בפרשתנו אנו מוצאים את הציווי שניתן בענין הלוויים: "וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר: אל תכריתו את שבט משפחות הקהתי מתוך הלויים. וזאת עשו להם וחיו ולא ימותו... ולא יבואו לראות כבלע את הקודש ומתו" (ד, יז-כ).
משמעות האיסור היא שאסור היה ללוויים להיות נוכחים בשעת כיסוי כלי המשכן בעת פירוקו: הכהנים היו מכסים את כלי המשכן, והלווים היו באים ונושאים אותו (ראה יומא נד, א ורש"י שם).
הרמב"ם לא מנה את האיסור הזה כמצות עשה, מהטעם שאיסור זה אינו נוהג לדורות,וכל מצוה שאינה נוהגת לדורות אינה נמנית במנין המצוות. עקרון זה מפורש בכלל השלישי בספר המצוות של הרמב"ם:
"דע שאומרם: "תרי"ג מצוות נאמרו לו למשה בסיני" מורה, שמספר זה הוא מספר המצוות הנוהגות לדורות. לפי שמצוות שאינן נוהגות לדורות אין להן קשר בסיני... ובפירוש אמרו: תורה צוה לנו משה מורשה קהילת יעקב", כלומר: מנין תור"ה, שהוא תרי"א; ו"אנכי" ו"לא יהיה לך" מפי הגבורה שמעום; ובאלה נשלמו תרי"ג מצוות. הכוונה בסימן זה, שהדבר שציווה לנו משה ולא שמענוהו אלא ממנו הוא מנין תור"ה, ואותה קרא: "מורשה קהלת יעקב", ומצווה שאינה נוהגת לדורות אינה מורשה לנו, שכן לא נקרא "ירושה" אלא דבר הקיים לדורות, כמו שנאמר: "כימי השמים על הארץ".
בענייננו, איסור זה אינו נוהג לדורות, שכן העברת המשכן ממקום למקום היתה אירוע זמני, במדבר ובעת הכניסה לארץ ישראל, ואילו עם בניית בית המקדש נפסקה העברתו לגמרי.
אלא שיכול שתישאל השאלה מדוע הרמב"ם מונה את מצות מחיית עמלק כמצות עשה, והרי כבר נקבע שזרע עמלק אבד ולא ניתן להכריתו, ומכאן שמצווה זאת אינה נוהגת לדורות
? הרמב"ם השיב על כך בספר המצוות, במצות עשה קפ"ז: "אך זאת לא יחשוב אלא מי שלא הבין עניין 'נוהג לדורות ואינו נוהג לדורות', והוא: שעניין שנסתיים עם השגת מטרתו, בלי שיהא אותו הדבר קשור בזמן מסוים - אין אומרים עליו "אינו נוהג לדורות", לפי שהוא נוהג בכל דור שבו נמצאת אפשרות לאותו הדבר. הלא תראה, אם יאבד ה' את זרע עמלק בכללותו וישמידנו עד סופו - כמו שיהיה במהרה בימינו, כמו שהבטיח יתעלה: "כי מחה אמחה את זכר עמלק וגו, - האם נאמר אז שזה שנאמר "תמחה את זכר עמלק" אינו נוהג לדורות? כך אין לומר, אלא הוא נוהג בכל דור ודור, וכל עוד ימצא זרע עמלק יושמד".
הדברים הוסברו שוב על ידי ר' אברהם, בנו של הרמב"ם, בתשובתו להשגותיו של ר' דניאל הבבלי, בכך שמצוות שאינן נוהגות לדורות הן רק אלו שיש מועד קונקרטי מסוים בזמן שבו הן לא יתקיימו (למשל – כניסה לארץ ישראל), ואילו מצוות שאין להן הגבלת תחולה בזמן, אלא שהן מותנית בקיום מצב מסוים (זיהוי זרע עמלק), נחשבות כמצוות שנוהגות לדורות.
הרמב"ן מקבל את העיקרון של הרמב"ם, אלא שבניגוד לרמב"ם, הרמב"ן מנה את האיסור "ולא יבואו לראות כבלע את הקודש" במנין תרי"ג, שכן לדעתו מדובר באיסור בעל תוכן אחר – איסור גניבת כלי שרת מן המקדש, והוא איסור עצמאי מן התורה שעונשו מיתה בידי אדם ובידי שמים.
עדכוני מכס ורגולציה
