המצוות בפרשה: האם תיתכן נבואה אצל הגויים
בפרשתנו אנו פוגשים בהרחבה את דמותו בלעם. אנו קוראים על התלבטויותיו באשר להצעת בלק, על סיפור האתון, על כשלון מאמציו לקלל את ישראל, ועל הברכות היוצאות פיו. האם בלעם היה נביא או קוסם? והאם תיתכן נבואה לגויים?
הדעה הרווחת במדרש (אם כי לא היחידה) היא שבלעם היה נביא: "'ולא קם נביא עוד בישראל כמשה'- בישראל לא קם, אבל באומות העולם קם. ואיזה זה? זה בלעם בן בעור (ספרֵי דברים פיסקה שנז)", וכן (גם אם בנימה מתנצלת) – "שלא הניח הקב"ה פתחון פה לאומות העולם לעתיד לבא לומר שאתה רחקתנו, ולא נתת לנו כמו שנתת לישראל בעולם הזה, מה עשה הקב"ה כשם שהעמיד מלכים ונביאים וחכמים לישראל, כך העמיד מאומות העולם... כיוצא בה העמיד משה לישראל שהיה מדבר עמו כל זמן שירצה, העמיד בלעם לאומות העולם כדי שידבר עמו כל זמן שירצה" (תנחומא בלק סימן א).
יחד עם זאת, לאור העובדה שבספר יהושע מתואר בלעם כקוסם ("ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בני ישראל בחרב") ולא כנביא (ומדובר בהבדל מהותי - הנביא צריך להיות במעלה החכמה, וזקוק להכנה מוקדמת, וכל דבריו צודקים ונכונים, מה שאין כן אצל הקוסם (רלב"ג, מלחמות ה', מאמר ב, פרק ו)), הסבירו המפרשים שמעלתו של בלעם כנביא היתה זמנית, או אפילו על דרך הנס (רלב"ג, במדבר כב, ז; רבי חסדאי קרשקש, אור ה' מאמר ב').
שאלת נבואתו של בלעם נוגעת ישירות בשאלה האם מדרגת הנבואה קיימת אצל הגויים. הדעה המרחיבה ביותר בענין זה הובאה אצל הרמב"ם בשורה של מקורות, ולדעתו נבואה בגויים אפשרית ללא סייג, לא רק במצב שבו נביא גוי מנבא לאומתו, אלא גם כאשר נביא גוי ינבא לעם ישראל.
החובה לשמוע אל הנביא מנויה כמצות עשה אצל הרמב"ם (קע"ב), ובהגדרתה אין אנו מוצאים הסתייגות בענין שיוכו הדתי של הנביא: "הצווי שנצטווינו לשמוע לכל נביא מן הנביאים ע"ה ולקיים כל מה שיצווה" (בתנאי שאין מדובר, למשל, בנבואת שקר או בנבואת ע"ז, ועוד). גם בהלכות יסודי התורה (ז, א) עת סוקר הרמב"ם את מהותה של הנבואה, ההתייחסות היא אוניברסאלית לגמרי: "מיסודי הדת, לידע שהאל מנבא את בני האדם; ואין הנבואה חלה אלא על חכם גדול בחכמה, גיבור במידותיו, ולא יהיה יצרו מתגבר עליו בדבר בעולם אלא הוא מתגבר בדעתו על יצרו תמיד, בעל דעה רחבה נכונה עד מאוד" (וכך גם בהקדמה לפרק חלק, בעיקר השישי).
הביטוי הברור ביותר לגישה זאת בא לידי ביטוי באיגרת תימן, שם כותב הרמב"ם כך: "ואולם היותנו בלתי מאמינים בנבואת עמר וזיד אינו מפני היותם מזולת ישראל... כי איוב ואליפז ובלדד וצופר ואליהוא כולם אצלנו נביאים ואף על פי שלא היו מישראל... ואולם נאמין בנביא או נכזיבהו מצד טענתו לא מצד יחוסו... ואם כן אם יעמוד נביא, מישראל או מאמות העולם, ויקרא אל תורת משה רבנו ויזרז עליה... נבקש ממנו מופת, ואם יתנהו נאמין בו, ויגדילהו הגדלת הנביאים".
[להרחבה ולסקירת שיטת ריה"ל בענין זה – ראו במאמרו של הרב יצחק שילת, סגולת ישראל - שיטות הכוזרי והרמב"ם, פורסם באתר דעת www.daat.ac.il/daat/kitveyet/maaliyot/sgulat-2.htm]
עדכוני מכס ורגולציה
