העליון קבע: העתקת עיצוב של בגדים אינה מקימה תמיד זכות לפיצוי

עו"ד גיל נדל, גלעד פז

 

בית המשפט העליון דחה לאחרונה (12.3.12) ערעור של מעצבת אופנה נגד מספר חנויות בגדים,  אשר מכרו לפי הטענה העתקים זולים של בגדיה תחת שם מותג אחר.

 

בית המשפט פסק כי על מנת להעניק פיצוי למעצב אשר עיצוביו הועתקו, עליו להוכיח כי עיצוביו, בנפרד מסימן המסחר שעליהם, רכשו מוניטין וכי שיווק המוצרים הדומים גרמה להטעיית הצרכנים. במקרה שלפנינו, אימץ בית המשפט העליון את קביעת המחוזי כי יסודות אלה לא הוכחו.

 

עובדות המקרה וטענות הצדדים:

 

התובעת היא מעצבת אופנה ובעלים של סימן מסחר רשום בשם "Vision". על פי טענתה, הועתקו עיצוביה אך שווקו תחת שם המותג "אודבו", במחירים זולים יותר.

 

התובעת הגישה תביעה כנגד החנויות אשר העתיקו את עיצוביה, כביכול, בשתי עילות: גניבת עין ועשיית עושר שלא במשפט. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה והמעצבת ערערה לבית המשפט העליון.

 

פסק-הדין בעליון:

 

בנושא גניבת עין-

 

עוולה זו מכוונת למקרים בהם מוכר עסק נכס או שירות, הנחזים ע"י הצרכן, בטעות, כמוצר או שירות של עסק אחר.

יסודות העוולה אותם צריך להוכיח התובע, הם מוניטין למוצריו, חיקוי מוצריו, והטעייה של הצרכנים.

לגבי המוניטין, על התובע להוכיח כי הוא מהווה "מותג" בתחומו.

במקרה שלפנינו, קבע בית המשפט כי הציבור אינו מזהה בהכרח את המוניטין של המעצבת עם עיצוב הבדים, או עם המותג Vision, בין היתר משום שהמעצבת לא הוכיחה אילו פרסומים ביצעה להחדרת המותג.

 

לגבי יסוד ההטעייה, קבע בית המשפט כי הדגמים של Vision  ואודבו נמכרו בערבוביה באותה חנות, כאשר על כל אחד מן הדגמים הופיעה תווית עם שם מותג אחר, דבר המפחית את סיכויי ההטעייה.

 

בנושא עשיית עושר ולא במשפט-

 

בית המשפט קבע כי התובעת לא הצליחה להוכיח את גובה הסכום בו הנתבעים, על פי הטענה, התעשרו על חשבונה, ולכן לא ניתן לפסוק לה פיצוי מכוחו של חוק עשיית עושר ולא במשפט.

 

לכן, בסופו של דבר הערעור נדחה והמעצבת חויבה בהוצאות של 15,000 ש"ח.

 

[ע"א 9070/10 טלי דדון-יפרח נ' א.ת. סנאפ ואח', פסק-דין מיום 12.3.12, השופטים ריבלין, ג'ובראן ופוגלמן. עו"ד קלדרון בשם המערערת, עו"ד מונטקיו בשם המשיבים].

 

הערות:

 

במקרה זה, לתובעת היה סימן מסחר רשום על שמה בשם Vision. מאחר והבגדים הועתקו, על פי הטענה, ושווקו תחת שם שונה לחלוטין (אודבו), לא הייתה יכולה המעצבת לתבוע בגין הפרת סימן מסחר, כאשר תביעות בגין הפרת סימן מסחר הן פחות קשות להוכחה, מאשר תביעות בגין גניבת עין.