בפרשתנו אנו קוראים את האיסור: "לא תסיג גבול רעך אשר גבלו ראשונים בנחלתך אשר תנחל בארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך לרשתה" (יט, יד), שעניינו איסור הסגת גבול במקרקעין. אלא שיש לתמוה מדוע הוגבל איסור זה לארץ ישראל, והלא הסגת גבול הינה גזילה (או גניבה) של קרקע, ואין לחלק בענין זה בין ארץ ישראל לשאר העולם.
מדרש ההלכה על דברים – הספרי – חש בדבר והסביר: "והלא כבר נאמר (ויקרא, יט) לא תגזול, ומה תלמוד לומר לא תסיג? מלמד שכל העוקר תחומו של חבירו, עובר בשני לאוין. יכול אף בחוצה לארץ? תלמוד לומר בנחלתך אשר תנחל, בארץ ישראל עובר בשני לאוין, בחוצה לארץ אינו עובר אלא משום לאו אחד בלבד". כלומר, איסור גזילת קרקע קיים בכל מקום, ואולם ארץ ישראל התייחדה בכך שנוסף בה איסור נוסף של השגת גבול.
קודם שנדון בשאלת ייחודו של האיסור נציין כי הרמב"ם מנה איסור זה במנין תרי"ג (לא תעשה רמ"ו), ופסקו להלכה בהלכות גניבה (ז, יא): "המשיג גבול רעהו והכניס מתחום של חברו בתוך תחום שלו אפילו מלא אצבע – אם בחזקה עשה הרי זה גזלן, ואם השיג בסתר הרי זה גנב. ואם בארץ ישראל השיג הגבול הרי זה עובר בשני לאווין, בלאו של גניבה או של גזילה, ובלאו של לא תשיג גבול רעך, ואין חייבים בלאו זה אלא בארץ ישראל".
מה בא להוסיף איסור זה, במישור הרעיוני, על האיסור הבסיסי של גזילת קרקעות? נקודת המוצא לדיוננו תהיה שמקומו של איסור גזילה נמצא בדיני בין אדם לחברו ובהסדרת תקינותה של החברה, ואיסור הסגת גבול בא להוסיף נדבך נוסף. ככל הנראה איסור זה משתייך לעניין יישוב ארץ ישראל, ותכליתו הוא למנוע מצבים של עיכובים או כשלים ביישוב הארץ. אמנם הרמב"ם (בשונה מהרמב"ן) אינו מונה את מצות יישוב ארץ ישראל כמצות עשה עצמאית, אך כפי שכבר הסברנו בעבר אין זה משום שהרמב"ם סבור שעצם החשיבות של יישוב ארץ ישראל אינה קיימת, ואיסור הסגת גבול במקרקעי ארץ ישראל אך ממחיש זאת. מכל מקום, האיסור מתייחס לסכסוך מקרקעין בין פרטים (אינדיבידואלים), אך יש לו היבט התיישבותי ארץ ישראלי.
אפשר לספק לכך מימד נוסף, המסתייע במיקומו של האיסור בפרשתנו, הבא לאחר הציווי על הפרשת שלוש ערי מקלט נוספות. אפשר להסביר את סמיכות העניינים (בשונה מהסבר האבן עזרא על אתר) בכך שהפרשת ערי המקלט מנטרלת שטח מסוים מנחלת השבט שבה היא ממוקמת ועלולה להביא לחוסר יציבות בחלוקת הנחלות לשבטים, ולמניעת אי יציבות שכזו באה התורה ומדגישה את איסור הסגת הגבול. הרי לנו מצב שאינו כולל רק סכסוך בין פרטים על ענייני מקרקעין, אלא סכסוך קרקעות בעל היבט לאומי – התיישבותי, שאותו בא האיסור להסדיר.
לפיכך, ניתן להציע שאיסור הסגת גבול במקרקעי ארץ ישראל בונה נדבך נוסף על דיני בין אדם לחברו הרגילים (לא תגזול, לא תגנב), ועניינו יישוב ארץ ישראל.
עדכוני מכס ורגולציה
