גיל נדל משרד עורכי דין

 

גיליון מס' 53 - נובמבר 2010

עוד בנושא
יבוא יצוא ומה שביניהם גיליון 144 -תמוז תשפ"ב יולי 2022
יבוא יצוא ומה שביניהם גיליון מס' 140 -אלול תש"פ - אוגוסט 2020
יבוא יצוא ומה שביניהם גיליון מס' 139 - סיוון תש"פ - יוני 2020
יבוא יצוא ומה שביניהם גיליון מס' 138 - ניסן תש"פ - אפריל 2020
עוד בנושא
יבוא יצוא ומה שביניהם גיליון מס' 136 - תשרי תש"פ - אוקטובר 2019
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 135 – סיון תשע"ט – יוני 2019
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 134 – אדר ב' תשע"ט – מרץ 2019
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 133 – אדר א' תשע"ט – מרץ 2019.
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 132 – חשון תשע"ט – אוקטובר 2018.
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 131 – אב תשע"ח – אוגוסט 2018
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 130 – סיון תשע"ח – מאי 2018
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 129 – ניסן- תשע"ח – מרץ 2018.
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 128 – שבט תשע"ח – ינואר 2018
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 127 – חשון תשע"ח – נובמבר 2017
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 126 – תשרי תשע"ח – ספטמבר 2017
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 125 – אב תשע"ז – אוגוסט 2017
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 124 – ניסן תשע"ז – אפריל 2017
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 123 – שבט תשע"ז – פברואר 2017
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 122 – שבט תשע"ז – ינואר 2017
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 121 – חשון תשע"ז – נובמבר 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 120 – אלול תשע"ו – ספטמבר 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 119 – אב תשע"ו – אוגוסט 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 118 – תמוז תשע"ו – יולי 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 117 – סיוון תשע"ו – יוני 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 116 – אייר תשע"ו – מאי 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 115 – ניסן תשע"ו – אפריל 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 114 – אדר ב תשע"ו – אפריל 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 113 – אדר תשע"ו – מארס 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 112 – טבת תשע"ו – פברואר 2016
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 111 – כסלו-טבת תשע"ו - דצמבר 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 110 – חשון-כסלו תשע"ו - נובמבר 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 109 – תשרי-חשון תשע"ו - אוקטובר 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 108 – אב-אלול תשע"ה - אוגוסט 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 107 - תמוז תשע"ה - יולי 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 106 - ניסן תשע"ה - מאי 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 105 - ניסן תשע"ה - אפריל 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 104 - ניסן תשע"ה - מרץ 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 103 - אדר תשע"ה - פברואר 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 102 - שבט תשע"ה - ינואר 2015
יבוא יצוא ומה שביניהם: גיליון מס' 101 - טבת תשע"ה - דצמבר 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 99, אלול תשע"ד - ספטמבר 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 98, אלול תשע"ד - אוגוסט 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 97, אב תשע"ד - יולי 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 96, תמוז תשע"ד - יוני 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 95, סיון תשע"ד - מאי 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 94, אייר תשע"ד - אפריל 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 93, אדר ב' תשע"ד - מרץ 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 92, אדר א' תשע"ד - פברואר 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 91, שבט תשע"ד - ינואר 2014
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 90, טבת תשע"ד - דצמבר 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 89, כסלו תשע"ד - נובמבר דצמבר 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 88, חשון תשע"ד - אוקטובר 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 87, תשרי תשע"ד - ספטמבר 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 86, אלול תשע"ג - אוגוסט 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון מס' 85 - אב תשע"ג - יולי 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון מס' 84, תמוז תשע"ג - יוני 2013
הודעה חשובה ללקוחות המשרד וידידיו + גליון מס' 83 של "יבוא, יצוא ומה שביניהם"
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 82, אייר תשע"ג - אפריל 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 81, ניסן תשע"ג - מרץ 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 80, אדר תשע"ג - פברואר 2013
יבוא יצוא ומה שביניהם, גיליון 79, שבט תשע"ג - ינואר 2013
גיליון מס 78 דצמבר 2012
גיליון 77 נובמבר 2012
גיליון 76 אוקטובר 2012
גיליון 75 ספטמבר 2012
גיליון 74 אוגוסט 2012
גיליון 73 יולי 2012
גיליון 72 יוני 2012
גיליון 71 מאי 2012
גיליון 70 אפריל 2012
גיליון מס' 69- מרץ 2012
גיליון 68 פברואר 2012
גיליון מס' 67 - ינואר 2012
גיליון מס' 66- דצמבר 2011
גיליון מס' 65- אוקטובר 2011
גיליון מס' 64 - ספטמבר 2011
גיליון מס' 63 - אוגוסט 2011
גיליון מס' 62 - יולי 2011
גיליון מס' 61 - יוני 2011
גיליון מס' 60 - מאי 2011
גיליון מס' 59 - אפריל 2011
גיליון מס' 58 - מרץ 2011
גיליון מס' 57 - פברואר2011
גיליון מס' 56 - פברואר 2011
גיליון מס' 55 - ינואר 2011
גיליון מס' 54 - ינואר 2011
גיליון מס' 52 - אוקטובר 2010
גיליון מס' 51 - ספטמבר 2010
גיליון מס' 50 - אוגוסט 2010
גיליון מס' 49 - יוני 2010
גיליון מס' 48 - מאי 2010
גיליון מס' 47 - אפריל 2010
גליון מס' 46 - מרץ 2010
גליון מס' 45 - פברואר 2010
גליון מס 44 - ינואר 2010
גליון מס' 43 – דצמבר 2009
גיליון מס' 42 - נובמבר 2009
גיליון מס' 41 - אוקטובר 2009
גליון מס' 40 - ספטמבר 2009
גליון מס' 39 - אוגוסט 2009
גליון מס' 38 - יולי 2009
גליון מס' 37 - מאי 2009
גליון מס' 36 - ינואר 2009
גליון מס' 35 - נובמבר 2008
גליון מס' 34 - ספטמבר 2008
גליון מס' 33 - יולי 2008
גליון מס' 32 - מרץ - אפריל 2008
גליון מס' 31 - פברואר 2008
גליון מס' 30 - דצמבר 2007
גליון מס' 29 - אוקטובר - נובמבר 2007
גליון מס' 28 - ספטמבר 2007
גליון מספר 27 - אוגוסט 2007
גליון מספר 26 - יולי 2007
גליון מספר 25 - יוני 2007
גליון מספר 24 - מאי 2007
גליון מספר 23 - מרץ 2007
גליון מספר 22 - פברואר 2007
גליון מספר 21 - ינואר 2007
גליון מספר 20 - דצמבר 2006
גליון מספר 19 - אוקטובר 2006
גליון מספר 18 - אוגוסט 2006
גליון מספר 17 - יוני 2006
גליון מספר 16 - מאי 2006
גליון מספר 15 - מרץ-אפריל 2006
גליון מספר 14 - ינואר-פברואר 2006
גליון מספר 13 - דצמבר 2005
גליון מספר 12 - אוקטובר-נובמבר 2005
גליון מספר 11 - ספטמבר 2005
גליון מספר 10 - אוגוסט 2005
גיליון מספר 9 - אפריל 2005
גליון מספר 8 - נובמבר 2004
גליון מספר 7 - ספטמבר 2004
גליון מספר 6 - מרץ 2004
גליון מספר 5 - ינואר 2004
גליון מספר 4 - ספטמבר 2003
גליון מספר 3 - אוגוסט 2003
גיליון מספר 2 - יולי 2003
עוד בנושא

 

יבוא ויצוא-ומה שביניהם

עלון משפטי בענייני סחר בינלאומי

 

החומר המובא בעלון זה הינו מידע כללי בלבד ואינו מהווה חוות דעת משפטית
על מנת לקבל חוות דעת משפטית מומלץ לפנות עם מלוא פרטי המקרה הספציפי לעורך דין 

 

            1. המכס ישיב ליבואן למעלה מ-3 מיליון ש"ח ששולמו ביתר

            2.יום עיון מיוחד ליצואנים ישראליים

3. יום עיון: מניעת קורוזיה במחסנים ובהובלה (ימית, אווירית ויבשתית)והגנה זמנית על מתכות

 

4.פיסטוקים מתורכיה ולא מאיראן - המכס ישיב את הסחורה ליבואן

 

5. כתב האישום נגד גוטקס לא יבוטל

 

6.סוכן מכס חויב בתשלום דמי אחסנה

 

7.האם יש גבול לשיעור הריבית? על ויכוח (שלא הסתיים) בין סוכן מכס ליבואן

 

8. בית המשפט מכריע בהתחשבנות בין יבואן ומשלח בינלאומי

 

9. דמי הובלה בהיעדר סיכום בכתב- על סכסוך בין יבואן לחברת הובלות

 

10.תיקונים לאמנות ADRו – RIDלהובלת חומרים מסוכנים במשאיות וברכבות

 

11.המסע של כתב טענות אל מחוץ לשטחי מדינת ישראל

 

12.יבואן כלבים יפצה את תנועת "תנו לחיות לחיות"

 

13. על גבולות היכולת לקבל מידע מרשות ציבורית

 

 


            1. המכס ישיב ליבואן למעלה מ-3 מיליון ש"ח ששולמו ביתר 

עו"ד עומר וגנר, עו"ד גיל נדל

 

עובדות המקרה וטענות הצדדים:

היבואן, חברת הוליס תעשיות, ייבא לישראל פסי עץ טבעי המשמשים כחומר גלם שלבים ותריסים ונציאניים.

