למשל, אנו מוצאים בתעריף המכס מונחים כמו: "מהסוג המשמש ב....", "המיוחדים....", "המשמשים אך ורק ב....",  חלקים ל....", ועוד.  הפרקטיקה העשירה שמצברה בידי משרדנו מלמדת כי דיונים רבים מול רשות המכס סובבים סביב פרשנותם הנכונה של מונחים אלו.
 
ממש לאחרונה ניתנה על ידי בית משפט השלום בתל אביב החלטה שדנה בפרשנותו של המונח: "המיוחדים ל....". באותו מקרה דובר ביבואן אשר ייבא לארץ מכונות גיהוץ. לטענת היבואן סיווגם הנכון של המוצרים הינו בפרט 84.51.3010 הכולל "מכונות גיהוץ וגיהוץ בכבישה (לרבות מכבשי איחוי) המיוחדות לתהליך הייצור בתעשיית הטקסטיל", והפטור מתשלום מכס. רשות המכס לא קיבלה את עמדת היבואן ואף הוציאה לו דרישות רטרואקטיביות לתשלום הפרשי מכס. לטענת רשות המכס, סיווג הטובין ייעשה בפרט 84.51.3090 הכולל:"מכונות גיהוץ וגיהוץ בכבישה (לרבות מכבשי איחוי) אחרות", שכן לטענת רשות המכס  - מכונות הגיהוץ המיובאות אינן מיוחדות לתעשיית הטקסטיל.
 
כאמור, המחלוקת נסבה סביב המונח "מיוחדות" שבפרט מכס 84.51.3010. לטענת רשות המכס, המכונות שיובאו לא היו מיוחדות לתעשיית הטקסטיל שכן לא היה חולק על כך שהן שימשו גם במכבסות ובעסקים לניקוי יבש. מנגד, טען היבואן כי הגדרת המונח "מיוחד" אינה שוללת גם שימושים באפיקים משניים, מה עוד שמחוקק לא נקט בלשון של "המיוחדים אך ורק לתעשיית הטקסטיל".
 
בית המשפט דחה את עמדת היבואן וקיבל את עמדת רשות המכס. 
 
מהבחינה העובדתית מצא בית המשפט כי מכונות הגיהוץ שלפנינו או מכונות מקבילות הדומות להן לא יועדו בעת היבוא למכירה למפעלי טקסטיל בישראל ולא נעשה בהן שימוש בתהליך הייצור בתעשיית הטקסטיל בישראל.
 
בית המשפט קבע כי המבחן המתאים לעניינו הוא מבחן השימוש במוצר (ולא מבחן המהות של המוצר) ובהתאם לכך קבע   פירש כי המונח "מיוחדות" בא להקנות דרישה מחמירה יותר משימוש רגיל, דהיינו, שהשימוש של מכונות הגיהוץ בתעשיית הטקסטיל, צריך להיות לכל הפחות שימוש דומיננטי ועיקרי, אם לא שימוש בלעדי.  לצורך כך נעזר בית המשפט בתכלית החקיקה שלפיה  מטרת הפטור ממכס שניתן למכונות גיהוץ מסויימות נועד לסייע לתעשיית הטקסטיל בישראל, ולפיכך רק מכונות שהשימוש הדומיננטי בהן הוא אכן לתעשיית הטקסטיל יהיו זכאים לפטור ממכס.
 
לאור הממצא העובדתי שנקבע על ידי בית המשפט, לפיו לא נעשה שימוש במכונות המיובאות בתהליך ייצור בתעשיית הטקסטיל, קבע בית המשפט כי המכונות שלפנינו לא יוכלו להיות מסווגות בפטור ממכס.
 
בית המשפט היה נכון ללכת צעד נוסף לקראת היבואן ולהתנתק ממבחן השימוש בפועל בטובין המיובאים, ובמקום זאת לבחון את מהות הטובין ואת המאפיינים שלהם, על מנת להיווכח מהו טיבן ומאפיינהן של המכונות – האם  לתהליך ייצור של תעשיית טסקטיל או  למכסבות וניקוי יבש. ואולם, מבדיקת מפרטי המוצר ובחינת ראיות נוספת מצא בית המשפט כי היבואן לא הוכיח שמהותם המובהקת של הטובין היא לתעשיית הטקסטיל. לפיכך דחה בית המשפט את עמדת היבואן גם בענין זה.
 
בית המשפט גם דחה את טענת היבואן בענין סעיף 3 לחוק מיסים עקיפים (מס ששולם ביתר או חסר), תשכ"ח-1968, וזאת מפני שהיבואן לא פנה לועדת מיסים עקיפים של המכס לפני שפנה לבית המשפט ובכך לא עמד בדרישה שבבסיס חוק זה. בית המשפט נכנס גם לגופו של ענין וקבע כי היבואן לא עמד בתנאי סעיף 3(1) לחוק מסים עקיפים שכן היבואן לא מסר למרשות המכס את כל הידיעות הנחוצות, וכמו כן לא עמד בסעיף 3(3) לחוק מסים עקיפים בענין הוכחת אי גלגול המכס.
 
