עו"ד גיל נדל, מורן שמילוביץ
לאחרונה, ניתן פסק דין על ידי בית המשפט העליון הדן בתביעת השבת מכס על טובין שנגנבו ממחסן רשוי לאחר התרת הרשימון.
במקרה זה דובר ביבואן פלסטיני שייבא שתי מכולות של סיגריות, אחסן אותם במסוף המטענים, שילם את מיסי היבוא, ורשימון היבוא קיבל התרה מרשות המכס. בטרם שחרור הסיגריות פיזית ממסוף המטענים, נגנבו הסיגריות מהמסוף.
היבואן הגיש תביעה כנגד מספר גופים: היבואן תבע את רשות המכס ודרש ממנה להשיב לו את המסים ששולמו (כשני מליון ש"ח), וזאתמכוח הוראתו של סעיף 150 לפקודת המכס הקובע כי מנהל המכס רשאי להחזיר מכס או לוותר על תשלומו, כולו או מקצת, אם הטובין אבדו, הושמדו, ניזוקו או נעזבו לרשות המכס, בעודם בפיקוחה או לפני כן.
כמו כן, תבע היבואן את מסוף המטענים ואת חברת הביטוח שלו לקבלת פיצוי בגין סכומי מיסי היבוא הנ"ל, בגין אי מכירת הסיגריות הגנובות, ובגין נזקים נוספים.
בית המשפטקמא קיבל את תביעת היבואן כנגד מסוף המטענים וחברת הביטוח שלו. בית המשפט קבע כי מסוף המטענים הוא האחראי לאבטחת המטענים שבשטחו, הן מכוח היותו "שומר שכר" והן מכוח החוק שהסמיך אותו להיות "מחסן רשוי" בלעדי, לאחסון סחורות טרם תשלום המכס,
ולצורך כך מחויב מסוף המטעניםלקבוע נהלי אבטחה יעילים, תוך הישענות על אמות מידה מקצועיות, ובפיקוח הולם על יישומם בשטח.
בית המשפט הוסיף וקבע כי "אם נכון הדבר לכלל הסחורות, נכון הוא שבעתיים לסיגריות - שהן מוצר קל לגניבה ולהפצה מחד, ומאידך משולם בגינם מס גבוה. מסיבות אלה הוגדרו טובין אלה - על ידי כלל הצדדים - רגישים ביותר".
בית המשפט מצא כי הסיגריות הושארו בלא השגחה בשטח הבדיקה ולא הוחזרו למיקומם הרגיל בשטח המסוף - מקום שיועד במיוחד למכולות בהן מאוחסנות סיגריות, שהגישה אליו קשה יותר ומאובטחת יותר.
כמו כן, מצא בית המשפט כי הבודקת בשער המסוף, לא בדקה בקפדנות את המסמכים או את התאמתם למכולות, וכי ניתן היה לזהות את היות המסמכים ששימשו להוצאת הטובין מהנמל כמזויפים, במבט בלבד – דבר שלא נעשה.
מכאן הסיק בית המשפט כי מסוף המטענים לא נהג באופן שניתן וראוי לדרוש ממסוף "סביר ונבון", העוסק במטענים רגישים הניתנים לגניבה, וכי שום אמצעי הגנה - מינימאלי - לא הופעל כדי למנוע ממי שאינו מורשה להוציא מכולות מהמסוף, למרות שהמעשה היה צפוי.
מצד שני, בית המשפט קמא דחה את תביעת היבואן כנגד רשות המכס (ובהתאם לכך דחה הודעת צד ג' שהגישו מסוף המטענים וחברת הביטוח כנגד רשות המכס). בית המשפט קבע כי לא התקיימו תנאיו של סעיף 150 המאפשר את השבת המסים ליבואן, שכן הטובין כבר לא היו בפקוח רשות המכס. בית המשפט נעזר בעדויות שהושמעו בפניו ולפיהן אין צורך לקבל את אשור רשות המכס להוצאת הטובין מהמסוף לאחר שרשימון היבוא קיבל התרה. בהתאם לכך קבע בית המשפט כי "בנסיבות המקרה שלפנינו (עליהן אין חולק במישור העובדתי לעניין זה) הטובין לא היו מצויים עוד ב"פיקוח" רשות המכס, כי אם ב"פיקוח" מסוף המטענים – וחובת תשלום מיסי היבוא הייתה מוטלת על גוף זה.
היבואן ומסוף המטענים אשר הגיעו לידי הסכמה בכל הנוגע לפיצוי היבואן על הפסדיו, הגישו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי לפיו אין המכס חייב בהשבה.
בית המשפט העליון דחה את שני הערעורים.
בית המשפט קבע כי בכל הנוגע לאובדן טובין שאוחסנו במחסן רשוי חל ההסדר הספציפי הקבוע בסעיפים 92-93 לפקודת המכס, ולכן אין צורך להידרש לשאלת התקיימות תנאי סעיף 150(1) לפקודה, ובין היתר שאלת מועד תום פיקוחו של המכס על טובין מיובאים.
בית המשפט קבע כי סעיף 93 לפקודה, קובע תנאי המאפשר השבת המכס ששולם, לפיו אבדן הטובין או השמדתם צריך שיהיו בשל מאורע שלא ניתן היה למנוע.
בית המשפט קבע כי במקרה זה לא מתקיים תת-התנאי השני, שכן ניתן היה למנוע את הגניבה בלא קושי מיוחד. מסוף המטענים הינו שומר בשכר, השארת מכולות ובהן טובין שקל לגנבם ולהפיצם וקשה להתחקות אחריהם, לאחר שעברו התרה, ללא שמירה, ביום שבו מערך האבטחה לקוי בשל הכשל במצלמות, איננה, ואינה יכולה להיות, מקרה ש"לא ניתן היה למנוע".
בית המשפט הוסיף וקבע כי מטרת סעיף 150 לפקודה הינה להקטין את נזקו של יבואן בשעה שלא הפיק כל הנאה מהטובין המיובאים בשל נזק או כל אדם אחר לצורך העניין. במקרה זה, קבע בית המשפט כי אכן היבואן לא הפיק הנאה מן הטובין, אולם אחרים, הגנבים והבאים מכוחם, אכן הפיקו או יכלו להפיק, ועל כן אין לומר כי "לא היה בטובין כל שימוש בישראל".
ע"א 5694/07, 5952/07 שרכאת יאמכו נ' מדינת ישראל ואח', פסק דין מיום 20.7.10.
ב"כ הצדדים: ליבואן - עו"ד שירית נקר, למכס - עו"ד יורם הירשברג, למסוף המטענים ולחברת הביטוח- עו"ד אילן אורלי; עו"ד טלי לאור
עדכוני מכס ורגולציה
