פרשת קורח מתארת לנו מספר מחלוקות שונות שהתפרצו באופן מתואם במועד אחד. שתי המחלוקות הבולטות הן אלו: האחת - קריאת התגר על מנהיגותו של משה, כפי שהטיבו לבטא זאת דתן ואבירם: "המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש להמיתנו במדבר, כי תשתרר עלינו גם השתרר". השניה - ההתרסה כנגד כהונתו של אהרון וזרעו, וביחס אליה נאמר: "למען אשר לא יקרב איש זר אשר לא מזרע אהרן הוא, להקטיר קטורת לפני ה'; ולא יהיה כקורח וכעדתו". מחלוקת שלישית, הגם אינה מתוארת כמחלוקת, אך סופה מעיד על תחילתה, היא המחלוקת על מעמדו של שבט לוי. מבחן המטות קיבע את מעמדו של שבט זה.
מדוע פרצו מחלוקות אלו דווקא כעת?
על מנת להשיב על שאלה זאת עלינו לשוב אחורה ולעמוד על סופה של פרשיית המרגלים. בעקבות חטא המרגלים הודיע ה' לעם – "אם לא זאת אעשה לכל העדה הרעה הזאת הנועדים עלי - במדבר הזה יתמו ושם ימותו". עם ישראל קיבל דברים אלו בצורה קשה: "ויתאבלו העם מאד", אלא שהעם לא השלים עם עונשו שנגזר עליו, עבר על פי ה', והעפיל "בכוח" לראש ההר, וסופו של מהלך זה בכשלון מוחץ – "וירד העמלקי והכנעני היושב בהר ההוא ויכום ויכתום עד החורמה".
במילים אחרות, לאחר שהעם הבין שנגזרה עליו כליה במדבר, הוא החליט "לירות לכל הכיוונים", ולנסות לקחת את גורלו בידיו ולהיכנס לארץ ישראל. כשלון מהלך זה הכניס את העם ליאוש ולדיכאון עמוק.
וכעת מגיעה פרשת קורח (אנו יוצאים מנקודת מוצא שהאירועים המתוארים בפרשת קורח אירעו לאחר אלו המתוארים בפרשת שלח, כגישת הרמב"ן). ייחודה של פרשת קורח הינו בכך שהיא מאפשרת לנו הצצה יוצאת דופן לעולם הרוחני ולפוליטיקה של דור יוצאי מצרים דווקא כפי שהיה לאחר חטא המרגלים. הפרשה שלאחריה - פרשת חוקת – מתייחסת לשנת הארבעים והיא כבר אינה עוסקת בדור יוצאי מצרים אלא בדור הבנים, הנכנסים לארץ ישראל.
פרשת קורח מתארת לנו מצב של פטאלי העם, שבו יוצאי מצרים מבינים ומפנימים שאין להם כל עתיד וסופם למות. הנה הדברים הברורים שאומרים דתן ואבירם: "המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש להמיתנו במדבר", המדברים בעד עצמם. בהמשך, בהקשר אחר, מעיד העם על עצמו: "הן גווענו אבדנו כולנו אבדנו".
מצב פטאלי זה גרר שני כיווני התנהגות: האחד – של רוב העם שנכנס למצב דכאוני וייאושי, ועקב כך היה נוח להיסחף לכל יוזמה שהיא. השני – של קבוצות מסויימות שהבינו שהקרקע בשלה להובלת מהלכים שונים. כל עוד היה לעם כיוון כלשהו ואג'נדה ברורה היה קשה לערער על הממסד של עם ישראל, שבראשו עמד משה, שהוביל לאותו כיוון ולמימוש אותה אג'נדה. ואולם ברגע שהעם הפנים שאין לו אופק כלשהו, היה זה הזמן המתאים לקבוצות שונות להציע את סיומה של כהונת משה ואת האלטרנטיבה.
תשובתם של דתן ואבירם למשה, מצליחה להעביר את המסר באופן מבריק וקולע:
"המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש להמיתנו במדבר" – כאן דתן ואבירם מלבים את היאוש בעם בעקבות העונש שניחת על העם .
"כי תשתרר עלינו גם השתרר"– כאן דתן ואבירם תוקפים את ההנהגה שהובילה לקטסטרופה של המוות במדבר.
אם כן, המצב של אומה השרויה ביאוש ודיכאון בשל העדר אופק סיפק לקורח ועדתו מצע נפלא לביצוע נסיון השתלטות על הנהגת העם. התפרצותו של קורח ועדתו באה כפועל יוצא על עונשם של ישראל בעקבות פרשיית המרגלים.
עדכוני מכס ורגולציה
