בפרשתנו אנו קוראים את פרשת המוספים הדנה קרבנות המוספים המוקרבים בשבת, ראש חודש, פסח, שבועות, ראש השנה, יום הכיפורים, סוכות ושמיני עצרת.
הרמב"ם מנה כמצוות נפרדות כל אחד ואחד מקרבנות המוסף הנ"ל, דהיינו, שמוסף שבת נמנה כמצוה, ומוסף ראש חודש נמנה כמצוה, ומוסף פסח נמנה כמצוה, וכן הלאה. כך גם עולה מפשט הפסוקים בפרשתנו, המייחדת ציווי נפרד לכל מוסף ומוסף. הרמב"ם גם הסביר שכמו שחובת השביתה ממלאכה בשבתות ובמועדים השונים נמנות כמצות עצמאיות, הוא הדין למוספים.
מנגד, בעל הלכות גדולות ור' סעדיה גאון מנו את כל המוספים כמצוה אחת בלבד, תוך הסתמכות על הפסוק החותם את פרשתנו - "אלה (=דהיינו המוספים) תעשו לה' במועדיכם, לבד מנדריכם ונדבותיכם לעולותיכם ולמנחותיכם ולנסכיכם ולשלמיכם" – אשר כולל את כל המוספים בכריכה אחת, ללמדנו שמדובר במצוה אחת בלבד (ר"י פערלא על רס"ג, שורש י"ג).
נראה שאין מדובר במחלוקת בשאלה פורמאלית בלבד, אלא, כפי שכתבנו בעבר, שמחלוקת זאת משקפת הבנות שונות בנוגע לאופיו ומטרתו של קרבן המוסף. לשיטת הרמב"ם, המוסף הינו חלק בלתי נפרד מהמועדים עצמם, והוא משתלב באופיו המיוחד של החג. וכשם שלמועדים (ושבתות וראשי חודשים) קיים אופי עצמאי, כך המוספים נבדלים זה מזה, והם אינם מהווים חזרה על אותו ענין כמה פעמים על פני ציר הזמן. ולא זו בלבד, אלא שבשל הצמידות שבין קרבן המוסף לבין המועד שבו הוא מוקרב, הרי שגם במקרה של חג הסוכות, שקרבן המוסף שלו משתנה מיום ליום, עדין אין בכך כדי לגרום שמוספי החג יימנו כשבע מצוות נפרדות. שיטתו של הרמב"ם עולה בקנה אחד עם פסוקי התורה בפרשת אמור ובפרשתנו, שם קיימת הצמדה ברורה בין ענייני המועדים והשביתה בהם, לבין הקרבת קרבנות המוסף.
רס"ג, לעומת זאת, אינו מכיר בקשר שבין קרבן המוסף לבין המועד או הזמן שבו הוא מוקרב. לשיטת רס"ג, קרבן המוסף הינו מדרגת ביניים המבטאת את עצם נבדלותו של המועד (או ראש החודש או השבת) מימי החול, מבלי לבטא את תוכנו המיוחד של אותו יום. לפיכך כל המוספים נמנים כמצוה אחת בלבד, המציינת את החריגה מימות החול. שיטתו של רס"ג עולה בקנה אחד עם פסוקי התורה בפרשתנו, שם מזכירה את התורה את ענין קרבן מוסף השבת ללא קישור לחובת השביתה בשבת, ללמדנו שאין קשר או זיקה בין השניים.
חשוב שלא לערבב בין ההפרדה בין המוספים השונים (מוסף שבועות ומוסף סוכות, למשל) לבין המופע החוזר של אותו מוסף על ציר הזמן (מוסף ראש חודש בשני חודשים שונים, כדוגמא). הרמב"ם יסכים לכך שהגם שקרבן מוסף ראש חודש נבדל מקרבן שבת, ועל כן הם נמנים כשתי מצוות נפרדות, הרי שקרבן מוסף ראש חודש ניסן, זהה לחלוטין לקרבן מוסף ראש חודש אייר, ולכן אין מונים את מוספי ראש החודש בשתים עשרה מצוות נפרדות אלא כמצוה אחת. מדובר בחזרה על ציר הזמן המעגלי, וכפי שכתב הרמב"ם בכלל השלוש עשרה לספר המצוות, שמנין המצוות אינו מתרבה לפי מנין הימים שבהם חלה חובת אותה המצוה.
עדכוני מכס ורגולציה
