פרשתנו פותחת בנאומו של משה לכל עם ישראל – "ראשיכם, שבטיכם, זקניכם, שוטריכם, כל איש ישראל". בנאום זה שב משה ומזכיר את הברית החדשה הנכרתת עם עם-ישראל שעליה קראנו בהרחבה בפרשת כי תבוא: "אלה דברי הברית אשר צוה ה' את משה לכרות את בני ישראל בארץ מואב, מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב".
הצורך בכריתת ברית חדשה הוסבר היטב בדבריו של משה לעם ישראל באותו מקום – "אתם ראיתם את כל אשר עשה ה' לעיניכם בארץ מצרים לפרעה ולכל עבדיו וכל ארצו... ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות ואוזנים לשמוע עד היום הזה. ואולך אתכם ארבעים שנה במדבר, לא בלו שלמותיכם מעליכם ונעלך לא בלתה מעל רגלך... למען תדעו כי אני ה' א-להיכם... . ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אותם, למען תשכילו את כל אשר תעשון". במלים פשוטות, היה צורך לכרות ברית נוספת על גבי זו של חורב, לאור העובדה שהעם לא היה מוכן דיו לכריתת הברית הראשונה, ורק לאחר תהליך ההבשלה בן ארבעים השנה ניתן היה להשלים את המהלך.
אלא שכל החושב שהברית החדשה שנכרתה בערבות מואב שבה וחזרה על הברית הקודמת, ואך אשררה אותה, טועה. ברית ערבות מואב הביאה לשיא מהפך תפיסתי רחב היקף ביחסי ה' ועם ישראל, שעל בסיסו נבנתה התודעה הדתית מאז ועד עתה.
הברית הראשונה המוכרת לנו היא זו של חורב. הפסוק המכונן של ברית זו הינו זה המופיע לפני מעמד הר סיני "ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי, והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ, ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש". בברית זו מוטיב השכר והעונש הינו משני ביותר, ועיקרה של הברית היא היותו של העם ממלכת כהנים וגוי קדוש, ללא כל שכר נלווה או עונש נלווה. אם העם שומר את מצוות ה' – הברית מוקמת ועם ישראל מהווה ממלכת כהנים וגוי קדוש. ומה קורה כאשר העם אינו שומר את מצוות ה'? מדבריו של ה' אל משה לאחר חטא העגל עולה כי במצב זה הברית נשמטת לגמרי, עם ישראל יכלה, והברית תוקם עם גורם אחר "ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול". ברית חורב היתה, אם כן, מפץ גדול ומשחק "על כל הקופה", וכאשר עם ישראל מקיים את הברית הוא מגיע לרמה העילאית של קירבה אל ה' והיותו גוי קדוש, ואילו אם הוא מפר את הברית, הוא כלה ואובד.
ברית זו לא החזיקה מעמד, כאמור, מחמת אי בשלות העם. עם ישראל חטא בחטא העגל, והפר את הברית, ודינו היה להתכלות. בעקבות כך התברר שברית כל כך עוצמתית אינה מתאימה לעם ישראל. לפיכך, נכרתה ברית חדשה, לאחר חטא העגל, עם מאפיינים המתאימים לרמתו של העם. ברית זו – שנכנה אותה כעת בשם ברית הביניים - ניתנה באופן דיסקרטי ולא פומבי, ותוכן הציוויים שניתנו בה רחב בהרבה. התודעה הדתית של ברית זו קשורה באופן הדוק לשכר ועונש בעקבות קיום המצוות או אי קיומן. פסוקי פרשת בחוקותי מאפיינים יפה את ברית הביניים: "אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם, ונתתי גשמיכם בעיתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו... ואם לא תשמעו לי ולא תעשו את כל המצוות האלה... להפרכם את בריתי... וייסרתי אתכם אף אני שבע על חטאתיכם". אלא שהגם שהפרת הברית מלווה בענישה קשה, הרי שלא יהיה בכך כדי להביא לביטול הברית. זאת, משום שלברית הביניים נלוותה שכבת הגנה והיא – ברית האבות: ברית האבות שימשה תשתית לכינון הברית החדשה, אותה הזכיר משה בתפילתו לה' שלא יכלה את בני ישראל בעטיו של חטא העגל, וברית זאת גם נזכרת במסגרת הברכות והקללות של פרשת בחוקותי: "וזכרתי את בריתי יעקוב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור".
חלפו להן ארבעים שנה, שבמהלכן העם התבגר והבשיל, והנה הגענו לברית מואב. ברית זו ממשיכה את קודמתה – ברית הביניים - ודומה לה במאפיינים רבים: מצוות רבות ומסועפות, וקיומם של שכר ועונש המותנים בשמירת המצוות (בשונה, כמובן, מברית חורב). אלא שברית מואב מבצעת קפיצה דרמטית ומתקדמת שלב נוסף מעבר לברית הביניים, והיא אינה נזקקת לשכבת ההגנה של ברית האבות כלל ועיקר, שכן ברית זו כוללת מנגנון תיקון עצמאי , והוא - מנגנון התשובה: "והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה אשר נתתי לפניך והשבות אל לבבך בכל הגויים אשר הפיצך ה' א-להיך שמה, ושבת עד ה' א-להיך ושמעת בקולו...ושב ה' א-להיך את שבותך ורחמך" (פרשתנו, תחילת פרק ל). מדובר במנגנון חדש לגמרי שלא מצאנו כמותו קודם לכן, המובנה בתוך הברית, והוא מאפשר לעם לתחזק את הברית באופן כזה שהברית לא תפקע. עיתויו של ייסוד מנגנון התשובה אינו מקרי – רק לאחר השלמת תהליך ההתבגרות הרוחנית של העם יכול עם ישראל לעמוד בכוחות עצמו על שתי רגליו ולפעול במסגרת הברית, ללא צורך ברשת הביטחון של ברית האבות. ויתירה מזו, התהליך עצמו של ההליכה ארבעים שנה במדבר מהווה את יישומו של רעיון התשובה שבו העם היטיב את דרכו ושב לייעודו.
ברית מואב – הברית השלישית (!) - מציינת, אפוא, את הגעתו של עם ישראל לפסגה רוחנית גבוהה ביותר, כזו שממנה הכניסה לארץ ישראל תיעשה באופן הנכון והמיטבי.