בפרשתנו מופיע ציווי ה': "ולא ימות הרצח על עמדו לפני העדה למשפט", ועוד מופיע הציווי "ועד אחד לא יענה בנפש למות". שתי מצות עשה נמנות בעקבות ציווים אלו: האחת – "שלא יומת הרוצח קודם עמידה בדין" (מנין המצות בתחילת הלכות רוצח), והשניה - שלא יורה העד בדין הרוצח שהוא מעיד עליו, "ואפילו היה חכם או יודע, ברי זה לא יהא עד ודיין ויורה, אלא יעיד במה שראה וישתוק, והדיינים יעשו על פי עדותו כפי מה שיראה להם... וזה בדיני נפשות בלבד" (ספר המצוות, לא תעשה רצ"א).
שני ציוויים אלו נאמרו בדיני נפשות, ונראה כי מגולמים שני עקרונות משלימים - הזהירות היתירה הנוהגת בדיני נפשות, והחשיבות של דיון בפני דיין מקצועי ונייטרלי:
בדיני נפשות נוהגת זהירות יתירה, המחייבת גדרים וסייגים רבים, ודורשת דיון מעמיק על ידי דיינים ראויים ונייטרליים: "ונצטוו העדה להיות מצילים הנידון בכל דבר הראוי להצילו בשבילו, לא שיטו הדין כדי להצילו חלילה, וכמו שדרשו זכרונם לברכה "ושפטו העדה והצילו העדה" כלומר שצריכין להפך בזכותו ואם יש לו זכות יצילוהו ואם לא – יהרג, ועל כן הוזהרנו שיבוא הדין על כל פנים לפני בית דין, ולא ידינוהו העדים שראו הדבר בעיניהם לעולם, כי אולי מתוך ראותן העניין לא יוכלו להפך בזכותו, כי יתעורר לבבם בחיובו על כל פנים" (ספר החינוך, לא תעשה ת"י). "כי דיני נפשות צריך ישוב גדול ושיעשה במושב אלקים אחר החקירה והבירור האמיתי" (ספר הבתים לר' דוד הכוכבי, ל"ת רצ"ב).
הדיון המקצועי ימנע גם קונספירציות: "שאפשר שיקרה מזה מהתחבולה שימיתו שנים – איש בשנאה, ויעידו עליו שכבר עבר עבירה", כלומר אילו היה ניתן לבצע דין עצמי ברוצח בשל ביצוע עבירות, היה הדבר מאפשר ביצוע חיסולים בתואנה של ענישת מבצע עבירה. בנוסף, העד אינו יכול להיות דיין "כי לפעמים העד – כדי להחזיק בעדותו – יטעון דברים בלתי אמיתיים ויבא זה להמית את הזכאי" (ספר הבתים לר' דוד הכוכבי, שם).
על התכונות הדרושות מדיין בסנהדרין כתב הרמב"ם (סנהדרין, ב, א): "אין מעמידין בסנהדרין, בין בגדולה בין בקטנה, אלא אנשים חכמים ונבונים, מופלאין בחכמת התורה, בעלי דעה מרובה, ויודעין קצת משאר חכמות, כגון רפואות, וחשבון תקופות ומזלות, ואיצטגנינות, ודרכי המעוננים והקוסמים והמכשפים והבלי עבודה זרה וכיוצא באלו, כדי שיהיו יודעין לדון אותם... אין מעמידין בכל סנהדרין לא זקן מופלג בשנים ולא סריס, מפני שיש בהן אכזריות, ולא מי שאין לו בנים, כדי שיהיה רחמן... אמרו חכמים, שמבית דין הגדול היו שולחין בכל ארץ ישראל, ובודקין: כל מי שמצאוהו חכם, וירא חטא, עניו, ושפוי, ופרקו נאה, ורוח הבריות נוחה הימנו - עושין אותו דיין בעירו. ומשם מעלין אותו לפתח הר הבית, ומשם מעלין אותו לפתח העזרה, ומשם מעלין אותו לבית דין הגדול".
עדכוני מכס ורגולציה
