עו"ד גיל נדל
ביום 4.2.08 ניתנה על ידי בית משפט השלום ברחובות החלטה ששמרה על תוקפו של נוהל משלוח קטן של רשות המכס (בענייני קנין רוחני), ודחתה את עמדת היבואן כי תפיסת הטובין נעשתה שלא כדין. בית המשפט קבע כי הוראת סעיף 200א לפקודת המכס, הדורשת מבעל זכויות הקנין הרוחני להפקיד ערבויות בידי המכס ולהגיש תובענה לבית המשפט (הפקדת ערבויות והגשת תביעה על ידי בעל הזכויות), כתנאי לעיכוב הטובין החשודים כמפרים על ידי רשות המכס, אינה מהווה את המתווה הייחודי שאותו יש להפעיל במקרה של תפיסת טובין אשר יש חשש כי הם מפרים זכויות יוצרים וסימני מסחר, וסעיף 200ה לפקודת המכס מעניק לרשות המכס סמכות נוספת, מעבר לזו של 200 א, לתפוס טובין החשודים כמפרים.
בהתאם לכך דחה בית המשפט את בקשת היבואנית להורות על שחרור הסחורה שנתפסה על ידי המכס. (ת.א. 3800/06 טרגט פוינט סוכנויות בינלאומיות בע"מ נ' מדינת ישראל-אגף המכס ומע"מ, ליבואנית – עו"ד זינגר, למכס – עו"ד אליעז שניצר).
החלטה זאת באה בעקבות החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 20.8.07 (בר"ע 1119/07 מ"י אגף המכס נ' צבי זנטקובסקי) בו ניתנה החלטה דומה, ואשר ביטלה החלטה הפוכה של בית משפט השלום בנצרת.
ההחלטות הנ"ל, לדעתנו, אינן חסינות מביקורת. פעולת תפיסת טובין על ידי רשות המכס חייב להיות נשענת על תשתית עובדתית מתאימה, ואולם לרשות המכס כשלעצמה, בשונה מבעלי הזכויות, אין את הידע לקבוע האם הטובין מפרים או לא, ואין היא יכולה לקבל החלטה מבוססת ושקולה באם הטובין מפרים או לא. בעל הזכויות הוא-הוא אשר בידו נמצא הידע הרלבנטי ועל כן נכון לדרוש ממנו להביא את הדברים בפני בית המשפט.