 

עד לשנת 2007, סיווג היבואן את הטובין בפרט החייב במכס, ושילם מכס בשיעור של כ-3.3 מיליון ש"ח. בשלב מסוים גילה היבואן את טעותו, והחל לייבא את הטובין בפטור ממכס.

 

בתביעה הנוכחית, דורש היבואן מן המכס השבה של 3.3 מיליון ש"ח ששולמו ביתר. המכס קיבל את עמדת היבואן ביחס לסיווג, והתביעה התמקדה בשאלת הצורך להוכיח את אי-גלגול המס.

 

נזכיר, כי חוק מסים עקיפים מאפשר ליבואן לקבל מכס ששולם ביתר, אם הוא עומד באחד משני התנאים

1. היבואן לא מכר את הטובין.

2. היבואן מכר את הטובין, אך לא גלגל את המס על לקוחותיו.

 

במקרה זה, היבואן טען כי מאחר והטובין שימשו אותו כחומר גלם לייצור טובין אחרים, לא ניתן לראות במכירת המוצר המוגמר כמכירת חומר הגלם, ולכן טען כי הוא עומד בתנאי הראשון (לא מכר את הטובין). בעניין זה הסתמך היבואן על פסק-דין ידוע של בית המשפט העליון משנות ה-80', בו נפסק כי חברת דלתות חמדיה, שייבאה כוורות נייר לצורך ייצור דלתות, לא נחשבת ככזו שמכרה את חומר הגלם, בעת מכירת המוצר הסופי.

 

לחילופין, טען היבואן כי קשה מאד לבחון את שאלת גלגול המס, כאשר מדובר במכירה לאחר שהמוצר המיובא עבר תהליכי עיבוד וייצור נוספים בארץ. כמו כן, טען היבואן כי בהשוואת הרווח שלו מהמוצר הספציפי ביחס למוצרים אחרים, עולה כי במוצר זה הרווח היה נמוך יותר, ולכן טען כי הוא עומד גם בתנאי השני.

 

לעניין המכירה או אי-המכירה, טען המכס כי חומר הגלם לא עובר בארץ תהליך של ייצור אלא עיבוד בלבד ((צביעה, שיוף), ולמעשה המוצר המוגמר אינו שונה מהותית מחומר הגלם. לכן, ביקש המכס לדחות את פרשנות היבואן כי המוצר לא נמכר. בעניין זה טען המכס גם כי היה על היבואן להגיש חוות דעת של מומחה לעניין ההבדל בין "ייצור" ל"עיבוד".

 

כמו כן, טען המכס כי בחינת הנתונים החשבונאיים של היבואן מצביעה על כך שהמס גולגל, בין היתר מאחר ומחירי המכירה של היבואן היו גבוהים משל המתחרים וגם מאחר והמס שולם שנים רבות ולכן ההנחה היא שהיבואן נאלץ לגלגלו.

 

פסק-דינו של בית המשפט:

בית המשפט קיבל את טענת היבואן ולפיה המוצר המוגמר מתקבל כתוצאה מהליכי ייצור שונים, ועלויות המוצר המוגמר אינן משקפות ואינן תואמות את עלות חומר הגלם בעת היבוא. עוד ציין בית המשפט כי כאשר קיימים הליכי ייצור במוצר מיובא, ברור שלא ניתן להשוות את עלות הטובין המיובאים למחיר המכירה שלהם אשר כולל גם עבודה, על מנת להגיע למסקנה האם המס גולגל או לא.

 

במקרה זה התרשם בית המשפט כי הטובין המיובאים עוברים בארץ תהליכים של ליטוש, צביעה, חיתוך, השחלה, והם דורשים כח אדם רב. כמו כן, קבע בית המשפט כי השימוש בתריסי עץ מוגמרים שונה מהשימוש בחומר הגלם המיובא, שאינו יכול לשמש להצללה.

 

לאור כל האמור, קבע בית המשפט כי הטובין המיובאים עברו בארץ תהליך ייצור ולא עיבוד, ולכן היבואן עומד בתנאי החוק מאחר ולא מכר את הטובין המיובאים.

אף שנקבע שהיבואן אינו נדרש להוכיח אי-גלגול מס, עבר בית המשפט לדון, בשולי הדברים, בשאלה האם היבואן הוכיח שלא גלגל את המס בעת המכירה במקרה זה.

 

בעניין זה הטיל בית המשפט ספק בנתונים שסיפק היבואן, וציין כי היבואן לא הגיש חוות-דעת של רואה חשבון, והסתפק בהגשת נתונים שכללו רווח גולמי ותפעולי. עוד ציין בית המשפט כי מאחר והוכח שמחירי היבואן היו גבוהים יותר ממחירי מהשוק, וגם מאחר והיבואן שילם את המס במשך שנים רבות, טענתו כי ספג את המס ולא גלגל אותו, מוטלת בספק. עוד צוין כי גם לאחר ביטול המכס, לא ירדו מחירי הטובין של היבואן.

 

בסופו של דבר, קיבל בית המשפט את התביעה והורה למכס להשיב ליבואן כ-3.3 מיליון ש"ח בתוספת הצמדה וריבית, וחייב את המכס בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 100,000 ש"ח.

 

(השופט צ. זילברטל, ת.א. (ירושלים) 2045/08 הוליס תעשיות בע"מ נ' מדינת ישראל-רשות המיסים-אגף המכס, פסק-דין מיום 8.11.10)

 

(ב"כ הצדדים- ליבואן – עו"ד גיל נדל ורותם וירניק, ממשרדנו. למדינה - עו"ד ויזל מפרקליטות מחוז ירושלים-אזרחי )

 

 

לראש העמוד 


            2.יום עיון מיוחד ליצואנים ישראליים

חברת אוריין, משרד עורכי הדין גיל נדל, ופירמת עורכי הדין הבינלאומית SIDLEYחברו יחד לקיום יום עיון מקצועי המיועד ליצואנים ישראליים. באירוע ישתתפו מר דוד חורי מנהל תחום בכיר בהנהלת המכס, עו"ד יוהן בניזרי, משרד עו"ד SIDLEY, גב' שרה יונגר מנהלת ענף סחר בינלאומי בבנק לאומי, יו"ר ועדת הבנקאות – ICCישראל, ועו"ד גיל נדל.

יום העיון ייערך ביום רביעי 15.12.10 בין השעות 8:30-12:30 במרכז הקונגרסים Avenue, בקרית שדה התעופה. ההשתתפות (והחניה במתחם) - ללא תשלום

ביום העיון יידונו הסוגיות הבאות:

* טיפים מעשיים להסכמי מכר של מוצרים וסחורות – דברים שכל יצואן חייב לדעת.

* איך לעבוד נכון מול הרגולטור והמכס האירופי?

* הסכמי סחר וכללי מקור – עדכונים וטיפים מעשיים.

* הכללים האחידים לאשראים דוקומנטריים  Ucp600חידושים ועדכונים בתנאי סחר בינ"ל 2011.

 

לפרטים נוספים: אלגה - hehle@orian.com,  טל':08-9181919,

מטי  - mati@nadel-law.co.ilטל -  03-9744474

 

לראש העמוד

 


 

3. יום עיון: מניעת קורוזיה במחסנים ובהובלה (ימית, אווירית ויבשתית)והגנה זמנית על מתכות

 

עו"ד גיל נדל ירצה במסגרת יום עיון בנושא "מניעת קורוזיה במחסנים ובהובלה (ימית, אווירית ויבשתית) והגנה זמנית על מתכות" שיתקיים ביום רביעי  1.12.10, במלון בזל, רחוב הירקון 156, תל אביב. יום העיון מאורגן על ידי נחום נוה, הנדסת קורוזיה חומרים וצינורות בע"מ, ומשרדנו נוטל בו חלק. על המרצים נמנים: אינג' נחום נוה, מומחה לקורוזיה, אורי אסטל, שמאי, חיים ישראלי, מנהל היצוא גרופית מפעל הפלסטיק, מהנדס חגי שושנה, ניצוץ יעוץ לתעשיה, נעם נהרי סמנכ"ל מוטיניט, אורי אסטל, שמאי נזקי תובלה, ד"ר פליקס לרנר, EMAT.

