הפרה או לא הפרה? ביהמ"ש העליון מכריע בתחרות בתחום העיתונות בשפה הרוסית

עו"ד גיל נדל, קידר הללי

 

לאחרונה, ניתן פסק-דין בערעור על ידי בית משפט העליון שעסק במחלוקת בתחום הקניין הרוחני (סימני מסחר, גניבת עין) בין שני מפיצי עיתונים בשפה הרוסית.

 

עובדות המקרה:

 

מר בוריס גייל החל בשנת 1996 לעשות שימוש בסימן מסחר "מיג" בצירוף שעון, בין היתר לגבי שבועון פרסומי בשפה הרוסית. עם זאת, רק בחודש יוני 2000 הגיש מר גייל בקשה לרישום השם מיג כסימן מסחר.

 

חברה עיתונאית נוספת בשם "מיגדור" החלה משנת 2000 להוציא שבועון שעליו גם כן התנוסס השם "מיג".

 

בבית המשפט המחוזי נפסק שמיגדור הפרה את סימן המסחר של מר גייל, אך לא ניתן צו מניעה קבוע ולא נפסקו פיצויים בגין ההפרה. יחד עם זאת, חייב בית המשפט המחוזי את מיגדור בתשלום 300,000 ש"ח למר גייל בגין עוולה של גניבת עין.

 

שני הצדדים ערערו על פסק-הדין ובית המשפט העליון נתן את פסק-דינו בערעור בימים אלה.

 

טענות הצדדים בערעור:

 

מר גייל טען כי לאור קביעת אחריותה של מיגדור בדבר הפרת סימן המסחר ביחס לטובין מסוג עיתונים, יש מקום להוציא צו מניעה קבוע נגדה שיאסור עליה להשתמש בסימן מסחר זה. כמו כן טען מר גייל כי מגיעים לו פיצויים בגין הפרת סימן המסחר.

 

מנגד, טענה מיגדור כי אין כל חשש להטעיה, בשל העובדה שהעיתונים אותם היא מעמידה למכירה הם שבועונים לא פרסומיים בעוד העיתונים של מר גייל הם עלונים פרסומיים, ומכאן שאין כל דמיון בין המוצרים. עוד טענה מיגדור כי אין מדובר בסימן זהה אלא לכל היותר בסימן דומה ועל כן יש צורך בבחינה מעמיקה יותר של החשש להטעיה.

 

פסק-דינו של בית המשפט בערעור:

 

בית המשפט אימץ את קביעת המחוזי וקבע כי מיגדור הפרה את סימן המסחר של מר גייל, בין היתר היות ושני המוצרים מצויים באותו ענף - ענף העיתונים והעלונים המשווקים בשפה הרוסית בלבד.

 

לאור זאת, נפסק שאין ספק כי שני הצדדים פועלים תחת אותה "משפחה מסחרית", דבר המביא לכך כי מתקיים חשש שהצרכן יסיק כי יש קשר בין שני הצדדים.

 

עם זאת, ציין בית המשפט כי הפריטים "עיתונים, עלוני חדשות וירחונים" נמחקו מסוגי הסחורות בסימן המסחר של מר גייל ולכן אין מקום להוצאת צו מניעה קבוע, ולמעשה, מיגדור יכולה להמשיך לעשות שימוש בשם. בהמשך לכך, קבע בית המשפט כי מר גייל לא הוכיח הפסדים או נזקים שנגרמו לו עקב הפרת סימן המסחר, ומכאן שאין מקום לפיצויים בגין הפרה כאמור.

 

עם זאת, קבע בית המשפט כי מר גייל הוכיח את טענותיו בדבר עוולת גניבת העין, ומאחר ולפי החוק ניתן לחייב בפיצויים גם בהיעדר הוכחת נזק, אימץ את קביעת המחוזי לפיה יש לחייב את מיגדור בתשלום פיצוי בסך של 50,000 ש"ח לכל עלון שהוציאה (6 עלונים בסך הכל), כלומר 300,000 ש"ח, אך נמנע מלחייב מי מן הצדדים בהוצאות הערעור.

 

(ע"א 45/08 מיגדור בע"מ ואח' נ' בוריס גייל ואח', פסק-דין מיום 29.12.10, השופטים: ריבלין, ג'ובראן והנדל. ב"כ הצדדים:  למר גייל - עו"ד י. וינרוט, עו"ד א. וינרוט, עו"ד ש. שיף ועו"ד א. דינובצקי. למיגדור-  עו"ד ע. פרידמן).