בפרשנו אנו קוראים על הפסח שני, ומוני המצוות מנו את מצוות קיום פסח שני במנין תרי"ג מצוות. כך למשל, כתב הרמב"ם בספר המצוות "הציווי שנצטווינו בשחיטת פסח שני, למי שנמנע ממנו פסח שראשון".
אלא שכאן נשאלת השאלה מדוע יש למנות מצוה זאת באופן נפרד, והלא בעצם מדובר בשתי חלופות ביצוע לאותו ענין, שאינן נמנות כמצוות נפרדות, אלא כמצוה אחת(כמו קרבן עולה ויורד של מי שנכנס טמא למקדש, שהעשיר מקריב כשבה או שעירה, והבינוי מקריב שני תורים או שני בני יונה, והדל מקריב עשירית האיפה סולת, שמדובר בשלוש חלופת ביצוע שונות הנמנות כמצוה אחת).
הרמב"ם העלה שאלה זאת בעצמו, וכתב: וכאן ראוי למפקפק שיפקפק בדברי ויאמר לי: מדוע תמנה פסח שני וזה סותר מה שהקדמת בכלל השביעי באומרך, שהלכות המצווה אינן נמנות בפני עצמן". ומיד משיב הרמב"ם: "ידע המקשה קושיא זו, שכבר נחלקו חכמים בפסח שני, אם הוא המשך דיני הראשון או שהוא ציווי מיוחד בעצמו, ופסק ההלכה, שהוא ציווי מיוחד בעצמו - ולפיכך ראוי למנותו בפני עצמו".
הגמרא במסכת פסחים מביאה דיון מענין בשאלת מהותו של פסח שני: לדעת רבי – פסח שני מהווה רגל בפני עצמו. לדעת רבי נתן – פסח שני מהווה תשלום של פסח ראשון. לדעת רבי חנניה בן עקביא – פסח שני מהווה תיקון של פסח ראשון. ההבדל בין שלוש הגישות מתבטא בשני המקרים הבאים: מקרה אחד - מקרה של מי שלא הקריב קרבן פסח בפסח ראשון במזיד ואף לא הקריב, והפעם – בשוגג, את קרבן הפסח בפסח שני. לפי שתי הדעות הראשונות(רבי ורבי נתן) – לא יהיה פטור מעונש כרת על אי הקרבת הפסח הראשון, בעוד שלפי דעת רבי חנניה – יהיה פטור מעונש כרת על הפסח הראשון, שכן הפסח השני תיקן את המעוות.
מקרה שני – קטן שהגדיל בין פסח ראשון לפסח שני, ובפסח ראשון לא הקריבו עליו קרבן – האם יהיה חייב להקריב את קרבן הפסח בפסח שני או לא? לפי דעת רבי, שמדובר ברגל בפני עצמו, יהיה הקטן חייב בקרבן. לפי שאר הדעות (תשלום או תיקון) – "כל שאין זקוק לראשון אין זקוק לשני".
הרמב"ם פסק כדעת רבי, שפסח שני הינו רגל בפני עצמו, והוא אינו מהווה חלופת ביצוע לפסח ראשון, ועל כן יש למנות את פסח שני כמצוה עצמאית.
אלא שמסקנה זאת, לפיה פסח שני מהווה רגל בפני עצמו, מעלה באופן מידי את השאלה, מדוע מי שהקריב את הפסח הראשון אינו מחויב גם בפסח שני, והלא פסח שני הוא רגל בפני עצמו ואינו מהווה חלופת ביצוע לפסח ראשון.
על כרחנו נאלץ לומר, שמי שהקריב את פסח ראשון השיג את התכלית שאליה נועד פסח שני, ועל כן אין הוא מחויב לעשות שוב את הפסח. דברים אלו הולמים היטב את דברי בעל ספר החינוך שהסביר את תכלית המצוה: "משרשי המצווה, לפי שמצות הפסח הוא אות חזק וברור לכל רואי השמש בחידוש העולם, כיאז בעת ההיא עשה עמנו האל ברוך הוא נסים ונפלאות גדולות ושינה טבע העולם לעיני עמיםרבים…, ידוע הדבר, אין להאריך במפורסם. על כן היה מרצונו ברוך הוא לזכות במצווהזו הנכבדת כל איש מישראל ואל יעכבהו אונס וריחוק מקום מעשותה, כי אם יקרהו עווןשנאנס בחדש הראשון ולא זכה בה עם הקודמין יעשה אותה בחדש השני. ולפי שהוא יסוד גדולבדת, הגיע החיוב גם כן אף על הגר שנתגייר בין פסח ראשון לשני, וכן קטן שהגדיל ביןשני הפסחים, שחייבין לעשות פסח שני".
כלומר יש כאן רגל חדש, אבל זהה, שמטרתו היא להגדיל את מנין המצטרפים למקיימי הפסח.לפיכך, מי שקיים את הפסח הראשון אינו נזקק לקיים את הפסח השני. מצד שני, מי שלא היה בתוך הענין בפסח הראשון, אבל הענין הפך לרלבנטי לגביו בינתיים – מצווה לקיים את הפסח השני.
לפיכך, פסח שני אינו "תיקון"– שהרי מי שקלקל בפסח ראשון – פסח שני אינו מתקן עבורו את הפסח הראשון. פסח שני הוא הזדמנות חדשה לכל: למי שקלקל, למי שלא יכל לקיים, ולמי שהצטרף בינתיים למעגל המחוייבים.
עדכוני מכס ורגולציה