 

יום העיון יכלול התייחסות לנקודות הבאות: קורוזיה של מתכות באטמוספירה, בחללים סגורים ובאריזות, תיאור חקירת מקרי קורוזיה שונים בהובלה, נזקי התעבות במכולות, דרכי מניעת קורוזיה באריזות ובמכולות בהובלה ימית, היבטים של שמאי במקרים של נזקי קורוזיה באיחסון ובהובלה, היבטים משפטיים בתביעות נזיקין כתוצאה מהובלה ימית, שיקולים טכניים וכלכליים בהגנת מתכות במכולות בהובלה ימית.

 

למי יום העיון מיועד?

 

למנהלי מחסנים, למנהלי רכש, לאנשי ביטוח, לאחראים על היצוא ועל אריזה ומשלוח של מוצרים בארץ ובחו"ל.

 

להרשמה:נחום נוה הנדסת קורוזיה חומרים וצינורות בע"מ, רח' שרת 23 רמת גן ת.ד. 10437 מיקוד 52003  

טל':03-6724969, פקס:03-6737694

 

 

לראש העמוד

 


 

            4.פיסטוקים מתורכיה ולא מאיראן - המכס ישיב את הסחורה ליבואן

 

עו"ד עומר וגנר, עו"ד גיל נדל

 

לאחרונה ניתן פסק-דין על ידי בית משפט השלום בתל-אביב במסגרתו הורה בית המשפט למכס להשיב ליבואן פיסטוקים שחולטו בשל חשד לגבי ארץ ייצורם.

 

עובדות המקרה וטענות הצדדים:

היבואן, חברת מיאל אימפקס, ביקש לשחרר מן המכס בחודש מאי 2009 פיסטוקים מתוצרת תורכיה. המכס חילט את הטובין בטענה כי מדובר בסחורה מתוצרת איראן, שהיא מדינה שאת תוצרתה חל איסור לייבא.

 

המכס טען שלח את הסחורה לבדיקה כימית של מכון התקנים, ממנה עלה בסבירות של 99% כי מדובר בסחורה מתוצרת איראן.  המכס דחה את טענות היבואן בדבר אמינות הבדיקה וטען כי הממצאים נשלחו למכס בארה"ב לצורך השוואה למסד נתונים, ומדובר בבדיקה אמינה ביותר המנתחת את תכולת המתכות בפיסטוקים, ולפי הממצאים מצביעה על ארץ הייצור. עוד טען המכס, כי ביצע פנייה למכס התורכי לאימות בדיעבד של מקור הסחורה, והמכס התורכי השיב כי בהיעדר מסמך העדפה (תעודת מקור), אין ביכולתו לאמת את מקור המוצר.

 

היבואן הציג בבית המשפט את הסכם הרכישה עם הספק התורכי וכן אישור מטעם משרד החקלאות התורכי, בדבר מקור הסחורה. היבואן טען כי בדיקת מכון התקנים אינה אמינה ואינה מסוגלת לקבוע בוודאות את מקור המוצר, היות והיא בדיקה סטטיסטית ולא מדויקת. היבואן טען כי הזן שיובא על ידו גדל באיזורים שונים בעלי אקלים דומה, על גבול תורכיה-איראן. עוד טען היבואן כי המכס הישראלי הסתמך על מחקרים אמריקאיים משנת 2001-2002, ומאחר ומומחה מטעם המכס לא השווה את הסחורה שנתפסה לסחורה איראנית מקורית, אין להסתמך על הבדיקה, שהיא, כאמור, בדיקה סטטיסטית בלבד.

 

פסק-הדין:

ראשית, ציין בית המשפט כי נטל ההוכחה בעניין מקור הסחורה, רובץ על היבואן.

בית המשפט ציין כי הוצג בפניו אישור משרד ממשלתי בדבר מקור הסחורה (אישור משרד החקלאות התורכי), וכי אישור זה לא נסתר על ידי עדויות המכס. בית המשפט ציין כי העובדה שהמכס התורכי לא היה יכול לאשר את מקור הסחורה והעובדה שלא הוגשה תעודת מקור אינן גורעות מאישור משרד החקלאות הזר בדבר מקור הסחורה, כאשר אין כל חובה להגיש תעודת מקור אם היבואן אינו מבקש הקלה בתשלום מכס. בית המשפט הדגיש כי עמדת משרד החקלאות התורכי אינו נחותה מעמדת המכס התורכי, מה גם שהמכס התורכי לא טען כנגד אישור משרד החקלאות.

 

בנוסף, בית המשפט הטיל ספק בממצאי בדיקת המכס, שהסתמך על מחקרים שבוצעו בעבר במכס ארה"ב, לפיהם נקבע כי מקור הפיסטוקים הוא באיראן. בית המשפט קבע כי על מנת להגיע למסקנה כי מדובר בפיסטוקים מתוצרת איראנית, היה על המכס הישראלי להשוות את הסחורה שנתפסה לסחורה איראנית ולא להסתמך על מחקרים סטטיסטיים משנת 2001.

 

בסופו של דבר, קיבל בית המשפט את תביעת היבואן וקבע כי היבואן עמד בנטל ההוכחה, הורה על ביטול חילוט הסחורה וחייב את המכס בתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 25,000 ₪ + מע"מ.

שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק-הדין.

                                                                      

 הערות:

פסק-הדין צריך לעודד את ציבור היבואנים. במקרה זה, בית המשפט לא נקט גישה מחמירה כלפי היבואן, וקיבל את טענותיו בדבר מקור הסחורה, על אף שהמקור לא הוכח באמצעות המכס התורכי או באמצעות תעודת מקור.

כידוע, פעמים רבות מתעוררות מחלוקות בין יבואנים לבית רשות המכס בדבר מקור הסחורה, כאשר הדבר נוגע לבקשת היבואן להקלה או קבלת פטור מתשלום המכס. ליבואן, בדרך כלל, אין כלים רבים להוכחת מקור הסחורה ולכן כולנו תקווה כי גישה כזו של בית המשפט תאומץ גם במקרים נוספים.

 

השופטת א. פרוסט-פרנקל, ת.א. 7847-11-09 מיאל אימפקס 1986 בע"מ נ' מדינת ישראל-בית המכס מרכז, ראשל"צ, פסק-דין מיום 8.10.10.

ב"כ הצדדים:ליבואן – עו"ד ליאון אביגדורי, למכס – עו"ד רוזנמן.

 

 

לראש העמוד

 

 


 

            5. כתב האישום נגד גוטקס לא יבוטל

 

עו"ד עומר וגנר, עו"ד גיל נדל

 

עובדות המקרה וטענות הצדדים:

חברת גוטקס עוסקת ביבוא בגדי ים. רשות המכס הגישה נגד החברה ומנהליה כתבי אישום, בהם נאמר כי החברה ייבאה בין השנים 2003-2006 בגדי ים ממתפרות בתורכיה, רומניה ובולגריה, בידיעה כי הבדים מהם נתפרו בגדי הים אינם מתוצרת אירופית, ועל כן בגד הים המוגמר אינו זכאי, לפי כללי המקור, להיחשב כמוצר ממקור אירופי, בעת היבוא לישראל. למרות זאת, נטען בכתב האישום, בגדי הים יובאו לישראל והוצהר כי הם ממקור אירופי, והחברה, כך על פי החשד, העלימה מכס בסך של כ-3.3 מיליון ש"ח ומע"מ בסך של כ-2.8 מיליון ש"ח.

 

לטענת החברה, במועדי היבוא, אישרו פקידי המכס ועמילי המכס שלה את נכונות ההצהרה (בדבר מקור בגדי הים) והדבר יצג כלפיה מצג עליו היא הסתמכה, כאשר המצב המשפטי בעניין הסכמי הסחר לא היה ברור. עוד טענה החברה, כי אלמלא שיתוף פעולה מלא מצדה עם רשות המכס, לא הייתה יכולה רשות המכס לגבש את עובדות כתב האישום. עוד נטען, כי החברה שילמה את מלוא המס שנגרע מקופת המדינה, וכי המדינה השתהתה רבות בהגשת כתב האישום. בין היתר, טענה החברה כי המדינה בחרה להגיש כתב אישום נגד שניים מעובדי החברה אך נמנעה מלהאשים עובדים אחרים, ובכך יש אכיפה סלקטיבית ולא הוגנת בפוגעת בתחושת הצדק. לאור כל זאת, ביקשה החברה לבטל נגדה את כתב האישום מתוך טענת "הגנה מן הצדק".

