בראשיתה של פרשתנו אנו קוראים את פרשיית הביכורים: "והיה כי תבוא אל הארץ... ולקחת מראשית כל פרי האדמה... ושמת בטנא.. והלכת אל המקום אשר יבחר ה' א-להיך... ובאת אל הכהן... ולקח הכהן הטנא מידך והניחו לפני מזבח ה' א-להיך, וענית ואמרת ארמי אובד אבי ... ". בענין זה נימנו על ידי מוני המצוות שתי מצות עשה לפחות: האחת – מצות הפרשת ביכורים והבאתם למקדש; השניה – מצות מקרא ביכורים (אמירת קבוצת הפסוקים מפרשתנו הפותחת ב - "ארמי אובד אבי").
את ענייני הביכורים (מסוגים שונים) אנו מוצאים לא רק בפרשתנו, אלא גם בספר שמות (למשל לד, כג, כה): "וחג שבועות תעשה לך ביכורי קציר חיטים... ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ה' א-להיך"; בספר ויקרא, בענין שתי הלחם: "ממושבותיכם תביאו לחם תנופה, שתים שני עשרונים, סולת תהיינה חמץ תאפינה, בכורים לה'" (כג, יז); ובספר במדבר: "וידבר ה' אל אהרון... ביכורי כל אשר בארצם אשר יבאו לה' – לך יהיה (יח, יג), ובענין קרבנות המוסף: "וביום הביכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה' בשבועותיכם" (כח, כו).
אם נרצה לסכם את ענייני הביכורים המופיעים בתורה שלא בפרשתנו, נוכל לומר שהביכורים נתפסים כקרבן הניתן לה' במקדש, עם קשר מסוים לחג השבועות, וזאת כחלק משני מערכים משלימים – הגעה אל בית ה', ומתנות כהונה.
ספר דברים, כידוע, חוזר על מצוות רבות שנזכרו קודם לכן, ובחלק ניכר מהן הוא כולל הדגשים שלא נאמרו קודם לכן. חידוד ההבדלים בין האמור בספר דברים לבין האמור בחומשי התורה האחרים מסייע לנו לעמוד על ההיבטים השונים הנוגעים לאותן מצוות, ואיחוד כלל ההיבטים מכלל חמשת חומשי התורה, מספק לנו מצוה עשירה, מרובת תכנים והיבטים. כך, למשל, מציע ספר דברים את היבט ה"שמור" של יום השבת, בשונה מהיבט ה"זכור" של ספר שמות; החגים של ספר דברים מאופיינים בדגש חזק על עליה לרגל ושמחה של כלל חלקי החברה, בשונה מהחגים שנזכרו בספרים האחרים המאופיינים בשבתון ובקרבן לה'. מצות השבת אבידה וטעינת משא החבר של ספר דברים מאופיינות בסולידריות חברתית, בשונה ממקבילותן בספר שמות המתייחסות לצער בעל החיים, ועוד.
בעניינו, מצות הביכורים של ספר דברים מספקת אלמנט מפתיע במיוחד, שכן הקורא את פסוקי פרשתנו מגלה כי הקרבן ה"אילם" של החומשים האחרים, לבש צורה חדשה ומשוכללת: הביכורים התנתקו מחג השבועות, הם חדלו מלהיות קרבן בלבד, והם השתדרגו לכדי מכשיר מתוחכם הכולל הבאת קרבן ואמירת דברים בעלי מסר תודעתי והיסטורי משמעותי (זכרון שעבוד מצרים, יציאת מצרים וקבלת ארץ ישראל), ולכך גם מתווספת סולידריות חברתית: "ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' א-להיך ולביתך, אתה והלוי והגר אשר בשעריך". ההפתעה גדולה עוד יותר: אין לשכוח שנתינת הביכורים לכהן נעשית במקדש, והכהן שם אותם לפני מזבח ה'. אלא שבשונה מהקרבנות ה"רגילים" שבהם הכהן מבצע פעולות הקרבה עבור מביא הקרבן, בעניינו לא מבוצעות פעולות הקרבה, אלא שמביא הביכורים נושא מעין תפילת הודיה אל ה', בבית המקדש, דבר שלא מצאנו אותו בפרשיות העוסקות בקרבנות. מקרבן "אילם" השתכללו הביכורים למכשיר זיכרון, תפילה וסולידריות חברתית.
כלל ההיבטים השתלבו ונפסקו להלכה: המעיין בהלכות ביכורים לרמב"ם יגלה כי כל היבטי הביכורים נזכרו שם: היותם קרבן, קישורם לחג השבועות (אין מביאין ביכורים קודם עצרת), אמירת הפסוקים הקשורים לענין, הבאת קרבן שלמים ואכילתו ("שמחה"), ועוד.
שבת שלום, גיל נדל
עדכוני מכס ורגולציה
