הסכם סחר חופשי בין ארה"ב לדר' קוריאה

עו"ד גיל נדל, גלעד פז

הסכם הסחר החופשי בין ארה"ב לדרום קוריאה נכנס לתוקפו בחודש מרץ 2012. תכליתו של הסכם זה הינה להקל על הסחר בסוגים שונים של סחורות בין שתי המדינות. הסכם סחר חופשי, ככלל, יוצר סביבה אטרקטיבית מאוד לסחר בינלאומי בין שתי מדינות (או יותר) אשר הינן צד לאותו הסכם. ההקלות אשר מעניק הסכם מעין זה ליבואנים וליצואנים משתי המדינות, הינן יבוא ויצוא ללא מכסים. ככלל, הסכמי סחר מעין אלו נוגעים ליבוא ויצוא של סוגי טובין אשר ככלל, על פי צו תעריף המכס של המדינות אשר הינן צד להסכם, חלים עליהם מכסים. אולם, כאשר מסחר שכזה מתבצע בין שתי מדינות אשר הינן צד להסכם מעין זה, היבוא והיצוא מתבצעים תוך הענקת פטור מלא ממכס ליבואנים. בהסכם הסחר אשר נחתם בין ארה"ב  לדרום קוריאה, מוענק פטור ממכס לגבי חלקם הארי של סוגי הטובין הנסחרים בין שתי המדינות. הכוונה הינה לסוגי טובין כגון: ציוד למטוסים, ציוד חקלאי, חלקי חילוף לרכב, חומרי בניין, כימיקלים, מוצרי צריכה, מכשירי חשמל, מוצרים סביבתיים, ציוד לטיולים וביגוד, מוצרי נייר, ציוד מדעי, ציוד שיט ותחבורה.

סוג נוסף של טובין בה ניתן יהיה לסחור בין המדינות ללא מכס, תחת מכסות, הינו סחורה חקלאית. הכוונה הינה למוצרים כגון: תירס, סובין, כותנה, דובדבנים, מיץ תפוזים, ענבים וינות. רשימת טובין זאת מקיפה כ80% מן היצוא התעשייתי והחקלאי של ארה"ב לדרום קוריאה.

הסכם הסחר בין ארה"ב לדרום קוריאה מחלק את סוגי הטובין השונים ל11 קבוצות (A-K). על פי חלוקה זאת, לגבי חלק מסוגי הטובין (קבוצה A) יבוטל המכס מיידית ולגבי סוגים אחרים של טובין, יבוטל המכס במהלך הדרגתי, אשר יקח עד כשמונה שנים.

אחת הדרישות הבסיסיות אשר מוטלות על היבואנים על מנת לזכות בהטבות הנובעות מהסכמי סחר הינה דרישה הנקראת כללי מקור. על פי דרישה זאת, על הטובין המיובאים להיות מיוצרים במלואם במדינה אשר הינה צד להסכם. דרישה נוספת הינה כי גם חומרי הגלם המשמשים ליצור הטובין ירכשו באותה מדינה אשר הינה צד להסכם. בהסכם בין ארה"ב לדרום קוריאה ניתן לבצע "צבירה", כלומר, ניתן לייצר בארה"ב באמצעות חומרי גלם דרום קוריאניים ולהיפך, כאשר הטובין עדיין יזכו להטבות במסגרת ההסכם.

הסכם הסחר בין ארה"ב לדרום קוריאה מצטרף לרשימה ארוכה של הסכמי סחר עליהם חתומה ארה"ב עם מדינות שונות. הכוונה הינה למדינות כגון: אוסטרליה, בחריין, צ'ילה, ירדן, קנדה, סינגפור וכד'. שורת הסכמים אלו מקלה מאוד על יבואנים אמריקאיים אשר רוצים לייבא סחורות מחו"ל. יחד עם זאת, כאשר מביטים לעבר המזרח הרחוק, הרי שהסכם הסחר מול קוריאה הינו סנונית ראשונה מבחינת האמריקאים (למעט הסכם הסחר מול סינגפור).

מה לגבי ישראל?

מעיון באתר משרד התמ"ת עולה, כי ישראל ודרום קוריאה מנהלות כיום מו"מ אינטנסיבי לטובת חתימת הסכם סחר ביניהן. ניתן להניח שסחורה מדרום קוריאה זולה יותר מסחורה מתוצרת ישראל, ולכן, אם וכאשר ייחתם הסכם שכזה בין ישראל לדרום קוריאה, יפתח הדבר עולם חדש של הזדמנויות בפני יבואנים ישראלים.

השלכה נוספת אשר יכולה להיות להסכם זה על היצואנים  הישראלים, נוגע לתחרות מול יצואנים  דרום קוריאנים באשר לשוק האמריקאי. נכון להיום, לאור העובדה כי ישראל חתומה על הסכם סחר מול ארה"ב, יכולים יצואנים ישראלים לייצא סוגים רבים של טובין לארה"ב מבלי שטובין אלו יחוייבו במכס בכניסתם לארה"ב. עובדה זאת מעניקה ליצואנים הישראלים יתרון תחרותי משמעותי ביותר בשוק האמריקאי. מרגע שהסכם הסחר בין ארה"ב לדרום קוריאה נכנס אף הוא לתוקף, הרי שגם יצואנים דרום קוריאנים נהנים מאותם יתרונות בדיוק. אי לכך, היתרון התחרותי אשר היה עד לאחרונה ליצואנים ישראלים אל מול יצואנים דרום קוריאנים חלף מן העולם.

לסיכום, הסכמי סחר מהווים נדבך חשוב בקידום ובפיתוח הגלובליזציה ובעולם הסחר הבינלאומי. הסכמים מעין אלו מסייעים להסרת חסמים, למסחר חופשי בין מדינות ולהפחתת מכסים אשר מובילה, בסופו של יום, להוזלת עלויות המוצרים בעבור הצרכן הסופי. הסכמים מעין אלו אף תורמים לקידום התחרות בשווקים באמצעות עידוד וקידום היבוא. אין ספק, כי חתימתו ואישרורו של הסכם הסחר בין ארה"ב לדרום קוריאה הינו צעד חשוב בעולם הסחר הבינלאומי.