ת"א 56946/06 תם.א.ס תעשיות בע"מ נ' מדינת ישראל (בית המכס אשדוד), פס"ד מיום 20.8.09, ליבואן:  עו"ד ליאון אביגדורי, לרשות המכס: עו"ד עינת אליעז שניצר.
 
 
להבנתנו, פסק הדין אינו חסין מביקורת, ואולם מקוצר היריעה נתייחס כאן למספר נקודות בקצרה.
 
אמנם בית המשפט היה נכון לבחון את מהות המוצר, ואולם לדעתנו העובדה כי המבחן הראשון שנבחן על ידי בית המשפט היה מבחן השימוש בפועל במוצר מיובא משקפת זוית ראיה בלתי נכונה, שכן אין לתת דגש על השימוש של המוצר הספציפי אלא על אופיו הכולל של המוצר המיובא.
 
נקודה נוספת שיש לתת עליה את הדעת היא הזדקקותו של בית המשפט לתכלית החקיקה. אין זה המקרה הראשון שבו בית המשפט בוחן את תכלית החקיקה. המענין הוא שהשיטה ההרמונית שעל בסיסה בנוי תעריף המכס, אינה מכירה בתכלית חקיקה ככלי פרשני והדבר עלול להביא לעיוותים.
 
לסיום נציין כי ניתוחו של בית המשפט את סעיף 3(1) לחוק מסים עקיפים מהווה החמרה ניכרת כלפי היבואן, ונשוב לענין זה בהזדמנות אחרת.
 
 

 לראש העמוד



16/09/09  05.בית המשפט: הפנייה בשטר מטען לסעיף בוררות שבהסכם אחר - אינה מספקת
 
 
עו"ד גיל נדל
 
כידוע, על פי דיני האדמירליות, ניתן להגיש תביעה לפיצוי בגין חוסר במטען לא רק נגד בעלי האוניה או חוכריה, אלא גם כנגד האוניה עצמה. תביעה כזו נקראת בשם תביעת חפצא והיא נידונה בבית המשפט לימאות.
 
בתחילת שנת 2008 הוטען על האנייה "Rega" מטען של חיטה בנמל באוקראינה. לאחר שהאנייה הגיעה לנמל אשדוד בישראל התגלה חוסר במטען, והמוכר והקונה הגישו תביעת חפצא כנגד האוניה לפיצוי בגין החוסר במטען.בד בבד עם הגשת התביעה הגישו התובעים בקשה למעצר האנייה, ולבסוף הושג הסדר בין בעלי האנייה לבין התובעים להמצאת ערבות להבטחת תשלום הפיצוי אשר נתבע, והאוניה שוחררה ממעצרה.
 
בעלי האוניה הגישו בשם האוניה בקשה לעיכוב ההליכים בשל קיומו של הסכם בוררות בין הצדדים. לטענת האוניה, או ליתר דיוק – לטענת בעלי האנייה שהתייצבו בשמה  - שטרי המטען אשר מכוחם הגישו התובעים התביעה כוללים בחובם הפניה להסכם לחכירת האנייה, והסכם חכירה זה כולל הסכם בוררות. לפיכך טענה האוניה כי יש לעכב את הדיון בבית המשפט ולהעבירו לבוררות.
 
ואולם, בית המשפט דחה את הבקשה לעיכוב הדיון.
 
ככלל, על מנת שבית המשפט יעכב הליכים בתביעה שהוגשה בפניו בשל קיומו של הסכם בוררות, על מבקש העיכוב להצביע כי התקיימו התנאים הבאים: שקיים הסכם בוררות בין הצדדים; שהסכסוך נשוא התובענה שהוגשה הינו מסוג הסכסוכים עליהם חל הסכם הבוררות; שחלה על הבוררות אמנה בינלאומית שישראל צד לה; ושהאמנה קובעת הוראות בעניין עיכוב הליכים.
 
אכן, מדינת ישראל הינה צד לאמנת ניו-יורק בדבר הכרתם ואכיפתם של פסקי בוררות חוץ – 1958, הקובעת הכרה בסכמי בוררות. על פי האמנה, מקרה שבו מובאת תובענה בעניין שהצדדים הסכימו לגביו כי יופנה לבוררות, יעכב בית המשפט את ההליכים, אלא אם התקיימו אחד משלושת החריגים  - שהסכם בבוררות בטל ומבוטל; או שההסכם משולל כוח פעולה; או שההסכם אינו בר ביצוע. האמנה גם קובעת כי הסכם הבוררות יערך בכתב, כי הסכם להפניית סכסוך לבוררות שנערך בעל-פה אינו עונה לתנאי האמנה, וכי "הסכם בכתב" הינו רק הסכם שנחתם על ידי בעלי הדין.
 