 

המדינה טענה כי טענת "הגנה מן הצדק" תתקבל במקרים חריגים במיוחד בהם המדינה התנהגה באופן בלתי סביר, וכי זהו אינו המקרה. המדינה טענה כי במועדי היבוא לא הייתה יכולה המדינה לדעת כי ההצהרה שנתנה החברה בדבר מקור הטובין אינה נכונה, וכי מלוא המידע בדבר מקור הבדים היה בידי החברה.

 

המדינה טענה בנוסף כי כל מו"מ שניהלה עם החברה נגע אך ורק למשפט האזרחי (לגרעון המכס) ולא למשפט הפלילי. כמו כן, טענה המדינה כי לאור המידע המצוי בתיק, הנאשמים (החברה ומנהליה) פעלו ביודעין והתחמקו מתשלום המס ואין הצדקה לבטל את כתב האישום. עוד טענה המדינה כי התיק כלל חומר רב ועבירות שנמשכו שנים רבות ובהיקף נרחב, והגשת כתב אישום כ-3 שנים לאחר ביצוען לא מהווה שיהוי, לאור זאת.

 

החלטת בית המשפט:

בית המשפט חזר על ההלכה כי טענת נאשם לביטול כתב אישום מתוך "הגנה מן הצדק" תתקבל רק במקרים חריגים, כאשר לא ניתן להבטיח קיום משפט הוגן או במקרה בו ניהול ההליך יפגע קשות בתחושת הצדק.

 

בית המשפט ציין כי הנאשמים לא הראו כל נימוק מדוע יש לקבל את הטענה בעניינם, והוסיף כי מקומן של טענות הנאשמים יהיה בטיעון להקלה בעונש (אם יורשעו). בית המשפט הדגיש כי החובה לברר את המצב המשפטי ואת כללי המקור ביחס לטובין מיובאים חל על היבואן ולא על רשות המכס.

 

כמו כן, קבע בית המשפט כי לאור חומרת העבירות, משך זמן ביצוען, היקפן, הגשת כתב אישום כ-3 שנים לאחר ביצוען לא מהווה שיהוי חריג.

בסופו של דבר, נדחתה בקשת הנאשמים לביטול כתב האישום והמשפט יימשך כסדרו.

 

(השופטת עירית וינברג-נוטוביץ, ת.פ. 2319/09 מדינת ישראל-לשכת משפטית לאגף המכס ומע"מ נ' חברת גוטקס מודלס בע"מ ואח', החלטה מיום 26.9.10, שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בהחלטה)

 

 

לראש העמוד

 

 

 


            6.סוכן מכס חויב בתשלום דמי אחסנה

      

עו"ד עומר וגנר, עו"ד גיל נדל

 

לאחרונה, ניתנה החלטה על ידי בית משפט השלום בתל-אביב, במסגרתה דחה בית המשפט התנגדות של סוכן מכס לתשלום דמי אחסנת מכולה.

 

עובדות המקרה וטענות הצדדים:

מחסן הערובה נעמן הגיש ללשכת ההוצאה לפועל תביעה כספית נגד סוכן מכס, בגין דמי אחסנה של מכולה. סוכן המכס הגיש התנגדות לביצוע התביעה לבית המשפט, במסגרתה טען כי הוא אינו הגורם החייב בתשלום דמי האחסנה, כי אם היבואן. סוכן המכס טען כי פעל כמתווך בין היבואן לבין המחסן ולכן בהיעדר תשלום מצד היבואן, אין לבוא בטענות אל סוכן המכס, מה גם שהיה ברור ומוסכם עם מחסן הערובה כי בהיעדר תשלום מצד היבואן, אין לגבות את החוב מן הסוכן.

 

מחסן הערובה טען כי לפני הדיון סוכן המכס שילם חשבוניות קודמות ולכן הוא מנוע מלטעון כנגד חבותו לשלם.

 

החלטת בית המשפט:

בית המשפט ציין כי יתכנו מקרים בהם סוכן המכס משמש כמתווך בלבד בין היבואן לבין מחסן הערובה, דבר אשר משליך על חבותו, אך הכול תלוי בנסיבות.

 

במקרה זה, קבע בית המשפט כי הצעת המחיר נשלחה לסוכן המכס, הוחזרה על ידו חתומה, ובהמשך סוכן המכס אף שילם חשבוניות ראשונות. על פי בית המשפט, כל אלו מפריכים את טענת סוכן המכס כי שימש כמתווך בלבד.

 

בית המשפט דחה את טענת סוכן המכס כי הוסכם בינו לבין מחסן הערובה כי בהיעדר תשלום מצד היבואן, סוכן המכס אינו חייב בתשלום למחסן.

 

בסופו של דבר, דחה בית המשפט את התנגדות סוכן המכס ואישר את המשך ביצוע התביעה בהוצאה לפועל, וחייב את סוכן המכס בתשלום הוצאות הבקשה בסך של 3,000 ₪ + מע"מ.

 

ת.ת. 1843-08-10 אבי-עד שירותים לוגיסטיים בע"מ נ' מחסני ערובה-נעמן בע"מ, החלטה מיום 5.10.10

ב"כ הצדדים: לסוכן המכס - עו"ד שרון מגן ושמרית לוי, למחסן נעמן - עו"ד גלעד מאושר.

 

 

לראש העמוד

 


7.האם יש גבול לשיעור הריבית? על ויכוח (שלא הסתיים) בין סוכן מכס ליבואן

 

 

עו"ד גיל נדל, עו"ד עומר וגנר

 

עובדות המקרה וטענות הצדדים:

סוכן מכס הגיש תביעה ע"ס כ-230,000 ש"ח נגד חברת מרקל סתיו (יבואן) בגין חוב נטען של שירותי עמילות מכס, אשראי ומימון. התביעה הוגשה גם נגד שני ערבים לחובו הנטען של היבואן. לטענת סוכן המכס, היבואן והערבים לחובו חתמו על התחייבות לשאת בריבית פיגורים חודשית של פריים + 1.5%, על כל פיגור בהשבת ההלוואות שקיבלו ממנו. התביעה הוגשה במקור בסדר-דין מקוצר, שהוא סדר-דין בו מוגשות תביעות כספיות קצובות הנסמכות על מסמך בכתב, המסתיימות בהליך מהיר יותר.

 

היבואן טען כי מכתב התביעה עולה שמחצית מן החוב (בערך) נוגעת לריביות חריגות ולעמלות שונות בהן חייב סוכן המכס, כמו עמלת מתן אשראי, עמלת המחאות חוזרות, וכל זאת כאשר לא ברור מהו הבסיס לקביעת גובה העמלות/הריביות.

 

היבואן טען כי הקשר בין הצדדים נמשך כ-4 שנים, בין 2005 ל-2009, ורק בשנת 2009 כאשר נקלע לקשיים כספיים, החלו הבעיות.

 

היבואן התנגד מכל וכל לשיעור הריביות אותן תובע סוכן המכס, וטען כי הן חריגות וקיצוניות ואף אסורות לפי החקיקה הנוגעת לריבית.

 

עוד טען היבואן כי בירור התביעה יצריך חישוב מתמטי ולכן התביעה אינה כשירה להתברר בסדר-דין מקוצר, ויש להעבירה לפסים של סדר-דין רגיל.

 

החלטת בית המשפט:

בנוגע לשאלת כשירות התביעה להתברר בסדר-דין מקוצר, ציין בית המשפט כי במקרה זה הוגש לו כתב התחייבות חתום על ידי היבואן והערבים בצירוף כרטסת הנהלת חשבונות של סוכן המכס ושיקים, ודי בכך על מנת שהתביעה תהא כשירה להתברר בסדר דין מקוצר.

 

בית המשפט ציין כי בכתב ההתחייבות נאמר שהיבואן והערבים לחובו יישאו בריבית של פריים + 1% לחודש, או בריבית פיגורים של פריים + 1.5% לחודש (במקרה של פיגור), ושיעורי ריבית אלו חורגים מן החקיקה הנוגעת לריביות. בעניין זה, ציין בית המשפט כי כאשר חוזה נוגד את החוק, כמו למשל חוזה בו קיימת "ריבית קצוצה", מוקנית בידיו הסמכות לבטלו, אך ביטול כזה ייעשה רק במקרים חריגים. בכל אופן, ציין בית המשפט כי אין הצדקה למנוע בשלב זה מהיבואן מלהגיש חוות-דעת נוגדת אשר תראה כי מדובר בריבית חריגה ולא הוגנת, ויש לברר טענה זו לגופו של עניין.

 

לאור כל זאת, קיבל בית המשפט את בקשת היבואן ואפשר לו להגיש בקשת רשות להתגונן נגד התביעה, בשאלה האם הריבית בה חויב הייתה חריגה או אסורה על פי הדין, אך נמנע מלחייב את מי מן הצדדים בהוצאות הבקשה.

