חג השבועות, בשונה מיתר המועדים – פסח, סוכות, ראש השנה ויום הכיפורים, מתאפיין בכך שלא נקבע לו תאריך מדויק בלוח השנה בשום מקום בתורה שבכתב; לא בספר שמות (פרשות משפטים וכי תשא), לא בפרשת המועדים של ספר ויקרא (פרשת אמור), לא בפרשת המוספים של ספר במדבר (פרשת פנחס), וגם לא בפרשת המועדים של ספר דברים (פרשת ראה). מדוע?
כבר עמדנו על כך בעבר שבכל אחד משלושת הרגלים קיימת שניות: מצד אחד, במספר מקומות בתורה (פרשות ספר שמות, כמו גם פרשת המועדים של ספר דברים), מודגש ההיבט החקלאי שברגלים – חג האביב, חג הקציר וחג האסיף, – דהיינו חגים חקלאיים התלויים בלוח השנה השמשי. מצד שני, במקומות אחרים בתורה (פרשת המועדים של ספר ויקרא ופרשת המוספים שבספר במדבר) מובע היבט אחר לגמרי, והוא של היותם של הרגלים (כמו גם ראש השנה ויום הכיפורים) מקראי קודש, שעיקרם הוא השבתון שבהם והקרבן המוקרב בהם, ולכולם – פרט לחג השבועות – נקבע מועד מדויק בלוח השנה הירחי.
בין שני ההיבטים שבכל רגל קיים פער ברור, הבא לידי ביטוי בין היתר בשאלת התאריך המדוייק של הרגל, שכן לא ניתן לקבוע יום מדוייק לחג חקלאי בלוח השנה, והדבר עשוי להשתנות משנה לשנה: לעיתים האסיף יקדים ולעיתים יאחר. לעומת זאת, אם מדובר במקרא קודש, ללא קישור לעונת השנה, אין כל מניעה בקביעת תאריך מדוייק לאותו מועד.
ואף על פי כן, וכפי כפי שהסביר הרב מרדכי ברויאר בדבריו על חג השבועות (פרקי מקראות, פרק שבעה עשר), גישרה התורה על הפער בין שני ההיבטים, בכך שקבעה דווקא את מועד החמישה עשר בחודש כתאריך המדוייק של הרגל (חמישה עשר בניסן לחג האביב, וחמישה עשר בתשרי לחג האסיף). תאריכים אלו אמנם אינם מוסרים את הזמנים המדוייקים של העונות בכל שנה, אבל מספקים תאריך ממוצע, פיקטיבי, שמתקיימים בו האביב או האסיף, ובאופן זה מתאפשר לקלוע לשני ההיבטים גם יחד. תאריך זה מחובר גם לקרקע המציאות שכן מדובר בליל הירח המלא של סוף האסיף, למשל, שבו מתאים ונוח לחגוג את החג החקלאי (והוא הדין לגבי חג האביב שמיד נדון בו).
אלא שאם כך הם הדברים מקבלת הקושיה שהבאנו לעיל משנה תוקף – מדוע לא נקבע לחג השבועות מועד מדוייק (ט"ו בסיון, למשל) שיגלם תאריך ממוצע של סוף עונת הקציר?
ובכן, למעשה נקבע תאריך כזה. אין לשכוח שקציר החיטים שאליו מתייחס חג השבועות ("וחג שבועות תעשה לך ביכורי קציר חיטים") מהווה את המשכו של קציר אחר – קציר שעורים, שנפתח "ממחרת השבת" של חג האביב, ושלגביו נקבע תאריך מדויק וממוצע – ט"ז בניסן, שהינו ליל הירח המלא של תחילת הקציר. אלא שהואיל ומדובר בעונת קציר אחת, שתחילתה בשעורים וסיומה בחיטים, יותר נכון היה למדוד את סופה של העונה על פי מרחק ימים מסויים מתחילתה הידועה לנו, מתוך הבנה שקיים אורך ממוצע לתקופת הקציר, שכן באופן זה אנו למדים על כך שמדובר בעצם במחזור אחד. לפיכך האופן הנכון של מתן מועד מדוייק לחג השבועות הינו לומר שהוא מתקיים חמישים ימים לאחר תחילתו של הקציר, כאשר חמישים יום הם מישכה הממוצע של עונת הקציר.
נמצא, אפוא, שגם בנוגע לחג השבועות סיפקה התורה תאריך מדוייק שיגשר בין היבטו החקלאי של החג, לבין היבט מקרא הקודש שבו.
שבת שלום,
גיל נדל
עדכוני מכס ורגולציה