בענייננו, הסכם הבוררות שמכוחו ביקשה האוניה לעכב את הדיון הינו לסעיף מסוים בשטרי המטען המאמץ לתוך שטר המטען את כל הוראות חוזה החכירה, לרבות ההוראות בדבר הסכם בוררות. האוניה טענה כי יש לקרוא לתוך שטר המטען את ההפנייה לנוסח הסכם החכירה המוזכר בראש הדף האחורי של שטר המטען.
 
ואולם, בית המשפט מצא כי אף אחד מדפי הסכם החכירה הנטען, דפי החוזה הסטנדרטי או דפי התוספת, לא נחתם על ידי בעלי המטען (התובעים) או מי מהם.
 
בית המשפט עמד על כך שהנטל להוכיח קיומו של הסכם בוררות תקף מוטל על שכמי הצד המבקש את עיכוב ההליכים. על אחת כמה וכמה שהנטל מוטל על הטוען לעיכוב הליכים מכוח הוראת האמנה, שכן במקרה שכזה עליו להוכיח גם כי התמלאו תנאי האמנה ובהם התנאי כי נערך ונחתם הסכם בכתב. בנסיבות הענין, מצא בית המשפט כי לא הוצג בפניו הסכם חתום המשקף את הסכמות הצדדים, וכי ההפניה בשטר המטען להסכמי החכירה לא תספיק.
 
ת"ח 59-08 הקבוצה הירושלמית ליבוא ושווק מספוא (2001) בע"מ ואח' נ' האוניה "REGA": לבעלי המטען – עו"ד א. אורלי; לאוניה – עו"ד א. כהן דור.
 
 
בשולי הדברים נציין כי להחלטה זאת חשיבות והשלכות מעבר לתיקי הימאות (הנדירים יחסית), כלפי תביעות "רגילות" לנזקי נזקי מטען, שכן סעיפי בוררות מופיעים בשטרי מטען לרוב, והפניות למסמכים אחרים מעבר לשטר המטען עלולות להתברר כבלתי מספיקות.
 
 

 לראש העמוד



16/09/09  06.יבואן! לא הודעת על ליקוי בטובין בזמן - לא תוכל לתבוע את היצואן
 
עו"ד גיל נדל, מורן שמילוביץ
 
 
פסק דין מרכזי שניתן לאחרונה על ידי בית המשפט העליון מספק תזכורת חשובה בענין לוח הזמנים הקצר שבמהלכו צריך קונה טובין להודיע על אי התאמה למוכר.
 
באותו מקרה דובר בחברת בנייה ישראלית אשר הקימה בניין מגורים ולשם ריצופו רכשה בשנת 1996, אריחים מיבואן ישראלי, אשר ייבא את האחרים מספק ספרדי. לאחר איכלוס הבניין, התגלה פגם באריחים.
 
מה שאירע מאחורי הקלעים הוא שהיבואן שלח את האריחים, עם הגעתם לארץ, לבדיקה במכון התקנים, ובבדיקה זו, האריחים נמצאו תקינים. למרות זאת, לאחר זמן מה, התגלה ליבואן כי ישנו פגם באריחים, אך למרות גילוי זה, היבואן הישראלי לא פנה ליצואן הספרדית בהודעה כי האריחים הינם פגומים. למעשה, היבואן לא גילה זאת לחברה הספרדית במשך שנתיים מיום הגילוי על הפגם.
 
חברת הבנייה הגישה תביעה נגד היבואן הישראלי לחיובו בהשבת מחירי האריחים, בעלות החלפתם ופיצוי בשל פגיעה במוניטין. היבואן הישראלי שלח הודעת צד ג' לספק הספרדי.  להלן נדון בפסיקת בית המשפט לענין הודעת צד ג', שבה נמצא עיקר הענין.
 
כאמור, היבואן תבע את הספק הספרדי בהתבסס על טענת אי התאמה בממכר, בשל ליקוי שהתגלה בטובין המיובאים. יבואן אשר מבקש לטעון טענת אי התאמת הממכר על מנת להימנע, למשל, מתשלום התמורה עבור הסחורה, אינו יכול לשבת על מי מנוחות ולחכות לרגע המתאים כדי לפעול. על היבואן לעמוד בדרישות מסוימות על מנת שיוכל להסתמך על טענת אי התאמת מכר.
 
כאשר מדובר בשני צדדים נמצאים בשתי מדינות שונות, יחול, על פי רוב, חוק מכר טובין בינלאומי.  מדובר בחוק הבנוי על אמנת האו"ם בענין זה שנועדה לספק יציבות, בטחון וודאות בסחר הבינלאומי. חוק מכר טובין בינלאומי קובע מספר דרישות שעל היבואן לעמוד על פיהם על מנת שיוכל להסתמך על טענת אי התאמת הממכר.
 
סעיף 38 לחוק מכר טובין בינלאומי קובע כי על הקונה לבדוק את הטובין או לדאוג שייבדקו, בתוך תקופה קצרה ככל שהדבר מעשי לפי הנסיבות.
 
