כידוע, אחד מי"ג העיקרים שמנה הרמב"ם ("עיקרי תורתנו הטהורה ויסודותיה") הוא האמונה במשיח ("המלך המשיח עתיד לעמוד, ולהחזיר מלכות בית דויד ליושנה הממשלה הראשונה, ובונה מקדש, ומקבץ נדחי ישראל"). על האמונה במשיח כותב הרמב"ם כי "כל מי שאינו מאמין בו, או מי שאינו מחכה לביאתו, לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר, אלא בתורה ובמשה רבנו: שהרי תורה העידה עליו". (הלכות מלכים יא, ב). בהמשך דבריו מסביר הרמב"ם שמקור הדברים בתורה הוא בפסוקי פרשתנו: "ושב ה' א-לוהיך את שבותך ורחמך, ושב וקבצך מכל העמים... אם יהיה נדחך בקצה השמיים - משם יקבצך ה' א-לוהיך ומשם ייקחך. והביאך ה' אלוהיך...".
כבר הצבענו בעבר על כך שבתוך מנין תרי"ג מצוות של הרמב"ם לא קיימת מצוה "להאמין בביאת המשיח", והקשינו כיצד יתכן שאמונה בדבר שנמנה כאחד מעיקרי האמונה, לא תיחשב כמצוה עשה?
נחדד ונאמר ששאלה זו אינה ייחודית דווקא לאמונה במשיח. קיימים עיקרים נוספים בתוך י"ג עיקרים, כמו האמונה בכך שה' יודע מעשי בני אדם, האמונה בשכר ועונש, והאמונה בתחיית המתים, שגם ביחס אליהם לא קיימת מצות עשה, על אף היותם מעיקרי האמונה. אמנם לחלקם אין מקור ציווי מפורש בתורה (תחיית המתים, למשל), אבל אחרים מופיעים בתורה – למשל האמונה בכך שה' יודע מעשי אדם, או האמונה בשכר ועונש, שלגביה נאמרו בדברים ברורים: "וידעת כי ה' אלוקיך הוא האלוקים האל הנאמן שומר הברית והחסד לאוהביו ולשומרי מצוותיו לאלף דור ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו, לא יאחר לשונאו אל פניו ישלם לו".
בדברינו לפרשת כי תצא דנו בשאלה מדוע אין הרמב"ם מונה כמצות עשה את זכירת עונשה של מרים שנצטרעה, והסברנו שהרמב"ם אינו מוכן לקבל חובת זכירה בפה כללית שאין לצידה ביטוי מילולי קונקרטי או מגמה אקטיבית ברורה (אף כי הרמב"ם מקבל את התפיסה שקיימות מצוות בדיבור). הסבר זה מתאים ביותר גם לענייננו. ככלל ניתן למנות גם מצות שבמחשבה, ואולם הדבר מותנה בכך שקיום המצוה המחשבתית יהיה מלווה בפעילות אקטיבית קונקרטית.
לפיכך מנה הרמב"ם את המצוה להאמין בה', דבר הנראה על פניו כתמוה ביותר שהרילא יתכן שתהיה מצוה ללא מישהו שציוה אותה, וזאת מן הטעם שמצות האמונה בה' כוללת ביצוע פעולה מחשבית אינטלקטואלית של מחשבה וחקירה. הוא הדין למצות אהבת ה', שנמנתה על ידי הרמב"ם כמצות עשה, בהיותה כוללת, למשל, התבוננות בטבע: "בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים, ויראה מהם חכמתו שאין לה ערך ולא קץ - מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאווה תאווה גדולה לידע השם הגדול" (הלכות יסודי התורה ב, א).
האמונה במשיח והאמונה בתחיית המתים, בניגוד לכך, אינן כוללות ביצוע פעולה אקטיבית קונקרטית, אלא ידיעה פסיבית בלבד, שאין להעמיק בה, ועל כן אינן יכולות להימנות כמצוה. כך, למשל, ביחס לאמונה במשיח כותב הרמב"ם דברים ברורים אודות אי ההתעמקות בפרטיה "ועל כל פנים, אין סידור הוויית דברים אלו ולא דקדוקן, עיקר בדת. ולעולם לא יתעסק אדם בדברי ההגדות, ולא יאריך בדברי מדרשות האמורים בעניינים אלו וכיוצא בהן; ולא ישימם עיקר שאינן מביאין לא לידי אהבה, ולא לידי יראה... אלא יחכה ויאמין בכלל הדבר, כמו שביארנו". הוא הדין לאמונה בהשגחה ושכר ועונש המושתתות על קבלת האמור בתורה (ראו מורה נבוכים ג, יז).
עיקר אחר - האמונה בכך שה' יודע מעשי אדם – מספק פרדוקס מעניין, שכן הרמב"ם מאריך ומסביר ש - "אין בנו כוח לידע היאך ידע הקדוש ברוך הוא כל הברואים ומעשיהם" (הלכות תשובה ה, יב). עיקר זה, בשל עומקו האין סופי ואי היכולת להבינו על בוריו, אינו מאפשרת העמקה ובירור קונקרטיים, וגם האמונה בו אינה יכולה להימנות כמצוה.
עדכוני מכס ורגולציה