 

(הרשם צחי אלמוג, תא"ק 25847-02-10 אילת גייטפורט נגה (1982) בע"מ נ' מרקל סתיו בע"מ ואח', החלטה מיום 20.10.10, שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בהחלטה)

 

 

לראש העמוד


 

            8. בית המשפט מכריע בהתחשבנות בין יבואן ומשלח בינלאומי

 

עו"ד גיל נדל, עו"ד עומר וגנר

 

לאחרונה ניתנה החלטה על ידי בית משפט השלום בתל-אביב המכריעה בעניין התחשבנות כספית שבין יבואן למשלח בינלאומי, במספר נושאים.

 

עובדות המקרה וטענות הצדדים:

חברת אלקטרה עוסקת בייצור מזגני אוויר, שיווקם והתקנתם. חברת אלקטרה ייבאה מחו"ל רכיבים שונים ולצורך כך נעזרה בחברת מנטפילד, שסיפקה לה שירותי שילוח בינלאומי.

 

בנוסף, במהלך יבוא הרכיבים נדרשה חברת אלקטרה לשלם לצדדים שלישיים בעבור הוצאות שונות כמו עמילות מכס. הנוהג בין הצדדים היה כי חברת אלקטרה משלמת למנטפילד יתרה עודפת, ומתוכה משלמת מנטפילד לצדדים השלישיים, ומעדכנת את כרטסת הנהלת החשבונות בדבר היתרה שנשארה.

 

בין הצדדים התגלעה מחלוקת ביחס לשלושה נושאים:

 

1.      ריבית - חברת אלקטרה טענה כי מששילמה למנטפילד סכומים ביתר, והסכומים נותרו בידי מנטפילד זמן רב, על מנטפילד לשלם לה ריבית בעבור החזקת הכספים. לנוכח זאת, שלחה אלקטרה דרישת תשלום ריבית למנטפילד, וזו שילמה חלק ממנה, ובהמשך התעלמה מדרישת הריבית. עם סיום היחסים בין הצדדים לאחר מספר שנים, הגישה אלקטרה תביעה בעניין הריביות שלא שולמו.

 

2.      מחלוקת בעניין המחירונים – אלקטרה טענה כי הייתה צריכה לשלם למנטפילד לפי מחירונים מוסכמים, אך בפועל מנטפילד גבתה תעריף שונה, ואילו מנטפילד טענה כי אלקטרה עשתה דין לעצמה והמשיכה להחיל תעריף מוסכם לגבי עסקה ספציפית שהסתיימה, גם לגבי עסקאות עתידיות, במקום להחיל את התעריף הכללי, דבר שהותיר דווקא חוב של אלקטרה למנטפילד.

 

3.      מערכת מחשב - מנטפילד טענה כי בעקבות דרישות אלקטרה, התקינה מנטפילד מערכת מחשוב חדשה והשקיעה 250,000 ש"ח, וכל זאת מתוך ציפייה להמשך ארוך טווח ביחסיה עם אלקטרה, אך לבסוף אלקטרה בחרה להפסיק עמה את היחסים, ולכן, טענה מנטפילד, כי יש לקזז מסכום התביעה בכל מקרה את הסכום שהושקע במערכת המחשוב.

 

תביעת אלקטרה הועמדה על סך של 2.1 מיליון ש"ח, והתביעה שכנגד של מנטפילד, שטענה כי דווקא אלקטרה נותרה חייבת לה כספים, הועמדה על 168,000 ש"ח.

 

החלטת בית המשפט:

1.      בעניין הריבית, קבע בית המשפט כי אין ללמוד מכך שמנטפילד שילמה פעם אחת ריבית פריים בעבור הכספים שהחזיקה, כי היה הסכם בין הצדדים בעניין הריבית. בית המשפט קיבל את טענת מנטפילד כי בחרה לשלם את הריבית משיקולים אסטרטגיים, על מנת להשאיר את אלקטרה לקוח שלה, אך לא היה הסכם בין הצדדים בעניין זה.

 

2.      בעניין המחירונים,  קבע בית המשפט כי מן המחירונים שצורפו לתצהירים ומן העדויות עולה כי ההסכם בין הצדדים היה כי יחול המחירון הכללי (כברירת מחדל) עד להופעת המחירון הכללי הבא, ואילו בעסקאות ספציפיות בהן סוכם אחרת, יחול התעריף הספציפי.

 

3.      בעניין מערכת המחשב, דחה בית המשפט את טענת מנטפילד כי אלקטרה הציבה בפניה דרישה חד משמעית להתאמת מערכת המחשב לתכנת "עמיטל", היות והוכח בבית המשפט כי במסמכי המכרז של אלקטרה ניתנה בחירה לעמילי המכס להפעיל איזו תכנה שירצו ובלבד שהתכנה תעבוד מול מערכת המחשב של אלקטרה. בנוסף, לא הוכחה טענת מנטפילד כי אלקטרה נתנה לה התחייבות ספציפית  לשפותה בעניין התאמת מערכת המחשב. לאור זאת, נדחתה טענת מנטפילד במישור זה.

 

לאור כל זאת, קבע בית המשפט כי על הצדדים להגיש לו תחשיב בהתאם לעקרונות אלו.

 

(ת.א. 25800-05 אלקטרה מוצרי צריכה בע"מ נ' מנטפילד (1983) בע"מ, החלטה מיום 13.10.10.

 

ב"כ הצדדים – לאלקטרה- עו"ד ישראל גבל. למנטפילד- עו"ד עפר שפירא ורוני הופמן).

 

 

לראש העמוד

 


   

            9. דמי הובלה בהיעדר סיכום בכתב- על סכסוך בין יבואן לחברת הובלות

 

עו"ד גיל נדל, קידר הללי

 

אל בית משפט השלום בחיפה הוגשה תביעה על סך של כ- 21,000 ש"ח בגין חוב כספי שעניינו אי תשלום עבור הובלה יבשתית.

 

סיפור המקרה:

 

חברת נעה הובלות, חברה המספקת שירותי הובלה, וחברת זוהר ש.ב.א, חברה העוסקת בין היתר ביבוא וביצוא של מתכות, התקשרו בהסכם שבעל פה לעניין הובלת סחורתה של זוהר מנמל חיפה אל מפעלה בעכו ולהיפך.

מאחר והסכם זה נעשה בעל פה וללא עיגון בכתב, נתגלעה מחלוקת בנוגע לעלות ההובלה שסוכמה בין הצדדים. 

 

היבואן טען כי במשך מספר חודשים ביצעה עבורו חברת ההובלות שירותי הובלה בהיקף נרחב, זאת מאחר ומשאית היבואן הייתה בתיקון עקב תקלה. לטענת היבואן נקבע בין הצדדים כי עלות הובלת מכולה תהיה 900 ש"ח הלוך ושוב, מחיפה לעכו ובחזרה.

מנגד, טענה חברת ההובלות כי סוכם כי עלות הובלת מכולה מלאה תהיה 900 ש"ח לכיוון אחד, והובלת מכולה ריקה תעשה ללא חיוב.

כפועל יוצא, לאחר תקופה של עבודה משותפת, נוצר פער בין הסכום שדרשה חברת ההובלות לבין צפיית היבואן לחיוב בגין אותן ההובלות. על כן הגיעו הצדדים לפתחו של בית המשפט על מנת שיכריע בין העמדות.

 

הכרעת בית המשפט:

 

בית המשפט העדיף את עמדת חברת ההובלות בקובעו כי עדותו של העד מטעמה הותירה רושם חיובי ואמין ועלתה בקנה אחד עם שאר ראיות חברת ההובלות. את קביעתו ביסס בית המשפט גם על סמך שלוש חשבוניות שהוציאה חברת ההובלות עבור היבואן בהן היבואן חויב בתשלום לפי עמדת חברת ההובלות. בנוסף, גם חברות אחרות עמן התקשרה חברת ההובלות חויבו באותה שיטת חיוב. על כן קיבל בית המשפט את התביעה, חייב את היבואן ביתרת החוב לפי עמדת חברת ההובלות וכן חייבו בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 3,000 ש"ח.

 

מסקנה:

 

מוסר ההשכל הנלמד ממחלוקת משפטית זו הוא שהסכמי שירותים יש לעגן בכתב, שכן סיכומם בע"פ, אטרקטיבי ככל שיהיה, מותיר פתח לחילוקי דעות שלעיתים קרובות מובילים לעימותים משפטיים בבית המשפט, וזה, בניגוד לאחרון, לא אטרקטיבי בכלל.