סעיף 39 קובע כי במידה וגילה היבואן כי אכן ישנה אי התאמה בטובין, מוטלת עליו החובה להודיע תוך זמן סביר ליצואן הודעה המפרטת את טיבו של חוסר ההתאמה. דרישה זו למעשה מייתרת את טענת אי התאמת הממכר אם היבואן לא הודיע תוך זמן סביר ליצואן.
 
סעיף 40, שהינו סייג לסעיף 39, קובע כי היצואן לא יוכל להסתמך על אי עמידתו של היבואן בתנאי ס' 39, במידה וחוסר ההתאמה מייחס לעובדות שהיו יודעות לו או שלא היה יכול להיות מודע להן ושהוא לא גילה אותן ליבואן.
 
בענייננו, היבואן שלח את הטובין המיובאים לבדיקה עם הגעתם לארץ אצל מכון התקנים, ובכך עמד בדרישת סעיף 38 לחוק מכר טובין בינלאומי. ואולם, בית המשפט מצא כי לאחר שהיבואן גילה כי אכן ישנו פגם בטובין, היה עליו להודיע על כך לספק, ומשלא עשה זאת במשך שנתיים מיום הגילוי על הפגם, לא עמד בדרישת סעיף 39 לחוק מכר טובין בינלאומי. אמנם, בית המשפט היה ער לכך שהיבואן הישראלי הודיע לספק כבר בשנת 1996, באופן כוללני, אודות בעיות כלליות בטובין, אך קבע כי הודעה כוללנית אינה עונה על הדרישה שבסעיף 39 לחוק מכר טובין בינלאומי, שכן יש צורך בהודעה מפורטת יותר על טיבו של חוסר ההתאמה בטובין.
 
ואולם, במקרה זה ביקש היבואן הישראלי להפעיל את הסייג של סעיף 40, דהיינו שספק הספרדי ידע על הפגמים בטובין, אך לא גילה זאת ליבואן, ולכן חל סעיף 40 לחוק מכר טובין בינלאומי.
 
בית המשפט דחה עמדת זאת. בית המשפט קבע כי במועד אספקת הטובין ב-1996 לא ידע הספק, בפועל, על פגמים בטובין וזאת עד למועד קבלת הודעת צד ג' מהיבואן הישראלי ב-2001. בית המשפט דחה את טענת היבואן כאילו טען הספק היה מודע לכך שמוצריו אינם מאיכות מעולה ומודעות זו גורמת לכך שייראו את הספק כאילו ידע על הפגמים בטובין. בית המשפט קבע כי מודעות כללית של יצואן שחלק ממוצריו אינם מאיכות מעולה, אינה עונה על הדרישות בסעיף 40.
 
על מנת שמודעות זו תחשב כמודעות בפועל לפי סעיף 40, על היבואן להוכיח כי היו מקרים בעבר שהתגלו פגמים בטובין שנשלחו על ידי היצואן והוא נתבע על כך, אך היבואן לא עמד בהוכחה זו.
 
לאור כל האמור לעיל קבע בית המשפט כי אי עמידת היבואן בדרישות סעיף 39 לחוק מכר טובין בינלאומי מונעת ממנו לתבוע את הספק.
 
נציין כי בפסק הדין נדרש בית המשפט לסוגיות נוספות, ואולם הדבר יחרוג ממסגרת רשימה זאת.
 
ע"א 7833/06 Pamesa Ceramica נ' ישראל מנדלסון הספקה טכנית הנדסית בע"מ ואח'; לא צוינו שמות ב"כ הצדדים.
 
 

לראש העמוד
 


16/09/09  07.מה חדש במשרדנו
 
 
     הרצאות
 
עו"ד גיל נדל הרצה בפני מחלקת סחר חוץ של בנק דיסקונט בנושא היבטים משפטיים באשראים דוקומנטרים.
 
עו"ד גיל נדל הרצה במסגרת קורס משלחים בין –לאומיים של לשכת המסחר בחיפה על הנושא אחריותו של המוביל הימי, המוביל האווירי והמשלח הבינלאומי על פי האמנות הבינלאומיות.
 
    בתי המשפט
 
יבוא אישי של רכב:משרדנו מטפל בהכנת תביעות משפטיות של יבואנים אישיים של רכב אשר בעת שחרור הרכבים נדרשו על ידי רשות המכס לשלם את הפרשי מיסים עקב תיקון ערך.
 
עיכוב הליכי אכיפה וגבייה: בהסכמת רשות המכס, ניתן צו מניעה האוסר על רשות המכס לנקוט הליכי גביה ואכיפה כנגד יבואן, לקוח משרדנו, שהוצאולו הודעות חיוב רטרואקטיביות במיסי יבוא, בגובה של כ-800,000 ₪. היבואן יפקיד בטוחה כספית בגובה פחות מ-20% מסכום החוב וערבות אישית של מנהל החברהעל מלוא החוב, תוך ביצוע מנגנון התקזזות לצורך שחרור הערובה הכספית בהמשך.
 
