עו"ד גיל נדל, עו"ד הילה וולגמוט
עיכוב סחורות החשודות כמפרות סימני מסחר על ידי רשות המכס הינו חזיון נפרץ. בהמשך לאותו עיכוב, נדרש בעל הזכויות להגיש תובענה לבית המשפט כנגד המפר. על פי הגישה שרווחה בפסיקה בעבר ואף בפסקי דין מן השנים האחרונות, כל מה שעל התובע להוכיח בתביעה בעילה של הפרת סימן מסחר הוא כי היתה הפרה. כלומר די בקיום ההפרה כדי לזכות את התובע שנפגע על ידה בפיצויים, ללא קשר לשאלת תום ליבו של המפר – הנתבע.
לאחרונה ניתן ביטוי בפסיקה גם לדעה, ששררה זה מכבר באקדמיה, לפיה יש מקום לשינוי המצב המשפטי, ולהחלת הגנת תום הלב על הפרת סימן המסחר, באופן שייקבע כי רק שימוש מסחרי בחוסר תום לב עשוי להוות הפרה של סימן המסחר. בת.א. 2322/04 בבית המשפט המחוזי בתל אביב, כתב כב' השופט ברוך כי ייתכנו מקרים בהם היבואן ואולי אפילו גם היצרן, אינם מודעים לעצם ההפרה וכי מבחינת מדיניות משפטית לא יהיה זה ראוי לסווג את פקודת סימני המסחר כמגבשת אחריות מוחלטת מצד המפר. עוד נאמר שם, כי אחריותו של המפר אמורה להיות פונקציה של מצבו הנפשי בעת מעשה ההפרה, או במילים אחרות, של מידת תום ליבו, ומן הראוי להימנע ממצב שבו קביעת האחריות נובעת רק מעצם ההפרה. על אף האמור, באותו מקרה סבר השופט שהיבואן היה מודע להפרות ולכן היה חסר תום לב.
יחד עם זאת, יתכן כי עמדה זו באה לידי ביטוי, אם כי לא מפורש, בפסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט המחוזי בירושלים (ת.א. 8502/06 NIKEנ' ערפה עבד אל לטיף ואח', לנייק – עו"ד מונטקיו, ליבואן – עו"ד גולדשטיין, למדינה – עו"ד פואה).
באותו הליך נדון עניינו של יבואן אשר ייבא לישראל מסין כ - 17,000 רצועות סופגות זיעה הנושאות את סימן המסחר NIKE. הרצועות נתגלו לפני השחרור מפיקוח המכס, והמכס הודיע לבעלת הזכויות אודות היבוא. בעל הזכויות, חברת NIKEפנתה לבית המשפט המחוזי בירושלים בתביעה לסעדים שונים, ובכללם צו מניעה כנגד היבואן ופיצוי כספי ללא הוכחת נזק על פי חוק עוולות מסחריות תשנ"ט – 1999 שסכומו המרבי עומד על 100,000 ש"ח ללא הוכחת נזק. בכתב הגנתו טען היבואן כי הוא כלל לא הזמין את הרצועות המפרות אשר ככל הנראה הוכנסו בטעות אל תוך המכולה שנשלחה אליו מסין.לתמיכה בטענתו הציג היבואן אישור בכתב מן הספק.
בפסק הדין, שניתן על דרך של פשרה בהסכמת הצדדים, ניתן ככל הנראה משקל לטענת היבואן באשר לתום ליבו, שכן נפסק לחובת היבואן סכום פיצוי נמוך של כ - 15,000 ₪ בלבד.
אופן התנהלות המסחר בסין בימינו מצדיק, לטעמנו, עמדה זאת. במקרים רבים היבואן אינו מבקש שישלחו אליו טובין מפרים ולעיתים הוא אף פועל לבדיקת המשלוחים טרם שילוחם ארצה, ובכל זאת הוא מוצא עצמו מופתע מהימצאותם של טובין שלא הזמין והשתרבבו (אולי באשמת הספק ואולי בטעות) למכולה שייבא. נסיבות כאלו מצדיקות עמדה שתבחן את תום לבו של היבואן לצורך שאלת הפיצוי לבעל הזכויות בסימן המופר.
האם מדובר במגמה חדשה שתימצא אחיזה בפסיקה? – ימים יגידו.
עדכוני מכס ורגולציה
