שלוש פעמים ביקש בלק מבלעם לקלל את ישראל, ורק לאחר שלושה כשלונות ויתר בלק והודה בכשלון – "לקוב אויביי קראתיך, והנה בירכת ברך זה שלוש פעמים. ועתה, ברח לך אל מקומך; אמרתי כבד אכבדך והנה מנעך ה' מכבוד".
התעקשותו של בלק תמוהה: מדוע בלק לא הבין מראש כי הענין אבוד, והוא התעקש לבקש מבלעם לקלל את העם, ומדוע המשיך כך בפעם שניה ושלישית? התמיהה מקבלת משנה תוקף לאור העובדה שכבר לפני הכשלון הראשון מיידע בלעם את בלק שאין הוא עצמאי בפעולותיו וכי "הדבר אשר ישים אלוהים בפי - אותו אדבר", והוא חוזר ושונה זאת לאחר מכן מספר פעמים נוספות.ואם כבר בלק עומד על דעתו – מה אירע דווקא בפעם השלישית שגרם לבלק להבין שהענין אינו בשליטתו ושמוטב לו לחפש אופנים אחרים להלחם בישראל?
יוזמתו של בלק להזמין אל בלעם הקוסם על מנת שיקלל את בני ישראל נעוצה כמובן באמונתו של בלק במאגיה, לפיה יכול המכשף לשנות את העתיד באמצעות ברכה וקללה הנעשים על פי טקס מסודר. כששומע בלק לראשונה את דברי בלעם - "הדבר אשר ישים אלוהים בפי - אותו אדבר" – הוא אינו לוקח אותם ברצינות, מהטעם הפשוט שגם בלעם נותן לו להבין שמדובר בסוג של תירוץ-כיסוי מוכן מראש ולא יותר מזה. שהרי בלעם עצמו, לאחר דברים אלו, מתחיל במעשי המאגיה השונים – בנית שבעה מזבחות והעלאת פר ואיל בכל מזבח, ואו אז מבין בלק שהכל מתנהל כתיקונו על פי פרוצדורת המאגיה המקובלת.
וכאן מגיע הכשלון הראשון, ובעקבותיו - הסברו של בלעם "את אשר ישים ה' בפי אותו אשמור לדבר". בשלב זה מחליט בלק לקחת את הענין לידיו ולקבוע באופן מדוייק איך ינוהל הענין: "לך נא איתי אל מקום אחר אשר תראנו משם; אפס קצהו תראה וכולו לא תראה וקובנו לי משם". בלק סבר, ככל הנראה, שהיה כשל בהתארגנות לביצוע הקסם, או ליקוי בבחירת המיקום הנכון לביצוע הפעולה, ולפיכך לקח את המושכות לידיו, מתוך ציפיה שהפעם הקסם יפעל.
כשבלק מתוודע לכשלון השני ולדבריו של בלעם "כל אשר ידבר ה' אותו אעשה", מבין בלק שהכשל אינו נעוץ רק בטקס או במיקום. בלק אינו מרפה והוא מתקן את הטעות: הוא ממשיך להיות אקטיבי ולוקח את בלעם לראש הפעור, מקום שניתן לראות ממנו את כל העם, אך הוא גם מבין, בעקבות דבריו של בלעם, שיש כוח נוסף שמעורב בכל הענין ושיש להביאו בחשבון -"אולי יישר בעיני האלהים וקבותו לי משם". לפיכך עותר בלק לבלעם לגייס למעשי המאגיה גם את כוחו של אלהים. אמנם, בלעם ציין ואמר - "כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל" אך בלק פירש דברים אלו ככאלו האומרים לו שאצל עם ישראל אין מדובר בפרוצדורת קסמים רגילה, אלא בטקס מאגיה ייחודי. בלק סבר, אפוא, שאנחנו נמצאים עדין בתוך תחומו של עולם הקסם והמאגיה, כפי שתעיד על כך ההכנה לסבב השלישי - בנית שבעה מזבחות והקרבת שבעה קרבנות.
אלא שכאן מתחולל השינוי: פרשנו מציינת כי בלעם ראה ש – "טוב בעיני ה' לברך את ישראל ולא הלך בפעם בפעם לקראת נחשים, וישת אל המדבר פניו. וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו ותהי עליו רוח א-להים". כלומר, בסבב השלישי, פעולתו של בלעם לא נעשית בדרך של קוסמות ומאגיה, אלא בדרך של נבואה. ענין זה ידוע לא רק לנו אלא גם לבלק, הצופה בשינוי קיצוני זה, והוא מבין שכל המהלך שלו מתרסק, שכן הקוסם שלו איבד שליטה על כל העניין והוא כבר אינו מתנהג בקוסם אלא כמשהו אחר. מדבריו של בלק לבלעם, בסוף הסבב הזה, עת בלק זועם וקוצף ןסופק את כפיו, אנו נוכחים לדעת שבלק הבין את טעותו הבסיסית בהבנת המהלך "והנה מנעך ה' מכבוד". כעת, ורק כעת, בלק מבין ומפנים שאין לו ענין עם מאגיה כלל אלא עם ה'.
כדי להמחיש את אי הבנתו הקרדינאלית של בלק במהלך כולו מוסיפה פרשתנו לספר על איבוד השליטה הכולל של המהלך, עת בלעם פוצח בנבואה נוספת, בלתי מוזמנת, ומספר את "אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים".
בלק, שכשל במהלך, לקח צעד אחד אחורה וחזר לדרכו, אך לא נטש את תכנונו לבלום את ישראל. הפעם הוא תכנן מהלך מתוחכם ומוצלח בהרבה, שהפיל חללים רבים בישראל, כמתואר בסוף הפרשה.
עדכוני מכס ורגולציה