כופר כסף וועדת היבוא: משרדנו מייצג יבואן מנופים אשר הגיש תביעה כנגד רשות המכס ומשרד התמ"ת, בעניין הטלה לא מוצדקת של כופר כסף בגין הפרת חוקיות היבוא.לטענת היבואן, בנסיבות העניין לא היה מקום להטלת כופרכסף, מה עוד שהתנהגות ועדת הייבוא לקטה באפליית היבואן לרעה, בהשוואה למקרים אחרים.
 
מסלול ירוק: משרדנו הגיש בשם נוסעיה תביעה כנגד רשות המכס להשבת סחורה שחולטה. לטענת הנוסע לאור נסיבות המקרה לא הייתה כל הצדקה לתפיסת הסחורה.
 
הובלה אווירית: נחתם הסכם פשרה בין לקוח משרדנו יבואן שעוני יוקרה לבין גורמים לוגיסטיים שונים הקשורים המטפלים במשלוחים אוויריים לקבלת פיצוי בגין אובדן השעונים.
 
 

  לראש העמוד



16/09/09  08. How can Damage be Proven? and what is an Institutional Record?
 
 
Gil Nadel, Adv.
 
 
The decision of Magistrate's Court of Tel Aviv on the Menora v. Amit and Overseas case sharply presents the classic distinction (in tort damages actions) between the liability of the damager and the sum of the damages to which the injured is entitled and the difficulty entailed in themeans of proving damage. As it was ruled in that case, the damager (Overseas) was found liable for the damages of the injured (the Menora insurance company, stepping into the shoes of the insured, the Teva company), but the injured did not prove its damages and therefore was not eligible for compensation (Civil Case 69187/03 Menora v. Port Authority et. al, decision given 13.11.08).
 
The case involved the subrogation suit of the Menora Company filed against the Ashdod port, the driver who signed the gate pass, Overseas Commerce, and Amit Customs Agency and Transportation, for compensation for insurance remuneration made to its client, the Teva Company, for theft of cargo. As the action against the port was dismissed and a decision was given against the driver in absence of defense, the court continued to discuss whether the gate pass was stolen from Overseas or whether it had been returned to Amit and stolen from it.
 
The court ruled that Overseas acted as a paid watchman regarding the cargo and that, as such, it had the duty to guard the gate pass well, in light of the importance of this document that enabled its bearer to take the cargo into his possession. The court ruled that "Overseas breached its duty of care and was negligent towards the gate pass and the cargo of the insured and for this negligence allowed the theft. Therefore Overseas is liable for damages that were caused to the plaintiff as a result of this negligence."
 
Despite this ruling, Menora did not receive a decision making it eligible for payment of compensation by the Overseas Company, since, in the words of the court, Menora "did not think to bring the proper witnesses to prove the damage and therefore failed in its proof".
 
What evidence did Menora present to the court for the purpose of receiving damages, and why was this evidence not accepted? Here is the full breakdown:
 
An appraiser's report- Menora presented the expert opinion of its appraiser that estimated the value of the cargo that was stolen, but it was argued that the documents on which the appraiser relied in his opinion were the result of hearsay testimony and that they were therefore inadmissible.
 
Purchase invoices from the supplier- These invoices listed the types of raw material which the insured had ordered, the number of sacks, their weight and cost, but the foreign supplier did not testify regarding these documents, and the court would not accept them as evidence.
 
Import Entry- In the import entry, information appeared regarding the value of the goods and the quantity of the merchandise. However, this information was based on documents presented by the importer or his agents, and therefore the entry editor (the customs agent) could not testify to the veracity of the information.
 
The bill of lading- The bill of lading serves as evidence (regarding all points it does not withdraw from) for the receipt of the goods listed in it by the shipper and its evidential force is valid, according to past decisions, even when the action using it is between the marine shipper and the sender's insurer. Our case, however, is not an action against a shipper, and therefore the bill of lading cannot serve as evidence, particularly because there is a mismatch between the container number appearing on the bill of lading and the number of the container that disappeared.
 
Stock report- The stock report was complied when the cargo was unloaded from the boat and it notes the amount and condition of the merchandise during unloading, but when doubt is cast upon the content of the container an the condition of the cargo throughout the entire shipping process, from the moment of packaging, the stock report cannot help us.
 
The gate pass and accompanying certificate- These documents noted the weight of the cargo, but this data was copied from the bill of lading and therefore these documents cannot constitute an independent source.
 
As mentioned, the court ruled that Menora "did not think to bring the proper witnesses to prove the damage and therefore failed in its proof". The court was aware of the fact that some of the above documents constitute institutional records, which serve as admissible evidence to prove the veracity of their content, without bringing those who compiled the documents, but the court noted that as the plaintiff did not prove the condition demanded in this paragraph, it should be assumed that the matter will be discussed in the appeal, in the event that one is filed.
 
