פרשיית המרגלים וחטאם עוררה שאלות רבות ותשובות אין ספור. אפילו התשובה לשאלה מי יזם את שליחות המרגלים אינה פשוטה, שהרי מהאמור בפרשתנו עולה שמדובר בשליחות מאת ה' ("וידבר ה' אל משה לאמור, שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען"), ואילו מדברי משה בספר דברים נראה שמדובר ביוזמה של העם ("ותקרבון אלי כלכם ותאמרו: נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ ... וייטב בעיני הדבר").
לדעתנו, יש להציב שאלה ראשונית עוד יותר, והיא - מה היה הצורך האמיתי בשליחות הזאת?(בין אם היתה זאת שליחות ביוזמת ה', ובין אם מדובר ביוזמה של העם שה' ומשה הסכימו עמה).
נפרט: הרי רק לפני כשנה נאמרו לעם ישראל דברים מפורשים בענין אופן ירושת ארץ ישראל (שמות כג): "הנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ וְלַהֲבִיאֲךָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי... כִי אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמַע בְּקֹלוֹ וְעָשִׂיתָ כֹּל אֲשֶׁר אֲדַבֵּר וְאָיַבְתִּי אֶת אֹיְבֶיךָ וְצַרְתִּי אֶת צֹרְרֶיךָ. כִּי יֵלֵךְ מַלְאָכִי לְפָנֶיךָ וֶהֱבִיאֲךָ אֶל הָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי וְהַכְּנַעֲנִי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי וְהִכְחַדְתִּיו... אֶת אֵימָתִי אֲשַׁלַּח לְפָנֶיךָ וְהַמֹּתִי אֶת כָּל הָעָם אֲשֶׁר תָּבֹא בָּהֶם וְנָתַתִּי אֶת כָּל אֹיְבֶיךָ אֵלֶיךָ עֹרֶף. וְשָׁלַחְתִּי אֶת הַצִּרְעָה לְפָנֶיךָ וְגֵרְשָׁה אֶת הַחִוִּי אֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַחִתִּי מִלְּפָנֶיךָ. לֹא אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ בְּשָׁנָה אֶחָת פֶּן תִּהְיֶה הָאָרֶץ שְׁמָמָה וְרַבָּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה. מְעַט מְעַט אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ עַד אֲשֶׁר תִּפְרֶה וְנָחַלְתָּ אֶת הָאָרֶץ. וְשַׁתִּי אֶת גְּבֻלְךָ מִיַּם סוּף וְעַד יָם פְּלִשְׁתִּים וּמִמִּדְבָּר עַד הַנָּהָר כִּי אֶתֵּן בְּיֶדְכֶם אֵת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ וְגֵרַשְׁתָּמוֹ מִפָּנֶיךָ".
לאור דברים ברורים אלו יש לתמוה - מדוע היה צריך לפתוח את ענין כיבוש הארץ מחדש, בשעה שה' הסדיר מראש ענין זה?
נבקש להציע תשובה מפתיעה.
על פי הפסוקים שהובאו לעיל, ה' הבטיח, במסגרת כיבוש הארץ, שישלח את אימתו לפני יושבי הארץ ויהמם אותם, ואף ישלח את הצרעה לצורך גרוש יושבי הארץ. יחד עם זאת, ה' הסביר שמדובר בתהליך הדרגתי ("לא אגרשנו מפניך בשנה אחת... מעט מעט אגרשנו מפניך"). לאחר משבר האספסוף והפרשייה בקברות התאווה היה ברור לה' ומשה שהעם במצבו הנוכחי אינו בשל ואינו מסוגל להתמודד עם תהליכים מורכבים וממושכים ככיבוש הארץ. די להתבונן בהתרסקות העם בעקבות תאוות האספסוף כדי להבין שהעם לא עיכל את ההנהגה הניסית של ה' במדבר, בהמטירו להם מן לאכול. ולא זו בלבד, אלא שגם לאחר שה' אצל מן הרוח על הזקנים והביא להם את השלו, נשאר העם במדרגתו הנמוכה, ולא סמך על הנהגת ה', וכפי שהתורה מדגישה שהממעיט - אסף עשרה חמרים של שלו, ולא האמין בה' ולא הסתפק בפחות. מהתנהגות זאת היה ברור לה' ולמשה שהעם אינו מפנים את המצב המיוחד שבו הוא נמצא, ואינו בשל לתהליך מורכב שבו הוא נדרש לסמוך על הנהגת ה'. למעשה, כבר בשלב זה יכול היה ה' לשנות את התוכנית ולא להכניס את העם באופן מיידי לארץ ישראל, בשל אי בשלות העם למהלך. אין לשכוח – לעם יש בחירה חופשית ואין ה' יכול להכריחו ללכת בניגוד לרצונו.
ואולם ה' החליט לנקוט בנסיון נועז שיתכן ויעורר את העם להיכנס לארץ, כהזדמנות אחרונה בהחלט.לשם כך נבחרו אנשים רציניים ונכבדים בעלי סטטוס גבוה ("כל נשיא בהם"), מכל שבט. הרעיון היה לעצב שורה של מובילי דעה אמינים שיוכלו להפיץ עדות חיובית על הארץ, שאמינותם נובעת לא רק מהסטטוס הגבוה שלהם, אלא גם מכך שהם נהנים מהיכרות של העם. בנוסף, דובר באנשים בעלי יכולת פיזית גבוהה, שיוכלו לתור את הארץ בתקופה של ארבעים יום. הואיל ואנו מכירים את כלב בן יפונה ואת יהושע בן נון מהעתיד, אנו יכולים להניח שכלל המרגלים היו בעלי שיעור קומה משמעותי, גם אם לא היו עשויים מקשה אחת. אילו יבואו השנים עשר עם עדות חיובית ומרשימה אודות הארץ, איש איש לשבטו, יהיה בכך כדי לרתום את העם כולו לתהליך המורכב ולשאת אותו לארץ ישראל – זה היה הרעיון.
בדיעבד התברר שהריקבון והיאוש פשו גם במרגלים עצמם: "לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו". לא ברור מתי דבק חיידק היאוש בעשרת המרגלים: האם רק במהלך השליחות או שכבר קודם לכן. יתכן וההתדרדרות חלה רק כאשר ראו המרגלים את הנפילים. יתכן ומראש רמתם האישית היתה בבחינת הרע במיעוטו, והציפייה היתה שכלב ויהושע ימשכו את יתר חבריהם כלפי מעלה במסגרת השליחות, והללו ימשכו את שבטיהם. סופו של המהלך - בכשלון מוחלט שהיווה למעשה אשרור של מה שהיה ידוע כבר קודם. השמים לא נפלו כאשר העם, בשומעו את המרגלים, אמר: "לו מתנו בארץ או במדבר הזה לו מתנו... נתנה ראש ונשובה מצרימה". הם נפלו כבר קודם לכן. כרוניקה של כשלון ידוע מראש.
עדכוני מכס ורגולציה
