דברים - על מבטו המיוחד של ספר דברים, והשתקפותו בנאום הפתיחה של משה (תשע"א)

ספר דברים מספק לנו מבט ייחודי ויוצא דופן התהוותו והתגבשותו של עם ישראל מיציאת מצרים ועד הכניסה לעם ישראל. ייחודו של המבט נמצא בארבע נקודות עיקריות, המשולבות זו בזו:

האחת -  מדובר במבט רטרוספקטיבי,בסוף תהליך ההגעה לארץ שראל, בשולי שנת הארבעים ("ויהי  בארבעים שנה בעשתי עשר חודש באחד לחודש"), ודברים רואים ואומרים בסוף התהליך שונה ממה שרואים ואומרים לאורך התהליך.  מהבחינה הזאת ספר דברים מהווה כולו מבט חדשני השונה במהותו מהספרים הקודמים.

השניה - מדובר בדברים שנאמרים כולם לדור החדש ולא לדור יוצאי מצרים. בענין זה מתחבר ספר דברים למחציתו השניה של ספר במדבר.

השלישית - כל כולו של ספר דברים ממוקם, מבחינת הזמן, לאחר שני המשברים הגדולים שאירעו לעם ישראל – חטא העגל וחטא המרגלים, ומבחינה זאת הוא מתאר את התוכנית החלופית של ה', בעקבות חטאיהם של בני ישראל.

הרביעית – בכל הנוגע לתיאור ההיסטוריה של עם ישראל, מדובר במבטו של משה, ומזווית הראיה שלו כמנהיג, ולא במבט אחר(כתיאור היסטורי, למשל). ובשל חשיבות הדברים הורה ה' לכתוב דברים אלו ולהכניסם לתורה: "שמשה רבינו עליו השלום אמר הדברים האלה וביאר המצות שנזכרו פה לישראל, לצורך פרידתו, ורצה הקב"ה, אחרי שהשלים לאמרם לישראל, שיכתב בספר התורה כל זה כפי שאמרו משה, ואולי הוסיף בהם הגבורה טעמים ודברים בזמן הכתיבה. הנה אם כן שאמירת הדברים האלה לישראל היו ממשה רבינו" (דברי האברבנאל על פרשתנו).

הכרת נקודות המבט הייחודיות של ספר דברים תוכל לסייע לנו רבות בהבנת עניינים הנראים כתמוהים, כפי שנראה בפרשיות הבאות. הנה אחד מהם העולה מקריאה כוללת של פרשתנו.

ככלל, בכל הנוגע לתיאור קורות בני ישראל, דן ספר דברים בצורה רחבה ביציאת מצרים, מתן תורה, חטא העגל, ועניינים רבים נוספים שאירעו לבני ישראל בדרכם ממצרים לארץ ישראל. ואולם דברים אלו אינם מובאים כסדרם. ספור הדברים על ידי משה כפי שמובא בפרשתנו פותח במינוי השופטים, לאחר מכן עובר הסיפור לסיפור המרגלים, ובהמשך מסופר על המסע לכיבוש הארץ – מהר שעיר, דרך מואב ועמון, ועד לסיחון ולעוג, ולנתינת עבר הירדן המזרחי לראובן גד וחצי שבט המנשה.

על כך כמובן יש לתמוה, משני כיוונים עיקריים. ראשית – מצד סדר הדברים: "למה לא נזכרו הדברים כפי זמנם וכפי מה שקרו הראשון ראשון" (השאלה השמינית של האברבנאל בתחילת פרשתנו). שנית, מצד הקשר הדברים - מדוע משה בחר דווקא ביצירת קשר בין מינוי השופטים לבין חטא המרגלים לבין האירועים האחרונים של המסע והכיבוש בעבר הירדן המזרחי?

עם ישראל בערבות מואב חרד. הוא יודע שמשה, שהנהיג את עם ישראל במשך כל שנותיו, לא ייכנס לארץ ישראל. הוא גם זוכר היטב את ההיסטוריה המרה של אבותיו ושל החטאים והתלאות במדבר. משה עומד על כך ומבקש לתת לעם את מלוא ההכנה, ההדרכה, הסיוע והתמיכה לצורך כניסה מוצלחת של העם לארץ, ולהיפרד מהעם באופן מסודר עם מסר לעתיד. לשם כך בונה משה נאום ארוך ומורכב, הכולל אלמנטים שונים, והוא משתרע על רובו הגדול של ספר דברים. אלא שלנאום שכזה חייב לקדום נאום פתיחה שיעביר מסר ראשוני וממוקד, שיספק בטחון לעם באשר לעתידו, ושירגיע את העם שגורלו לא יהיה כגורל אבותיו. לפיכך, בנאום הפתיחה שלו (הכולל את פרשתנו וחלק מפרשת ואתחנן) מבקש משה לגעת בנקודות הקריטיות עבור הדור הנכנס לארץ: א. אתם נכנסים לארץ (בשונה מאבותיכם). ב. אני לא נכנס אתכם. ג. ה' יסייע לכם בכיבוש הארץ. בנאום פתיחה זה אין מקום לסקירה היסטורית מסודרת ומפורטת, ויש לחבר אל הדור החדש את האירועים שהוא מכיר ושהם יכולים לספק חיזוק תנופה לעם לצורך הכניסה לארץ ישראל.

לשם כך שוזר משה בנאומו את שלושת המרכיבים  - שופטים  - חטא המרגלים - האירועים האחרונים של המסע והכיבוש בעבר הירדן המזרחי:

• שופטים– כדי שתדעו שאינכם תלויים בי (במשה) ויש הנהגה מסודרת לעם. (לכן גם בסוף חלקו הראשון של הנאום (פרק ג) מזכיר משה את יהושע כמנהיג העם).
• חטא המרגלים– כדי לספק הנגדה בין הדור הקודם לבין הדור החדש, שהדור הקודם אינו נכנס לארץ ישראל והדור החדש נכנס.
• האירועים האחרונים של המסע והכיבוש בעבר הירדן המזרחי– כדי להוכיח לעם שכיבוש הארץ אפשרי, וכי הדבר נעשה בעזרת ה' ("לא תיראום כי ה' א-להיכם הוא הנלחם לכם")

המסר העיקרי מנאום זה לעם הוא, אם כן, "המשיכו ואל תפחדו – יש מי שדואג לכם", ומכאן ממשיך משה הלאה לרבדים עמוקים יותר.