 

(תא"מ (חיפה) 4742-10-08 נעה הובלות רמ- סע בע"מ נ' זוהר ש.ב.א סחר ותעשיות מחזור בע"מהשופט אינאס סלאמה, פסק דין מיום 3.11.10. ב"כ הצדדים- ליבואן- עו"ד א.שחף. לחברת ההובלות- עו"ד נ. שמואל ערד).    

 

 

לראש העמוד

 


10.תיקונים לאמנות ADRו – RIDלהובלת חומרים מסוכנים במשאיות וברכבות

 

עו"ד רועי אזרד, עו"ד גיל נדל

 

ב – 1 לינואר 2011 יכנסו לתוקף תיקונים לאמנות הבאות:

 

 

1.    ADR- European Agreement concerning the International Carriage of Dangerous Goods by Road



2.    RID- Regulation concerning the carriage of Dangerous Goods by rail

 

 

המדובר בהסכמים בינלאומיים מפורטים המסדירים הובלה של חומרים מסוכנים ברכבת ובדרכים.

 

ההסכמים הנ"ל עוסקים בכל ההיבטים הנוגעים לסימון הרכב או הקרון, אריזת החומר המסוכן הובלתו, והדרכת הצוות המקצועי המטפל בהובלת החומרים המסוכנים בכל שלבי ההובלה.

 

מדינת ישראל אימצה את הרגולציה הבינלאומית של ה – ADRוה – RID  במסגרת תקנות שירותי הובלה, התשס"א – 2001 ותקנות מסילות הברזל (שינוע חומרים מסוכנים), התשנ"ט – 1999, כאשר התקנות הנ"ל מחילות ישירות את האמנות.

 

תקנות שירותי הובלה אוסרות על אדם להוביל חומר מסוכן אלא אם כן החומר המסוכן המובל במכלית או במכולת מכל, כשהרכב והמכל עומדים בדרישות התקנות הבין-לאומיות. יצוין, כי תקנות אלה מתייחסות הן ל – RIDוהן ל – ADR.

 

בנוסף, תקנות מסילות הברזל (שינוע חומרים מסוכנים), התשנ"ט – 1999, אימצו את הוראות ה - RID, באופן ספציפי בנוגע להובלה במסילות ברזל, וקובעות כי אריזת חומר מסוכן במסילות ברזל תעשה בהתאם לדרישות והוראות ה - RID.

 

חשוב להבהיר כבר בשלב זה כי כמות השינויים שנעשתה בתקנות היא עצומה בהיקפה ולא נוכל לסקור את כולם במסגרת סקירה קצרה זו. בעניין מקצועי פרטני אנו ממליצים לפנות לטקסט המקורי של התיקון, או להתייעץ עם משרד המומחה בתחום.

 

 

מספר שינויים מרכזיים

 

 

החל מה – 1 לינואר 2011 יכנסו שינויים בהיקף רחב לאמנות. השינויים כוללים, בין היתר, הגדרות מעודכנות לקלאסיפיקציות של רשימת החומרים המסוכנים, שיפורים בנושא הדרכת הצוות המקצועי העוסק בחומרים מסוכנים, ועדכון ההוראות העוסקות בסימון הובלת חומרים מסוכנים בקטגוריות אחסון שונות (LQ, EQ),  כפי שיפורט להלן.

 

LQ ("limited quantities")

 

המונח "LQ" (limited quantities)מתייחס לטובין של חומרים מסוכנים בחבילות קטנות באריזות משולבות (combination packs)למשל – בקבוקים המשובצים בתוך אריזת קרטון.

 

בתיקון לאמנה נקבע כי מוביל המוביל טובין ארוזים ב - LQנדרש לבצע את הפעולות הבאות:


לסמן על הקונטיינר ועל הרכב "LTD QTY"בסימון שחור מיוחד המפורט בתיקון או, במידה ומדובר בהובלה ימית, על פי קוד ה – IMDG.

 

הסימון הנ"ל איננו נדרש בהובלה אווירית.

 

EQ ("excepted quantities")

 

EQ(excepted quantities)מתייחס לטובין של חומרים מסוכנים בכמות נמוכה יחסית של 30 גרם ועד לכ – 1 ק"ג. השימוש העיקרי ב -EQ  הוא בעיקר לדגימות ולדוגמאות של טובין.

 

התיקונים החדשים קובעים שינויים בהיקף משמעותי בנושא ה – EQ, ואנו נפרט רק את השינויים המרכזיים.

 

התיקונים מיישמים את הוראות ה – UNומתירים להעביר טובין של חומרים מסוכנים ב – EQבדרכים וברכבות, כאשר בהובלה כגון זו נדרש סימון מיוחד בצבע אדום של EQ.

 

עם זאת התיקון קובע מגבלה על מספר יחידות ה – EQהמותרים בהובלה.

 

התיקון כולל שינויים באופן שבו יש לארוז, לסמן ולתעד את ה – EQ.

 

כך, בעניין התיעוד, מספר יחידות ה – EQ  צריכה להיות מתועדת במסמך המטען, ומותר לארוז אותם שלא על פי הוראות ה – UN, במידה והם מסומנים בסימן EQאדום.

 

 

עדכונים ברשימת החומרים המסוכנים ובקלאסיפיקציות

 

התיקון כולל מודל קלאסיפיקציה מעודכן הכולל את הגדרות ונוסחאות ה -  NOEC.

 

התיקון כולל שינויים ברשימת החומרים המסוכנים. על מנת לברר לגבי מרכיב כימי או חומר ספציפי יש לעיין בנוסח התיקון.

 

 

 

ציוד נוסף שצריך להיות ברכב

 

התיקון קובע ציוד מיוחד שצריך להיות ברכב המוביל חומרים מסוכנים, הכולל גם אמצעי הגנה בפני פגיעת עיניים וכפפות.

 

 

הדרכה ואימון (Training)

 

התיקון קובע כי הדרכה בנושא הובלת חומרים מסוכנים צריכה להתבצע לפני לקיחת אחריות כלשהי על הובלת חומרים מסוכנים.

 

מקורות מומלצים למידע מקצועי פרטני נוסף:

 

כאמור, מאחר שמדובר בשינויים בהיקף רחב, אנו ממליצים לעיין בנוסח התיקון, או לפנות לייעוץ משפטי מקצועי ופרטני בנושא.

 

 

נוסח התיקון באתר ה  UNECE–

http://www.unece.org/trans/main/dgdb/wp15/wp15rep.html#204

 

 Circle Express–

http://www.dangerousgoodstransport.com/changes-to-dangerous-goods-transport-regulations/

 

סקירה על השינויים הנוסחתיים בהיבט הכימיכלי – ראה כאן:

 http://chemi-compliance.co.uk/brochures/adr2011.pdf

 

 

לראש העמוד

 


           11.המסע של כתב טענות אל מחוץ לשטחי מדינת ישראל

 

           עו"ד גיל נדל, קידר הללי

 

לאחרונה ניתן פסק-דין על ידי בית המשפט המחוזי מרכז ולפיו נקבע כי בנסיבות מיוחדות, המצאת כתב תביעה ליבואן פלסטיני, דרך סוכן המכס שלו, הינה המצאה כדין.

 

עובדות המקרה וטענות הצדדים

 

החברות התובעות הן הבעלים של סימני מסחר הרשומים בישראל ומחוצה לה המגנים על השמות "DRAGON BALL" ו"משחק בקוגן המקורי" וכן עוסקות בהפקת סדרות טלביזיה מצליחות לילדים ובייצור צעצועים ומשחקים לילדים. 

 

עניינה של התביעה בהפרת זכויות היוצרים של התובעות על ידי יבואן פלסטיני מחברון, שלטענתן עוסק ביבוא, הפצה, מכירה ושיווק של משחקי בקוגן ודרגון בול מזויפים. נתבעת נוספת בהליך היא מדינת ישראל- אגף המכס, אשר החזיקה בטובין האמורים עת ההליך התנהל מאחר ואלה נתפסו על ידה עת יובאו ארצה כשנה לפני פסיקת בית המשפט בעניין.

 

התובעות ביקשו לצוות על היבואן לחדול ולהימנע מכל פעילות הנוגעת למשחקים המזויפים וכן תובעות מן היבואן סעד כספי על סך 100,000 שקל. עוד ביקשו התובעות לצוות על אגף המכס להשמיד את כל המשחקים המזויפים.

