בשבת שעברה טיילתי יחד עם הבן שלי בוונציה המקסימה, ובין פייאצה סאן מארקו, גשר הריאלטו, הקאנאל גראנדה ומוראנו ובוראנו, זכינו גם להתפלל בישיבת חב"ד בכיכר הגדולה של הגטו, ושם שמעתי, בשבת שעברה, דבר תורה מקסים, מפי הרב של חב"ד שם – הרב רמי בנין, על השבת שלנו, והנה אני מביא אותו לכם כאן, היישר מונציה, עם עוד כמה תוספות.
כי בשבת הזאת שלנו, חל גם ראש חודש, ובשבת הזאת אנחנו מציינים שני אירועי זמן - גם שבת וגם ראש חודש. זאת לא תופעה שכיחה אבל גם לא נדירה, אבל היא מציינת משהו מאד מיוחד, ולא סתם מיוחד, אלא מהווה את תמצית עולמו של האדם המאמין. עד כדי כך!
אז מה המיוחד בתאריך אחד, ביום אחד, שמשלב גם שבת וגם ראש חודש? שבת וראש חודש הם שני ימים בעלי קדושה מיוחדת, אבל קדושתם באה משני כיוונים מנוגדים, והם בעצם הפכים גמורים. קדושתו של יום השבת מגיעה מלמעלה, מהקב"ה. הקב"ה שבת ביום השביעי מבריאת העולם לאחר שהשלים את הבריאה, ומאז עד עתה כל יום שביעי הינו יום שמקבל את ייחודו וקדושתו מלמעלה. אי אפשר להזיז את השבת, להקדים אותה ביום אחד או לאחר אותה, היא תמיד תהיה באותו הזמן, במרווח קבוע של שבעה ימים מאותה שבת של בריאת העולם.
גם ראש חודש הוא יום מיוחד ובעל קדושה, וכבר בתקופת התנ"ך אנו קוראים על אירועים חגיגיים שאירעו בו. כידוע, הזמן היהודי מנוהל גם על פי השמש וגם על פי הירח, וראש החודש הוא כמובן ציון זמן מיוחד בחודש הירחי. אלא שכאן מגיעה ההפתעה. כפי שהסביר התלמוד הבבלי במסכת פסחים, ראש החודש- בניגוד גמור לשבת, שנקבעת כולה מלמעלה, מהקב"ה- ראש החודש נקבע מלמטה, על ידי האדם, כי ראש החודש תלוי בקידושו על ידי בית הדין, שמקבל עדים שמעידים שראו את מולד הירח, ובהעדר עדים, היה נדחה קידוש החודש ליום שלמחרת. וכך יכול ראש החודש לנדוד לו ביום אחד קדימה, הכל תלוי בקביעת בית הדין. ואל תקלו בזה ראש, כי כתוצאה מהזזה של יום אחד, זזים כל החגים יום אחד, וכך, ליום הכיפורים אין מועד קבוע מדוייק !, וגם לא פסח, וגם לא שבועות.
היום כמובן כבר לא מקדשים את החודש בבית הדין אלא פועלים על פי הלוח, אבל ביסוד הדברים – לוח הזמנים של החגים והמועדים נקבע בסופו של דבר כפועל יוצא של פעולתו של בית הדין.
וכך למעשה, שבת שהיא גם ראש חודש, כוללת את שני המהלכים המנוגדים, היא גם אירוע בזמן שנקבע מלמעלה בידי הקב"ה, והיא גם אירוע בזמן שנקבע בידי האדם. וזה פשוט פנטסטי. ולא רק פנטסטי, אלא תובנה שחובקת את תמצית עולמו של האדם המאמין, כי האדם המאמין - מאמין בפעילותו של הקב"ה בעולם, בבריאתו, ובהשגחתו, בכל מה שיורד מלמעלה לכאן, במוטיב השבתי של הזמן, אך האדם המאמין גם פועל ועושה, עובד ועמל, ולוקח את העולם הזה ומרומם אותם, כפי שעושה בית הדין לזמן.
שבת שלום וחודש טוב!
עדכוני מכס ורגולציה
