בין שלל העניינים הנידונים בפרשתנו, מופיע גם דין האונס בתולה לא מאורסה: "כי ימצא איש נערה בתולה אשר לא אורשה, ותפסה ושכב עמה, ונמצאו. ונתן האיש השוכב עימה לאבי הנערה חמישים כסף. ולו תהיה לאשה, תחת אשר עינה לא יוכל שלחה כל ימיו". על האנס לשלם לאבי הנערה תשלום חובה (קנס?) של חמישים כסף, ולאור הנזק העתידי שגרם לה, בהפחיתו באופן ניכר את סיכוייה להינשא באופן רגיל, עליו לדאוג לה כל חייו ואין הוא יכול לגרשה. (אין מצוין כאן מה קורה אם אבי הנערה או הנערה עצמה אינם מסכימים לנישואין עם האנס).
אין מדובר בפעם הראשונה שענין זה נדון בתורה. קדם לו הדיון בפרשת משפטים (שמות כב, טו): "וכי יפתה איש בתולה אשר לא אורשה ושכב עימה, מהור ימהרנה לו לאשה. אם מאן ימאן אביה לתת לו, כסף ישקול כמוהר הבתולות". אלא שהדיון בספר שמות שם במרכז את האב ולא את הנערה: אין המפתה מחויב לדאוג לנערה לכל חייו, והנטל המוטל עליו הוא לשפות את האב בגובה המוהר המגיע לו (לאב) במקרה של נישואין רגילים.
לתופעה זו, של ספר דברים הדואג לחלש באופן ניכר יותר מזה האמור בספרים הקודמים, קיימות דוגמאות נוספות, הן בדינים המהותיים והן ברטוריקה. בעוד שבספר שמות עבר עברי יוצא לחופשי בשנה השביעית - חינם (כא, ב), הרי שספר דברים מציין במפורש "וכי תשלחנו חופשי מעימך - לא תשלחנו ריקם. הענק תעניק לו מצאנך ומגורנך ומיקבך" (טו, יב). ובעוד שבספר שמות האמה העבריה אינה יוצאת לאחר שש שנים, אלא רק אם האדון מפר את תנאיה ("לא תצא כצאת העבדים.... שארה כסותה ועונתה לא יגרע... ואם שלש אלה לא יעשה לה ויצאה חינם אין כסף", כא, י), הרי שספר דברים משווה את תנאיה לתנאי העבד: "כי יימכר לך אחיך העברי או העברייה ועבדך שש שנים, ובשנה השביעית תשלחנו חופשי מעימך" (טו, יב).
הדגש על הפן החברתי ניתן פעמים רבות בספר דברים, ולעיתים גם מתלווית לו רטוריקה ייחודית. למשל, כבר בענין החובה לתת לעבד מענק בעת שחרורו מוזכר הנימוק: "וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויפדך ה' א-להיך", וכך גם בענין אחר הנזכר בפרשתנו "כי תבצור כרמך לא תעולל אחריך לגר ליתום ואלמנה יהיה, וזכרת כי עבר היית בארץ מצרים על כן אנכי מצוך לעשות את הדבר הזה". ענין הגרות מועתק גם לנושא אחר ומפתיע המופיע בפרשתנו - "לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו". הפן החברתי של ספר דברים מתלווה לעניינם הנזכרים ללא אותו דגש בספרים אחרים, וכך, למשל, אנו קוראים בספר דברים בענין השמחה בחג השבועות - "ושמחת לפני ה' א-להיך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי אשר בשעריך והגר והיתום והאלמנה אשר בקרבך... ןזכרת כי עבד היית במצרים ושמרת ועשית את החוקים האלה" (טז, יא).
מהי הסיבה (או - מהו הרקע) להעצמת הפן החברתי והדאגה לחלש בספר דברים?
פער שלושים ותשע השנים במדבר, שבהן העם הלך במדבר, לאחר ביטול התוכנית המקורית של כניסה מיידית לארץ ישראל.
אותן שנים, שלכאורה נראו כשנים אבודות ("במספר השנים אשר תרתם את הארץ, יום לשנה יום לשנה תשאו את עוונותיכם ארבעים שנה וידעתם את תנואתי") יצרו את תהליך ההבשלה של העם, וכעת, בשנת הארבעים, אנו פוגשים את עם ישראל שהתגבש לו בתנאי מעבדה סטריליים במדבר, תוך השגחה וליווי מתמידים של ה'. "וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך ה' א-לוהיך זה ארבעים שנה במדבר: למען ענותך לנסותך לדעת את אשר בלבבך, התשמור מצוותיו אם לא. ויענך וירעיבך ויאכילך את המן אשר לא ידעת ולא ידעון אבותיך: למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם. שמלתך לא בלתה מעליך ורגלך לא בצקה זה ארבעים שנה."
במסגרת התוכנית המקורית, ניתנה כמובן מסגרת הבסיס הדתית והחברתית, כמתואר בספרים שמות-ויקרא, בדיני אישות, איסור והיתר, ממונות וקרקעות, אלא שבשלב היולי וגולמי בהתגבשות העם, בעודו אוסף של פרטים שיצאו ממצרים ששקע במ"ט שערי טומאה שם, לא היה מקום משמעותי לדגשים ולנימוקים החברתיים, והדאגה לחלש הופיעה ברמת "שכבת בסיס".
ארבעים השנה שגיבשו את העם כעם שעובד את ה', ולא כאוסף יוצאי מצרים, אפשרו לעם להבין מה זו חברה, איך היא בנויה, איזו היררכיה יש בה, ומיהו החלש. כעת הגיע הזמן לדבר עם העם גם בשפה זו.
אין אנו יודעים מה היה קורה מבחינת התפתחות הדברים אילו עם ישראל לא היה חוטא בחטא העגל ובחטא המרגלים, והיה נכנס לארץ ישראל באופן מיידי. בפועל, אותו לימון של הליכה במדבר ארבעים שנה התגלה, כלפי דור הנכנסים לארץ, כלימונדה, ואיפשר לעם לקבל בשנת הארבעים את השכבה הנוספת של תורת ה', משודרגת ומשוכללת.
עדכוני מכס ורגולציה