 

החברות הזרות נתקלו בקשיים להעביר את כתב התביעה למקום מושבו של היבואן בחברון, ולכן מסרו את כתב התביעה לסוכן המכס הישראלי שטיפל בהליכי השחרור, וזאת תוך טענה כי לא ניתן להמציא כתבי טענות לרשות הפלסטינאית. התובעות נסמכו במעשיהן על תקנות סדר הדין האזרחי המאפשרות המצאת כתבי בית דין לנתבע מהרשות הפלשתינאית דרך "מורשה עסקי" שמקום מושבו בישראל. המונח "מורשה עסקי" מתאר אדם או גוף המהווה שותף בהנהלת עסקו של הנתבע או שרמת הקשר שלו עם הנתבע כה אינטנסיבית עד שניתן להניח כי יביא לידיעתו את דבר הגשת כתב התביעה. במקרה זה טענו החברות הזרות כי קשר כזה מתקיים בין היבואן לסוכן המכס שלו. היבואן הפלסטיני לא התגונן בבית המשפט.

 

כאשר התבקש בית המשפט לראשונה ליתן פסק דין בהעדר הגנה דחה בית המשפט את הבקשה ומאחר וכתב התביעה הועבר לסוכן המכס של היבואן ולא ליבואן עצמו. בית המשפט קבע כי סוכן מכס אינו יכול להיחשב ל"מורשה עסקי" של היבואן מאחר וההרשאה הניתנת לסוכן מכס על ידי הלקוח מוגבלת לביצוע פעולות שחרור מן המכס בלבד ואין בה די על מנת להוות מינוי של "מורשה עסקי". בית המשפט קבע כי במקרה דנן לא הוכח שבזמן הגשת התביעה התקיים קשר אינטנסיבי בין היבואן לסוכן המכס (אף אם בעבר בעת הליכי השחרור היה קשר כזה).

 

התובעות לא השלימו עם ההחלטה והגישו בקשה לעיון מחדש. בבקשה זו טענו כי הן תרגמו את כתב התביעה לשפה הערבית ואף ניסו לבצע המצאת כתב התביעה לחברון אך עקב נסיבות ביטחוניות הדבר לא עלה בידן. התובעות טענו כי מבירור שערכו מול סוכן המכס, האחרון מסר להם כי הוא מסר את כתב התביעה לשליח של היבואן הפלסטיני, שהגיע לעסקו לצורך איסוף מסמכים. על כן, טענו התובעות כי אין ספק שהיבואן יודע על התביעה נגדו גם אם הן לא הצליחו למסור לו את כתב התביעה במקום מושבו בחברון, ולכן בקשו לקבל את התביעה בהעדר הגנה.

 

פסק-דינו של בית המשפט

 

לאור האמור לעיל, קבע בית המשפט כי משקלן המצטבר הראיות שהוצגו, ובהן המצאת כתב התביעה לסוכן המכס, הודעת סוכן המכס בדבר מסירת כתב התביעה על ידי שליח מטעמו של היבואן, ופרק הזמן הארוך שחלף מעת מועד עיכוב המוצרים על ידי אגף המכס מבסס את המסקנה כי היבואן יודע מזה זמן רב על התביעה ועל תוכנה, ובנסיבות העניין יש מקום לקבל את התביעה נגדו בהעדר הגנה. מכאן, נקבע כי כתב התביעה הומצא כדין ומאחר שהיבואן כשל מלהציג כתב הגנה יש ליתן פסק דין בהעדר הגנה בהתאם לבקשת התובעות.

 

בסופו של דבר, קיבל בית המשפט את התביעה במלואה וחייב את היבואן הפלסטיני בתשלום של 100,000 ש"ח, והורה על השמדת הסחורה המפרה.

 

(השופט בנימין ארנון, ת.א. (מרכז) 28840-11-09 Spin Master Ltdואח' נ' אל שריכא אל יקובייא ואח', פסק-דין מיום 26.10.10)

 

החברות הזרות יוצגו ע"י עו"ד סער פלינר ועו"ד גבריאלה שוורץ.

 

הערות ומסקנות

כברירת מחדל, לא ניתן להסיק כי בכל מצב, יוכל תובע להעביר כתב תביעה נגד נתבע זר (פלסטיני או מחוץ לישראל) לסוכן מכס ישראלי שטיפל במשלוחים הרלוונטיים. לא ניתן לקבוע תמיד, כי הקשר שבין סוכן מכס ללקוחו עולה לדרגה של "מורשה עסקי". יש לקרוא את האמור בפסק-דין זה לפי הנסיכות הייחודיות שהוזכרו בו, שרק לפיהן נקבע שאפשר לראות בהמצאת כתב התביעה לסוכן המכס, כהמצאה ליבואן עצמו.

 

בעבר, ניתנו פסקי-דין בהם נקבע כי סוכן המכס שייצג את היבואן מול המכס בעניין טובין שנתפסו, מהווה כתובת ראויה להמצאת כתב התביעה נגד היבואן, אם מדובר בתביעה באותם טובין שנתפסו. במקרה הנוכחי נזהר בית המשפט מלקבוע מסקנה כזו, אך הגיע לאותה התוצאה לאור בחינת הנסיבות הייחודיות של המקרה.

 

כמו כן, בפועל, ככל הנראה לא תהיה לתביעה הכספית משמעות אופרטיבית, בהיעדר אפשרות לאכוף את פסק הדין נגד היבואן הפלסטיני בשטחי הרשות.

 

 

לראש העמוד


            12.יבואן כלבים יפצה את תנועת "תנו לחיות לחיות"

 

עו"ד גיל נדל, קידר הללי

 

לאחרונה, חייב בית המשפט יבואן של גורי כבלים מאוזבקיסטאן לשלם למעלה מ-100,000 ש"ח לעמותת "תנו לחיות לחיות", בשל הוצאות שונות שהוציאה העמותה לאחר יבוא הגורים ארצה.

 

עובדות המקרה וטענות הצדדים:

 

היבואן פנה לשירותים הוטרינרים בבקשה לייבא 38 גורי כלבים מסוגים שונים מאוזבקיסטן לארץ. ליבואן הונפק רישיון ליבוא בעלי חיים, ואחד התנאים היה כי על הגורים להיות בגיל העולה על 3 חודשים, מאחר ולא ניתן לחסן גורים מתחת לגיל זה נגד כלבת.

 

בסמוך לכך, הוטסו גורי הכלבים ארצה, כאשר רובם המכריע (כ-35 מתוך 38) היה בן פחות משלושה חודשים. מנהל השירותים הוטרינרים החליט כי לאור החשש שמא הם נגועים בכלבת, יש להטיס את הגורים בחזרה לארץ מוצאם (אוזבקיסטן).

 

בשל היעדר אפשרות להטיסם בו ביום, הוכנסו הגורים למכולה במחסני ממ"ן למשך חמישה ימים, עד למועד טיסתם בחזרה. תנאי החזקתם במכולה היו ירודים, ללא חימום או אפשרות לצאת כשהם רובצים בהפרשותיהם ומעבירים מחלות מן האחד לשני, ולאור זאת מצבם של הלך והחמיר. בזמן ששהו הגורים במכולה מתו כמה מהם.

 

סיפור המקרה הגיע לידיעת עמותת "תנו לחיות לחיות", ובשיתוף פעולה איתה הועברו הגורים למרפאות וטרינריות. לאחר מכן, הוחזרו הגורים לאחר טיפול לצורך הטסתם בחזרה לאוזבקיסטאן. 

 

עמותת "תנו לחיות לחיות" פנתה לבית המשפט וביקשה צו שימנע את הטסת הגורים לאוזבקיסטאן, וטענה כי טיסה של ארבע שעות לאור מה שעבר על הגורים תהיה התעללות בהם.  הכלבים הועברו בצו בית משפט לבית חולים הווטרינרי להמשך טיפול רפואי ושם אובחנו כסובלים ממחלת הפרוו (PARVO), וחלק נוסף מהם מת. לאחר חודש נוסף של טיפולים, החלימו הגורים ממחלתם. בסך הכול, שהו הגורים בהסגר ובכלביות תקופה של שלושה וחצי חודשים כאשר העמותה נשאה בחלק מהוצאות הטיפול בהם, והיבואן שילם כ-13,500 ש"ח.

 

לאחר תום תקופת ההסגר, קיבל היבואן את הגורים שנותרו בחיים לחזקתו, 24 במספר, ומכר אותם ב-2000 ש"ח לגור.

 

בתביעה הנוכחית, תובעת העמותה מן היבואן החזר הוצאות בסך של כ-110,000 ש"ח שהוציאה לצורך טיפול בגורים. לטענתה, הסתבכות מצבם הבריאותי של הגורים הייתה בשל התנהלותו של היבואן אשר ייבא לארץ גורים מתחת לגיל 3 חודשים ולא השכיל לדאוג להם כראוי במהלך שהותם בממ"ן. עוד טענה העמותה כי במסגרת תנאי הרישיון שהונפק לנתבע ליבוא הגורים, הוא התחייב לשאת בכל העלויות בעת שהיית הגורים בהסגר, ועל כן מוצדק לחייבו בסכום זה.

