פרשיית המרגלים וחטאם עוררה שאלות רבות ותשובות אין ספור. בין המוכרות שבהן – השאלה מי יזם את שליחות המרגלים: מהאמור בפרשתנו עולה שמדובר בשליחות מאת ה' ("וידבר ה' אל משה לאמור, שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען"), ואילו מדברי משה בספר דברים נראה שמדובר ביוזמה של העם ("ותקרבון אלי כלכם ותאמרו: נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ ... וייטב בעיני הדבר"). מהי התשובה הנכונה?
חשוב, תחילה, לעמוד על האירועים שקדמו לפרשיית המרגלים.
בפרשת בהעלותך חזינו בהתרסקות קשה מאד של בני ישראל על רקע חוסר יכולתו של העם לעכל את ההנהגה הניסית של ה' במדבר. תבערה וקברות התאווה הינן פרשיות ברורות העוסקות בענין זה. גם לאחר שה' אצל מן הרוח על הזקנים והביא להם את השלו, נשאר העם במדרגתו הנמוכה, ולא סמך על הנהגת ה', שהרי הממעיט אסף עשרה חמרים של שלו, ולא האמין בה' ולא הסתפק בפחות. מהתנהגות זאת היה ברור לה' ולמשה שהעם אינו מפנים את המצב המיוחד שבו הוא נמצא, ואינו בשללתהליך מורכב שבו הוא נדרש לסמוך על הנהגת ה'.
במצב דברים זה, היה ברור - גם לה' וגם למשה – שהמתווה לכיבוש הארץ שפורט בספר שמות (פרק כג) לא יצלח. מתווה זה היה מושתת על הנהגה ניסית של ה' – "הנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ וְלַהֲבִיאֲךָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי... כִי אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמַע בְּקֹלוֹ וְעָשִׂיתָ כֹּל אֲשֶׁר אֲדַבֵּר וְאָיַבְתִּי אֶת אֹיְבֶיךָ וְצַרְתִּי אֶת צֹרְרֶיךָ... וְשָׁלַחְתִּי אֶת הַצִּרְעָה לְפָנֶיךָ וְגֵרְשָׁה אֶת הַחִוִּי אֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַחִתִּי מִלְּפָנֶיךָ. לֹא אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ בְּשָׁנָה אֶחָת פֶּן תִּהְיֶה הָאָרֶץ שְׁמָמָה וְרַבָּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה. מְעַט מְעַט אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ עַד אֲשֶׁר תִּפְרֶה וְנָחַלְתָּ אֶת הָאָרֶץ" – ועל רקע האירועים הקודמים היה ברור שהעם אינו מוכן למהלך זה.
את ההוכחה לכך שהעם לא הבין את מהלך האירועים המתוכנן תספק עצם בקשת העם לשליחת המרגלים, שהרי בקשה זו עומדת בסתירה מוחלטת למתווה הנ"ל שהוצג למשה שנה קודם לכן. באותו מתווה מדובר על מעורבות א-להית מוחלטת בנוגע לכיבוש הארץ ללא צורך בהתארגנות צבאית או אחרת כדוגמת שליחת המרגלים.
ובכל זאת, משה אהד את הרעיון הזה ("וייטב הדבר בעיני"). אמנם מדובר היה באי הבנה מוחלטת מצד עם ישראל בכל הנוגע למציאות, אבל לכל הפחות הוצגה כעת יוזמה חיובית וקונסטרוקטיבית מצד העם, בניגוד מוחלט לאווירת הנכאים של אירועי פרשת בהעלותך. לשיטתו של משה – בבקשתו של העם היה היפוך מגמה, ותחילה של הליכה בדרך הנכונה, גם אם נקודת המוצא שגויה לגמרי, ולפיכך נתן משה יד למהלך זה. ולא רק משה אלא ה'. מהלך זה קיבל גם את הסכמתו של ה', שלא רק שאישר אותו אלא אף שדרג אותו (ולפיכך מוצג ענין זה כציווי של ה' "שלח לך אנשים"). לשם כך ציווה ה' לבחור אנשים רציניים ונכבדים בעלי סטטוס גבוה ("כל נשיא בהם"), מכל שבט. הרעיון היה לעצב שורה של מובילי דעה אמינים שיוכלו להפיץ עדות חיובית על הארץ, שאמינותם נובעת לא רק מהסטטוס הגבוה שלהם, אלא גם מכך שהם נהנים מהיכרות של העם. בנוסף, דובר באנשים בעלי יכולת פיזית גבוהה, שיוכלו לתור את הארץ בתקופה של ארבעים יום. הואיל ואנו מכירים את כלב בן יפונה ואת יהושע בן נון מהעתיד, אנו יכולים להניח שכלל המרגלים היו בעלי שיעור קומה משמעותי, גם אם לא היו עשויים מקשה אחת.אילו יבואו השנים עשר עם עדות חיובית ומרשימה אודות הארץ, איש איש לשבטו, יהיה בכך כדי לרתום את העם כולו לתהליך המורכב ולשאת אותו לארץ ישראל – זה היה הרעיון.
כשהמהלך נכשל משה לא היה מסוגל לעשות דבר "ויפל משה אהרון על פניהם לפני כל קהל ישראל", וזאת בניגוד מוחלט להתנהגותו של משה בחטא העגל, שלמרות חומרתו של המאורע – קם משה ועשה מעשה. אין זאת אלא משום שמשה הבין שהיה זה הסיכוי האחרון להצלחתו של העם בפורמט ההתנהלות הנוכחי. מכאן ואילך העביר ה' את העם למצב התנהלות אחר, איטי ומדורג בהרבה, שאת פריו נפגוש בספר דברים.
עדכוני מכס ורגולציה