Paragraph 36 to the Evidence Ordinance states that "an institutional record shall be admissible evidence proving the veracity of its contents in every legal proceeding, if the following conditions are met: 1. the institution habitually, in the course of its regular business, compiles a record of the event discussed in the record immediately following its happening; 2. the method of gathering the data presented in the record and the manner of compiling the record are sufficient to testify to the veracity of the record's content; 3. if the record is output- it was additionally proven that: a. the manner of producing the record testifies to its credibility; b. the institution takes, in an organized manner,  reasonable means of precaution to prevent infiltration of computer material and bugs in computer work."
 
The question of the admissibility of evidentiary material as institutional records regarding the laws of shipping and forwarding was discussed in the past by the District Court of Tel Aviv, regarding the demand for payment for days of delay. In that case, the District Court ruled that: "We believe that the demand for payment does represent an institutional record, by which means it is possible to prove the debt of the respondent for the days of delay. It is possible even to rely on the bills f lading to learn what was the tariff agreed upon for every day of delay. This tariff was entered on the bill of lading, and there is nothing in the agreements reached orally regarding the number of "free days" to show that the other conditions listed in the bill of lading were also changed. However, in the event that we are dealing with an institutional record that is computer output, and when the appellant did not meet the burden of proving the existence of the conditions listed in paragraph 36 of the Evidentiary Code, this demand for payment should not be accepted as proof of the veracity of its content and there is no choice but to dismiss the case" (Civil Appeal 1671/04 (Central Tel Aviv) Atlantica v.
Ashad, decision given 25.7.06).

 
 

  לראש העמוד



16/09/09  09.What Does the Port Want from the Customs Agent?
 
 
Gill Nadel, Adv.
 
 
As we know, whenthe platform fee is charged according to the value of the goods
(around one percent), calculation of the value is done by the Customs Authority in accordance with the direction of the Customs Code (see paragraph 235(a) to thePort Ordinances, 1971).
 
Recently, sae ports have begun to track the activities of the Customs Authority regarding the correctionof the value of goods, and when the Customs Authority corrects the value of the goods declared by the importer on the import entry (for example- if the importer did not include in the import entry the purchase commissions that constitute a part of the value of the goods for the purpose of customs duty), the port went to the importer and requested that he pay the difference in platform charges resulting from the value correction.
 
The very authority of the port to demand payment of the difference in platform fees from theimporter retroactively is unclear, as there is no clause in the Port Ordinances giving the port the authority to issue demands for retroactive payment. This is in contradistinction to the right of the Customs Authority to do so, which is expressly granted in paragraphs 2 and 3 to the Law of Indirect Taxes (Tax Over- or Under- Paid), 1968.
 
However, beyond that, the ports make life easy for themselves and do not demand the difference in platform fees directly from the importers, but rather refer to the customs agents, and via a bank clearing center arrangement that exists between the customs agents and the port, they collect the difference in fees from the customs agents.
 
It seems to us that the port does not have the legal authority to demand and/or collect retroactively the port fees owed by importers from logs whose value was corrected from the customs agents via bank clearing center.
 
Regarding the question of whether it is possible to collect port fees owed in the past via clearing center, the clearing center arrangement between the customs agent and the port is a contractual arrangement that allows use to be made of it according to the conditions listed in it and in accordance with its purpose. The purpose of the clearing center arrangement is to be used for current expenses, and its clear goal is expedition of processes and a quick release of goods. The clearing center arrangement includes no stipulation enabling collection by it of a debt from the past, and this is also not its purpose, at least from the perspective of the mindset of the customs agent.
 
Regarding the question of whether it is possible to demand from the customs agent retroactive differences of port fees- here, too, we believe that the answer is in the negative.
 
Regarding payment of port fees, the customs agent is not the agent of the owner of the goods, since payment of port fees does not constitute a legal action that creates a legal responsibility. The customs agent is a pipe for the transfer of funds from the importer/exporter to the port, and a pipe like this is not considered an agent. Prof. Barak, in his book The Laws of Agency, writes that "an action is considered 'a legal action' only if it is intended to create a change in the situation of the principal by creating, changing, or voiding right, duties, immunities, or powers. Therefore, if Reuven requests that Shimon represent him at a funeral or a meal and Shimon does so, the action of Shimon is not legal but material, since no change is created in the legal status of Reuven. Similarly, an insurance agent who fills out an insurance form does not act as the agent of the insurance company nor the insured, since filling out the form (unlike signing the insurance policy) is not a legal activity. A committee investigating a topic on behalf of those who appointed it is not performing a legal action in their name. A lawyer transferring his client's money from a third party to the client is not performing a legal action in the name of the client…a legal action is separate from a material (physical) action, and the Law of Agency does not apply to material actions".
 
And in our case, the importer does not appoint the customs agent as his agent: The customs agent does not create/change or void a right or duty of the importer and all he is - is a pipe to transfer the port fee monies. We do not know of a case in which the port asks to see a power of attorney document regarding the actions of the customs agent as an agent of the importer/exporter.
 