 

היבואן הכחיש את טענות העמותה וטען כי זו התרשלה בטיפול בכלבים, והגיש תביעה שכנגד בסכום של כ-135,000 ש"ח תוך שהוא טוען כי נגרם לו חסרון כיס בגין מותם של 14 גורים, ואובדן רווח בגין מכירת 24 גורים במחיר מוזל בשל גילם המתקדם, בשל התקופה ששהו בהסגר.

 

פסיקת בית המשפט:

בית המשפט קבע כי השתלשלות האירועים הייתה כך: בטיסה הגיעו 37 גורים חיים ואחד מת. ארבעה גורים נוספים מתו במכולה בממ"ן, וכך הגיעו לבית החולים הוטרינרי 33 גורים. הגורים גילו תסמינים של מחלת הפרוו, בה חלקם נדבקו עוד בהיותם באוזבקיסטאן וחלקם נדבקו מהאחרים בשהותם במכולה בממ"ן. בבית החולים הוטרינרי מתו עוד 9 גורים, למרות הטיפול המסור לו זכו, וכך נותרו בחיים 24 גורים, שהועברו ליבואן לצורך מכירה. בית המשפט קבע כי כל הגורים יובאו בניגוד לתנאי הרישיון (בשל גילם הצעיר ובשל מחלתם) ובכך הפר היבואן את התחייבותו.

 

בית המשפט דחה טענות היבואן וקבע כי השתלשלות העניינים מוכיחה כי העמותה לא פעלה בשום דרך כדי להחמיר את מצבם של הגורים, נהפוך הוא, פעולתה הביאה לכך שהגורים יישארו בארץ ויקבלו את הטיפול הטוב ביותר. עוד קבע בית המשפט כי צדקה העמותה במהלכיה להשאיר את הגורים בארץ, משום שהטסה בחזרה לארץ מוצאם הייתה גורמת להם טלטלה נוספת.

 

בית המשפט קבע כי העמותה פעלה כפי שמצופה היה מן היבואן לפעול, דהיינו לפעול בכל דרך אפשרית על מנת למנוע התעללות בגורים ולקדם את צרכיהם הבריאותיים והמנטאליים. זאת ועוד, במסגרת תנאי הרישיון שהונפק ליבואן ליבוא הגורים התחייב הנתבע לשאת בכל העלויות בעת שהיית הגורים בהסגר.

 

לאור כל זאת, קיבל בית המשפט את תביעת העמותה במלואה וחייב את היבואן בתשלום של כ-110,000 ש"ח ובתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 17,000 ש"ח בצירוף מע"מ, ובמקביל דחה את תביעת היבואן.

 

(ת.א. 29859/06 עמותת "תנו לחיות לחיות" נ' יעקב זיידנברג, פסק-דין מיום 26.10.10, השופטת עינת רביד. ב"כ הצדדים: ל"תנו לחיות לחיות" - עו"ד גכמן, ליבואן- עו"ד פלר).

 

 

לראש העמוד


            13. על גבולות היכולת לקבל מידע מרשות ציבורית

 

 

עו"ד גיל נדל, שי בבאי

 

ככלל, רשויות מנהליות, לרבות רשות המיסים, כפופות לחוק חופש המידע הקובע בצורה רחבה כי לכל אזרח ישראלי או תושב ישנה זכות לדרוש ולקבל מידע מהרשות הציבורית. חשיבות עיקרון חופש המידע הקבוע בחוק בוטאה בהרחבה בפסקי דין רבים, וזאת באשר העיקרון טומן בחובו הגנה על אלמנטים מהותיים לחברה דמוקרטית, ובהם חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת.

 

 יחד עם זאת, כנהוג בשיטת המשפט בישראל, חופש המידע איננו עיקרון מוחלט, וגבולותיו מצויים בגדרי החוק עצמו, בסעיף 9 לחוק הקובע סייגים שונים לחופש המידע, וביניהם את סייג הפגיעה בפרטיות, כלומר: כאשר המידע המבוקש צפוי לפגוע בפרטיות של אדם, אין זכות אוטומטית לקבלו. 

 

לאחרונה, דן בית המשפט המחוזי בנצרת, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, במתח שבין חופש המידע לבין ההגנה הנדרשת על פרטיותו של אדם. אף שבפסק-דין זה נתבעה עיריית עפולה בענייני ארנונה, עקרונות פסק-הדין רלוונטיים גם להתדיינות מול רשות המיסים.

 

עובדות המקרה וטענות הצדדים

 

מקרה זה עסק בחברת עורכי דין, אשר עתרה כנגד הממונה על חופש המידע בעיריית עפולה, בדרישה כי יועבר לה מידע הנוגע לכל הנישומים המחזיקים בשטח שגודלו עולה על 300 מ"ר והמוגדר בסיווג "עסקים", לרבות מענם של נישומים אלה ופירוט גודל השטח שבבעלות כל נישום.

 

החברה טענה כי למידע חשיבות רבה לציבור, מכיוון שהדבר יאפשר לה לבדוק את חוקיות ותקינות גביית הארנונה על ידי העירייה, ובכך יאפשר הן שירות לתושבים והן תיקון פנימי לעירייה. החברה הוסיפה וטענה כי אין כל סכנה לפגיעה מכוח חוק הגנת הפרטיות ככל שהדבר נוגע לתאגידים, אשר ממילא אינם חוסים בהגנת החוק וכי אין כל חשש לפגיעה בפרטיותם של אזרחים פרטיים, וממילא העירייה לא הציגה חשש שכזה.

 

מנגד, טענה העירייה שתי טענות מרכזיות: ראשית טענה כי העתירה נובעת ממניעים זרים, שכן כל רצונה של החברה הוא לתור אחר לקוחות פוטנציאלים ששילמו ארנונה ביתר, וכי החוק לא נועד לשרת אינטרסים אישיים ; שנית, טענה כי ממילא הסכימה להעביר לחברה את המידע ככל שהדבר נוגע לחברות, אולם ככל שהדבר נוגע לאנשים פרטיים, תהיה בגילוי עבירה על חוק הגנת הפרטיות, הקובע כי מסירת מידע מאת גוף ציבורי אסורה, אלא אם המידע פורסם על פי סמכות כדין או שהאדם אשר המידע מתייחס אליו נתן הסכמתו למסירה.

 

פסיקת בית המשפט

 

בדונו בעניין, קיבל בית המשפט את טענתה הראשונה של העירייה, וזאת מכיוון שהחברה עצמה הצהירה כי רצונה הוא לבדוק את חוקיות פעילות העירייה, ומבלי שהציגה כל אינטרס פרטי או ספציפי בגינו היא זקוקה למידע המבוקש. יחד עם זאת, בית המשפט לא דחה את התביעה על הסף מטעם זה, אלא פנה לניתוח ענייני של הדין.

 

בית המשפט הכריע כי בנסיבות האמורות, ולאור קביעתו כי בקשת החברה היא אכן בגדר "מסע דיג" של לקוחות פוטנציאליים, נכנס המקרה לגדר סעיף בחוק הגנת הפרטיות, אשר קובע ש"בילוש או התחקות אחר אדם, העלולים להטרידו" היא פגיעה בפרטיות.

 

עוד קבע בית המשפט כי החומר שגילויו מתבקש נכנס להגדרת "מידע" שבחוק הגנת הפרטיות- "נתונים על אישיותו של אדם, מעמדו האישי, צנעת אישיותו, מצב בריאותו, מצבו הכלכלי, הכשרתו המקצועית, דעותיו ואמונותיו", ומשכך צדקה העירייה בטענתה כי גילוי המידע יהיה עבירה על סעיף 23ב לחוק, לפיו מסירת המידע היא אסורה בלא הסמכה בדין או הסכמת האדם שהמידע שמפורסם מתייחס אליו.

 

לבסוף, דן בית המשפט בבקשתה של החברה, לפיה אם יחליט בית המשפט כי חוק הגנת הפרטיות אכן גובר במקרה זה, יהיה על העירייה להעביר הודעות לתושבים העלולים להיפגע מהגילוי, כך שבמידה ולא יגלו התנגדות, הדבר יהווה יכשיר את הפרסום. בית המשפט קבע כי נדרשת הסכמה אקטיבית, והסכמה בשתיקה איננה מספקת וכי לא ניתן להטיל על העירייה נטל שכזה, מקום שהיא סבורה שאין להתיר את גילוי המידע.

 

לאור האמור, חייב בית המשפט את העירייה לחשוף את המידע הנוגע לחברות, ודחה את התביעה ביחס לאנשים פרטיים.

 

(השופט זיאד הווארי, עת"מ (נצרת) 62-10 ד"ר הנריק רוסטוביץ ושות' חברת עורכי דין נ' יצחק שריקי הממונה על חוק חופש המידע, פסק-דין מיום 17.10.10)

 

לראש העמוד