בפרשתנו אנו קוראים את הציווי "ואהבתם את הגר". על פניו נראה כי ציווי זה מהווה חלק מהציווי הכללי של ואהבת לרעך כמוך, אלא שאצל הרמב"ם נמנית אהבת הגר כמצות עשה עצמאית (עשה ר"ז) בנוסף למצות ואהבת לרעך כמוך (עשה ר"ו), וזאת בשונה מעמדת רס"ג, שמנה רק מצוה אחת. הרמב"ם חש בקושי שבשיטתו והסביר: "מפני שנכנס לדת הוסיף לו ה' אהבה, וייחד לו מצווה נוספת.... וברוב המדרשות ביארו שה' ציוונו על הגר כמו שציוונו על עצמו יתעלה, והוא אמרו "ואהבת את ה' אלהיך" (דברים ו, ה), ואמר "ואהבת את הגר", אלא שעדין איך בכך כדי להסביר מדוע יש לפרש את הפסוק שבפרשתנו ככזה שמציין מצוה נוספת, וגם לא ברור מה המיוחד באהבת הגר.
כבר אחד מצאצאיו של הרמב"ם (ר' יהושע הנגיד, דבריו הובאו בפירוש יד פשוטה על הלכות דעות) עמד על הבדל הלשון שבין "ואהבת לרעך כמוך" לבין "ואהבתם את הגר" וראה בו כמפתח להסבר הענין. אכן, ענין אהבת הגר מופיע במקום נוסף בתורה (ויקרא יט, לד) ושם מופיע הציווי בלשון אחרת: "כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר איתכם, ואהבת לו כמוך", אלא שהרמב"ם לא הביא פסוק זה בתיאור המצוה בספר המצוות, אלא דווקא את הפסוק של פרשתנו, ללמדנו על חשיבות הניסוח של "ואהבתם את הגר".
מה המיוחד בניסוח זה? ראשית, הנוסח של "לאהוב את" מופיע במצב אחד נוסף, שמתואר גם בפרשתנו, והוא אהבת ה' את האבות, והציווי כלפינו לאהוב את ה': " ועתה ישראל, מה ה' א-להיך שואל מעמך, כי אם ליראה... ולאהבה אותו.... רק באבותיך חשק ה' לאהבה אותם". על כן ברור שאת ההשוואה והדמיון יש לערוך בין אהבת ה' לבין אהבת הגר, ולא בין אהבת הרע לבין אהבת הגר.
שנית, ועמוק יותר, נוכל לגלות קשר בין אהבת ה' ואהבת הגר. המעיין בפסוקי פרשייה קטנה שבפרשתנו (מפרק י פסוק יב ועד פרק יא פסוק א) יגלה שציווי האהבה המוטלים עלינו הולכים בעקבות אהבתו של ה', ויעידו על כך שני ההיגדים הבאים המופיעים זה אחר זה באותה פרשייה קטנה: היגד אחד - ה', מכל עולמו הרחב, אהב את אבות האומה ובחר בהם (הן לה' א-לוהיך, השמיים ושמי השמיים, הארץ וכל אשר בה. רק באבותיך חשק ה' לאהבה אותם), ואנחנו מצידנו מצווים לאהוב את ה' (מה ה' א-להיך שואל מעמך, כי אם ליראה... ולאהבה אותו); היגד שני - ה' אוהב את הגר (כי ה' א-לוהיכם עושה משפט יתום ואלמנה; ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה), ואנחנו מצידנו מצווים לאהוב את הגר (ואהבתם את הגר). כלומר – ה' אוהב, וגם אנו מצידנו מצווים לאהוב.
ואין מדובר רק בדמיון צורני, אלא שיש תוכן משותף לאהבות: כשם שאהבתו של ה' לאבותינו (ולגר) הינה ייחודית, בלתי תועלתנית, ואינה מובנת מאליה, כך גם אהבתנו לה' הינה ייחודית, בלתי תועלתנית ('לשמה') ואינה מובנת מאליה (לכל הפחות במובן של אהבה הדורשת התעמקות). והוא הדין לאהבת הגר שנצטווינו עליה – מדובר באהבה שאינה מובנת מאליה, שכן בשונה מאהבת הרע, שיש בה יסוד תועלתני ומובן מאליו של הדדיות ("אם אהיה טוב אליו הוא יהיה טוב אלי"), הרי שכלפי הגר התועלתנות וההדדיות כמעט ולא קיימת, שכן מדובר באדם בודד ותלוש, שיכולת ההטבה ההדדית שלו מוטלת בספק רב. נצטווינו אפוא לאהוב את הגר על יסוד זה, של אהבה ייחודית ובלתי תועלתנית, שהוא שונה לגמרי מזה של אהבת הרע, ודוקא משותף לאהבתנו את ה'.
עדכוני מכס ורגולציה