Practice also clearly teaches that the customs agent is not considered an agent of the importer/exporter towards the port: he holds no power of attorney, and he signs no declaration or document with legally binding force in the name of the importer. Following the transmission of the log to Customs- the port refers to the customs agent and through the clearing center arrangement with the port- collects the port fees from the customs agent. Indeed, this is a contractual arrangement between the port and customs agent, but this arrangement does not serve or create agency relations between the importer/exporter and the customs agent regarding port fees.
 
And, in general, even if the customs agent was also responsible for payment of port fees, it would not be conceivable that the customs agent would be the first address for the demand for payment. The port can be expected to refer, first, to the importer with a demand for payment, and only if all alternatives have been exhausted- then it might go back and go after the customs agent. The behavior of the port leads to a Kafkaesque situation in which the customs agent pays port fees owed from the past for a client who hasn't been working with him for some time, and from whom it is difficult to collect money. Is this what the law was looking for? Absurd.
 
By the way, in a notice to the media issued by the Ashdod Port company at the end of October, the port claimed that "since half of the income of the Ashdod Port company is derived from the mistaken value of cargo (CIF value), declared by the customs agent, superfluous losses are caused to the port company. The customs agents must check the value of the goods that are declared by the importers before presenting them to the Tax Authority." However, it seems that this claim has no basis, since the value of the goods is set, as a rule, by the price appearing on the supplier invoice that is given to the customs agent by the client. The customs agent has no knowledge regarding the veracity of the price appearing on the invoice and has not control over this datum, and any claim regarding an incorrect value appearing on the supplier invoice- should be referred to the importer and not the customs agent. A similar stance, we have been informed, was expressed by the umbrella organization of customs agents and international forwarders.
 
 

  לראש העמוד



16/09/09  10.Tips For Smart International Trade During an Economic Crisis
 
 
Gill NadelAdv
 
The international trade transaction necessarily involves unique dangers due to the geographical and cultural divide between the sides to the transaction. The current economic crisis requires special precautions, as well as re-examining the accompanying costs. Adv. Gill Nadel gives some essential tips:
 
1. Today, it is more important than ever to insist on an organized contractual agreement, that orders the rights and duties of the sides. An international trade transaction naturally involves a degree of uncertainty, given that the sides are in different places, with different legal systems, and different business behaviors and a detailed contract can remove part of the uncertainty that exists. A tight and orderly contract can help the sides enforce their rights and can serve as a disincentive against potential infringements. It is a good idea to deal with situations such as late supplying, products not meeting the agreement, return and repair policy, etc. In addition, there are international treaties that establish arrangements as defaults that apply to a significant number of contracts for international sale of goods.  If you want to change these arrangements- we need to establish this explicitly.
 
2. Inthe crisis situation, in which the stability of the suppliers is being shaken, it is best to avoid paying ahead of time as much as is possible, to avoid a situation in which the supplier takes the money and doesn’t supply the goods. It’s better to move to a system of payment against documents (CAD) as far as is possible. Even if you need to work with letters of credit (LC), it’s best to negotiate with the banks over the surcharges for opening the letters of credit. There is some maneuvering room within the surcharges. Similarly, it’s a good idea to insist that payment of the letters of credit will not be at sight, but to insert an element of supplier credit, to give yourself enough time to deal with cases of fraud by getting an injunction ordering the bank not to pay the letter of credit. A carefully examination of mismatches between the letters of credit and the sales account and the accompanying documents can prevent unpleasant situations of being supplied with unsuitable merchandise.
 
3. Inspecting the goods before shipment: It is advisable, now more than ever, to avail yourself of the services of goods inspection before the goods are containerized and sent to Israel, to prevent the shipment of unsuitable merchandise. This cost is marginal in comparison to the damages caused by receiving unsuitable merchandise the accompanying legal costs.
 
4. Insurance: the negligible cost of insurance can provide a good solution to cases of physical damage. It is best to purchase a complementary insurance policy even when you buy merchandise under CIF conditions, since you cannot always rely on the policy that the supplier buys for you. It is important to carefully check the extent of the insurance coverage. Sometimes extra coverage costs only negligible sums. It is also advisable to detach the application of the policy from the conditions of the sale, so that the policy will really apply from the warehouse of the exporter to the warehouse of the importer.
 
5.  Transport and shipping: sometimes there are significant shipping gaps. It is advisable to get price suggestions and compare them. At the same time, the cheapest is not always the best. In any case, this is a good time to refresh the arrangements with shipping and transport suppliers
 
6. As the price of merchandise goes down, you can negotiate with suppliers over the payments made for past shipments that are in transit whose prices have fallen. While it’s fair to assume that the supplier will not give you a monetary credit, he may give you pricing benefits or other favorable conditions on future shipments.
 
7. Customs payments: in an age of cost-saving, it’s advisable to check the customs payments at the time of import. It’s possible that overpayments are being made as a result of misclassification, including extra costs in the value for tax purposes, failing to take advantage of trade agreements, etc. Arranging a meeting with advisers in the field wouldn’t hurt.
 
