תיאורו של מעמד הר סיני, כפי שזכור לנו מספר שמות, כולל ארבעה מרכיבים עיקריים:
האחד – תיאור רחב של ההכנה למעמד הגדול: "אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי, ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים... ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש... לך אל העם וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלותם, והיו נכונים ליום השלישי כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם על הר סיני..." .תיאור זה כולל פסוקים רבים, ומבטא תהליך של הכנה למעמד ייחודי ביותר בעל עוצמה רבה.
השני – תיאור מיוחד אודות אופיו העוצמתי של המעמד, ופירוט עשרת הדיברות: "והר סיני עשן כולו מפני אשר ירד עליו ה' באש, ויעל עשנו כעשן הכבשן ויחרד כל ההר מאד, ויהי קול השופר הולך וחזק מאד, משה ידבר והא-להים יעננו בקול.. וידבר א-להים את כל הדברים האלה לאמור, אנכי ה' א-להיך... לא יהיה לך אלהים אחרים על פני...". גם כאן מדובר בתיאור מפורט, המבטא את ייחודיותו של המאורע ומרכזיותו.
השלישי – סיפור רתיעת העם מהמעמד ותגובתו: "וכל העם רואים את הקולות... וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק.. ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו א-להים פן נמות.."
הרביעי – פירוט דברי ה' לאחר המעמד: "אתם ראיתם כי מן השמים דיברתי עמכם, לא תעשון איתי, אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם, מזבח אדמה תעשה לי...". מדובר בהשלמה קצרה, המחדדת את איסור עבודה זרה ואת הפולחן הרצוי מאת ה'.
גם בפרשתנו נזכר מעמד הר סיני, ולא רק פעם אחת, אלא שלוש (ד, ט-יג; ד, לב-לו; ה, ד-כט). מעבר לפיצול הדברים, שנעשה באופן מכוון, הרי שהקורא את פרשתנו, תוך השוואתה למקבילתה שבספר שמות, לא יוכל שלא להתפלא על ההבדלים הגדולים שבין התכנים וההדגשים שבשני המקומות:
ראשית, ההכנה למעמד הגדול, שתפסה מקום נכבד מאוד בספר שמות, כמעט ואינה נזכרת בפרשתנו.
שנית, אופיו העוצמתי של המעמד (כדוגמת "ויחרד כל ההר מאד"), שאמנם נזכר בפרשתנו (למשל - "השמע עם קול א-לוהים חיים מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה ויחי") איבד מייחודיותו הבלעדית והוא מוצמד לאירועים עוצמתיים אחרים ("או הנסה א-להים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי במסות באותות ובמופתים ובמלחמה וביד חזקה ובזרוע נטויה ובמוראים גדולים").
שלישית, רתיעת העם מהמעמד מתוארת בצורה רחבה בפרשתנו, הרבה יותר מהמתואר בספר שמות, ומופיעה בה גם תשובת ה' לרתיעת העם "ויאמר ה' אלי...היטיבו כל אשר דברו". וחשוב מכך, שתגובת ה' לרתיעת העם מתחברת לדברי ה' לאחר המעמד (המרכיב הרביעי שהוזכר לעיל), דברים שהם רחבים ושונים מהאמור בספר שמות, והם כוללים ציוויים אודות שמירת כל המצוות, שאינם נזכרים בספר שמות: "מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי ולשמור את כל מצוותי כל הימים... ושמרתם לעשות כאשר צוה ה' א-להיכם אתם לא תסורו ימין ושמאל. בכל הדרך אשר צוה ה' א-להיכם אתכם תלכו, למען תחיון וטוב לכם והארכתם ימים בארץ אשר תירשון".
מה קרה כאן?
בעבר (דברינו על פרשות קדושים – בחוקותי) כתבנו בהרחבה על הברית החדשה שנכרתה עם עם-ישראל בעקבות חטא העגל ושבירת הלוחות הראשונים, ובעתיד עוד נכתוב על הברית הנוספת שנכרתה עם דור הנכנסים לארץ (ראו דברים כח, סט). במסגרת אותם דברים עמדנו על כשלונו הנורא של מעמד הר סיני הנשגב, ועל התפוררות מעמדן הייחודי של עשרת הדיברות ושילובן בכלל המצוות. כך, למשל, הראינו איך עשרת הדיברות המוכרות לנו מוטמעות באופן מכוון בתוך מצוות אחרות הנזכרות בפרשת קדושים.
משה, בדבריו לדור הנכנסים לארץ, חוזר על מגמה זו, באופן מכוון. זכרון מעמד הר סיני נותר כמובן בקרב העם, אך משה משלב אותו בהקשר הנכון לאור חטא העגל: ראשית, ההיבט החוויתי של מעמד הר סיני מתעמעמם ומושווה לחוויות נשגבות אחרות של עם ישראל, חוויות אשר נותרו רלבנטיות ותוקפן לא הועם, וזאת, על מנת ליטול, באופן מכוון, את הבכורה ממעמד הר סיני, בשל כשלונו. שנית, ההיבט הנורמטיבי הייחודי של מעמד הר סיני – עשרת הדיברות – מוקהה גם הוא, ועשרת הדיברות מוצאות את עצמן משולבות בתוך מארג מצוות מקיף וכולל.
ההיבט הרטרוספקטיבי של ספר דברים, שעליו הרחבנו בדברינו בשבת שעברה, משחק כאן תפקיד רחב ביותר, ותיאור רטרוספקטיבי של מעמד הר סיני לא יכול שלא להביא בחשבון את הנפילה הנוראה שאירעה לאחריו. אם המוקד המקורי של מעמד הר סיני היה: "אתם ראיתם כי מן השמים דיברתי עמכם, לא תעשון איתי אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם", הרי שהמוקד של הר סיני בראיה לאחור עבר לנקודה אחרת, והינו: "מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי ולשמור את כל מצוותי כל הימים למען ייטב להם ולבניהם לעולם".
עדכוני מכס ורגולציה
