גיל נדל משרד עורכי דין

 

חובת השקיפות של רשות המכס בהליך הפלילי

 

עו"ד גיל נדל, אור כהן-ששון

 

לאחרונה, חייב בית משפט השלום ברמלה את רשות המכס לחשוף בפני נאשם בעבירת הברחה במסלול הירוק, את מדיניותה בשלוש השנים האחרונות כלפי נאשמים שביצעו עבירות דומות. בית המשפט קבע כי מידע כגון מספר הקנסות שהוטלו, כתבי האישום שהוגשו ואף פילוחו של החומר לפי פרמטרים שונים (גיל, דת, סוג טובין, כמות טובין שהוברחה וכדו') ייחשף בפני הנאשם מכיוון שמדובר ב"חומר חקירה" שעשוי להיות רלוונטי לביסוס טענת אפלייה.

 

עובדות המקרה:

 

מדובר בבחור ישיבה צעיר בן 23 אשר ע"פ כתב האישום טס למוסקבה ליום אחד, רכש 101 קרטונים ובהם כ- 20,000 סיגריות במחיר זול, וניסה עם שובו ארצה להבריחן ארצה, מבלי לשלם את המסים החלים עליהן.

 

כשנחת בשדה התעופה בישראל עם חפיסות הסיגריות במטענו, עבר ב"מסלול הירוק" ונתפס ע"י פקיד מכס, במקום לעבור במסלול האדום ולהצהיר על הסיגריות אותם ייבא ולשלם את המסים המתחייבים עליהם, בסך כולל של כ- 12,000 ש"ח (בעיקר מס קניה). כיון שלא נהג כך, הוגש נגדו כתב אישום.

 

הנאשם הגיש בקשה לקבלת חומרי חקירה שונים הנוגעים למדיניות המכס, וביניהם חומר הנוגע למספר הקנסות המנהליים שהוטלו לעומת מספר כתבי האישום שהוגשו תוך התייחסות לגיל הנאשם, סוג הטובין וכמותם וכן שיוך למגזר חברתי-דתי.

 

הנאשם טען כי בדרך כלל מגישה המדינה כתב אישום רק בעבירה של מעבר במסלול הירוק, ובמקרה שלו כתב האישום כלל מספר עבירות חמורות יותר (כמו הברחת טובין ועבירות על חוקי המס השונים), ולכן טען כי המדינה החמירה איתו ומדובר באפלייה כלפי נאשמים אחרים, ואף הציג דוגמאות לכך. 

 

עוד הוסיף הנאשם כי המדינה נוהגת איתו ביד קשה אך מפאת היותו בחור ישיבה, זאת עקב גישתה של המדינה לפיה קיימת "מכת מדינה" של יציאת בחורי ישיבה לחו"ל לצורך קניית סיגריות והברחתן לישראל, וכי מדיניות אכיפה המעוצבת בשל דת או שיוך למגזר זה או אחר אינה מתיישבת עם ערכי יסוד של מדינה מתוקנת.

 

הנאשם טען כי ללא החומר לגבי מדיניות המכס לא יוכל להוכיח את טענותיו.

 

המדינה טענה כי אכן קיימת מכת מדינה של בחורי ישיבה צעירים אשר טסים למזרח אירופה ליום אחד בכדי להבריח סיגריות דרך המסלול הירוק, אך אין כל רצון להתנכל אליהם בגלל היותם בחורי ישיבה אלא שיש רצון למגר את תופעת הברחת הסיגריות.

 

קביעת בית המשפט:

 

על פי הדין, בהליך פלילי יש לחשוף בפני הנאשם את חומר החקירה אשר בידי הרשות החוקרת. במקרים בהם הנאשם סבור שישנו חומר חקירה שלא הוגש לעיונו, רשאי לבקש לקבלו.
בית המשפט נדרש לדון בשאלה האם החומר אותו מבקש הנאשם, לגבי מדיניות המכס במקרים דומים, הוא חומר חקירה ?

 

בית המשפט הזכיר כי אם החומר נוגע, ואפילו בצורה עקיפה לעבירה המיוחסת ("הפריפריה של האישום"), יש לאפשר לנאשם את קבלתו.

 

בית המשפט הסביר כי בכדי להוכיח את טענת האכיפה הבררנית (טענת האפלייה), אין מנוס מלאפשר לנאשם גישה לחומר המבוקש, אחרת לא יוכל לבסס את טענתו לגבי אכיפה בררנית.

 

לאור דברים אלו, הורה בית המשפט למדינה למסור את החומר המבוקש, מספר הקנסות מול מספר כתבי האישום לגבי אירועים הדומים לאירוע זה, תוך התייחסות לגיל ולעברו הפלילי של הנאשם, וכן לסוג וכמות הטובין המוברחים.

 

[ע"ח (שלום רמלה) 57281-01-13 פרוש נ' בית המכס נתב"ג לוד, החלטה מיום 6.3.13, השופט זכריה ימיני. שמות ב"כ הצדדים לא צוינו].