8. Hazard/ foreign trade insurance: exporters are advised to insure export shipments with hazard insurance. The insurance is proved by private insurance companies as well as by the governmental company “Ashra”.
 
9. Business intelligence: various databases provide a lot of information about companies in financial difficulties. Getting information like this can help minimize dangers.

 

 

לראש העמוד


16/09/09  11.Definition of Foreign Company For The Purpose of Service of Court Documents
  
 
Adv. Gill Nadel, Moran Shmilovich
 
A court paper is any document that can be transmitted or served, including a verdict, a notice, a demand, or a summons to a litigant or witness. Serving court papers properly has particular importance, and the judicialpower of the court depends on the court papers being served to the defendant in accordance with the law.
 
When the defendant is not located in Israel, the plaintiff can request permission to serve papers outside the jurisdiction area in accordance with ordinance 500 to the Civil Procedures Ordinances. But here a "legal trick" called "serving an authorized representative" comes to the aid of the Israeli plaintiff. Ordinance 482 (a) to the Civil Procedures Ordinances states that in an action regarding a business or workplace against a person who is not found within the jurisdiction of the court which issues the court paper, it is sufficient to serve the papers to a manager or an authorized representative who is, at that time, involved on behalf of that person in running the business or workplace in that jurisdiction. That is- papers can be given to an agent of the foreign company who is found in Israel.
 
The question of how to interpret the subject of serving papers to the authorized representative of a foreign company came up in a decision given 2/6/09 by the District Court of Tel Aviv-Jaffa (7028/09 Roni Katriel v. Comverse, decision given on 2.6.09, for the appellant- Advs. Manor and Shemesh, for the respondant- Adv. HaLevi). This verdict deals with a request filed by an employee of Comverse Israel, to approve a class action and an action against Comverse USA. The employee served the petition and the statement of claim to Comverse Israel as an authorized representative of Comverse USA. Comverse USA objected to the validity of the petition and the statement of claim, and also filed notice that the address of Comverse USA is not the offices of Comverse Israel, which is to say that the papers were served unlawfully. Among the claims of Comverse Israel was the argument that Comverse USA does not conduct business with Comverse Israel and is only a foreign holding corporation.
 
The District Court based its decision on the interpretive basis reached by the Supreme Court in 2652/94 Tendler v. Le Club Meditraina, in which it was ruled that a narrow interpretation of the ordinance should not be accepted:
 
"I do not agree to the narrow interpretation of the ordinance 482(a) which the District Court supported, an interpretation that does not fit the modern reality of a "small world" in which there are close bonds between different countries and in which modern communication allows whole-sale, simultaneous, and cheap transfer of information via telephone, facsimile, and other electronic means, almost from every place and to every place on earth. It is true that the court should not veer from the required procedural framework, as stamped in the ordinances, but within the bounds of these rules, the court still has a wide field to match them, via the proper interpretation, to the new reality."
 
The District Court emphasized the definition of "authorized representative" according to the words of the Supreme Court, that the idea "authorized representative" should not be understood in the technical meaning of an agent, but rather the deciding test for this question should be the existence of such a level of intensity of bond, between the representative and the defendant, in the framework of which it can be assumed that the representative will bring to the attention of the plaintiff the fact that proceedings have been filed against it. Accordingly, for example, in the past it has been permitted to serve a statement of claim against a plastics importer via his customs representative since the customs representative was seen as an "authorized representative" under ordinance 482(a), given the intensity of the bond between the customs representative and the plastics importer.
 
So what must be examined in our case is whether the petition to file the class action and the statement of claim were brought to the knowledge of Comverse USA in light of the nature of the bond between the representative, Comverse Israel, and the defendant, Comverse USA?
 
The question is examined in the decision and in light of the existence of several indicators it was ruled that this degree of intensity of bond exists between Comverse Israel and Comverse USA. The court noted that all of Comverse Israel's stocks are held by Comverse USA, and that the directors of Comverse Israel, except for one, are all senior functionaries with Comverse USA, all in addition to the use of the name Comverse. Accordingly, the court ruled that Comverse Israel did indeed transfer the court papers to Comverse USA.
 
It should not be forgotten that when papers are lawfully served to a foreign defendant, the court must weigh whether the Israeli court is the proper forum for the litigation to be conducted. Three tests are used to examine the question of whether the Israeli forum or perhaps some foreign forum is the proper forum to conduct the action: 1. Which legal forum has "the most linkages" to the disagreement? 2. What are the reasonable expectations of the sides regarding the place of litigation in a dispute that arose between them? 3. Public interests, principally what is the forum that has a real interest in conducting the action.
 
Decision: (T.A) 7928/09 Roni Katriel v. Comverse Technology, Inc (2/6/09).
 
On the subject of serving papers to an authorized representative, see also our article: "Serving papers to an authorized representative"- a legal trick to file action against non-Israel sides. http://www.port2port.co.il/Index.asp?ArticleID=65774&CategoryID=104

 

לראש העמוד