פרשתנו מספרת על מינויו של יהושע בן נון כממשיכו של משה בהנהגת העם: "וידבר משה אל ה' לאמר – יפקוד ה' א-להי הרוחות לכל בשר איש על העדה... ויאמר ה' אל משה קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו וסמכת את ידך עליו....".
שאלה קשה במיוחד מרחפת מעל פרשה זו: מדוע ה' מינה את יהושע למנהיג העם רק לאחר בקשתו של משה למנות מנהיג לעם? מה היה קורה אלמלא ביקש משה את בקשתו? ההשוואה לאהרון ואלעזר הכהן ממחישה את הפער, שכן באותו מקרה - בד בבד עם הודעתו של ה' לאהרון על מותו, מודיע ה' על כך שאלעזר בנו יחליפנו.
אין מנוס אלא להגיע למסקנה שאלמלא בקשתו של משה למנות לו מחליף – לא היה נבחר מנהיג אחר, וה' היה מנהיג את עם ישראל ללא צורך במנהיג בשר ודם, אלא באמצעות מלאך. הדברים מבוארים היטב בפרשת משפטים, לפני כשלושים ותשע שנים, שם מודיע ה' לבני ישראל "הנה אנוכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך ולהביאך את המקום אשר הכינותי". אכן, אין כל סיבה להניח שהנהגת בשר ודם תהיה מועילה. למעשה, חוץ מהנהגתם של משה ואהרון, שהיתה, למרות כל הקשיים והמחלוקות שבדרך, מוצלחת, והביאה את בני ישראל אל היעד, קראנו על הנהגות שונות שכשלו (המרגלים, קורח ועדתו, זמרי בן סלוא). מעבר לכך, קיים חשש מובנה בהנהגת בשר ודם והוא יצירת תלות בהנהגה זו וציפיות מוגזמות ממנה, כפי שראינו במהלך מסעי בני ישראל במדבר.
אם כך הם הדברים, מה היה בה בבקשתו של משה, שהוביל, למרות הכל, למנות מנהיג בשר ודם לעדה?
בראש ובראשונה יש לשים לב לנוסח בקשתו של משה "יפקוד ה' א-להי הרוחות לכל בשר איש על העדה". נוסח זה נזכר במקום נוסף אחד בלבד – בענין וקרח ועדתו. כאשר ה' מודיע למשה ואהרון - לאחר שמאתים וחמישים מקריבי הקטורת מקורח ועדתו הגיעו למשכן – שבכוונתו לכלות את העדה, נופלים משה ואהרון על פניהם ואומרים לה' -"א-ל א-להי הרוחות לכל בשר האיש האחד יחטא ועל כל העדה יקצוף?". הבחירה של משה דווקא בנוסח זה מעידה על מחשבתו של משה בענין זה: לאחר שמשה מתבשר על ידי ה' שהוא יאסף אל עמיו ולא יכנס לארץ ישראל בשל המריית פי ה' במאורע מי מריבה, הוא מנסה לשכנע את ה' לשנות גזירה זו ולאפשר לו להיכנס לארץ ישראל – לא לטובתו אלא לטובת העם, שכן, לטענתו של משה, אם הוא לא ייכנס יחד עם העם לארץ – מצבו של העם יהיה עגום ביותר. האיש האחד - משה – יחטא, ועל כל העדה תקצוף? אומר משה.
אם נחדד את הדברים, משה לא מבקש למנות לו מחליף, אלא מבקש מה' שיבטל את הגזירה. כאשר משה מתאר את המנהיג -"אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם ואשר יוציאם לאשר יביאם" הוא מתכוון ללא אחר מאשר ל...עצמו, בסוברו שרק הוא מכיר את נפשו של העם ורק הוא יוכל להביא את העם אל היעד.
וכאן מגיע המפנה הגדול. הואיל ומשה עומד על כך שהעם זקוק להנהגת בשר ודם, מציע לו ה' מודל שונה לגמרי של הנהגת בשר ודם, כזה שיראה, בפועל, שההנהגה מכוונת היטב מלמעלה, ובהתאם לכך ממנה את יהושע.
ההפתעה במינויו של יהושע - גדולה ביותר. משה לא הציע את יהושע כמחליפו, משום שיהושע לא היה המועמד הטבעי של משה למשימה זאת. משה ראה בו יותר כתלמיד ומשמש אישי מאשר מנהיג. כאשר יהושע מגונן על מנהיגותו של משה במאורע אלדד ומידד ("אדוני משה כלאם") משה אינו רואה זאת בחיוב והוא היה מעדיף שכל עם ה' – כולל יהושע – יהיה נביאים. וחמור מזאת – שמשה ראה את יהושע, יחד עם כלב בן יפונה, נכשל כשלון חרוץ במאורע המרגלים. לא רק שיהושע לא הצליח להוביל את המלצות המשלחת, אלא שהוא גם נאלם דום לאחר דברי הבלע של עשרת המרגלים, ומי שניסה לשנות את המצב היה דווקא כלב ("ויהס כלב את העם"). אכן, רק כלב בן יפונה מוזכר באותו ענין לשבח – "ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו וימלא אחרי" – ולא יהושע בן נון.
זאת היתה זוית הראיה של משה, אך לא כך קבע ה'. במודל הרצוי בשלב הנוכחי, של הנהגה ישירה על פי ה', אין צורך במנהיג הפורץ, הסוחף והכריזמטי. להיפך, דווקא מס' 2 הוא הבחירה הנכונה והוא ימלא את צו ה' ככתבו וכלשונו. כשם שיהושע שימש בנאמנות כעוזרו של משה במשך שנים רבות, כך ימונה עכשיו יהושע כמנהיג העם וישרת את ה' בנאמנות שנים רבות. בכך מושגת מטרה כפולה – גם הסרתה מסדר היום של מנהיגות בשר ודם כריזמטית שהיה בה סיכון גדול, וגם יצירת מודל חדש של מנהיגות.
תשובתו של ה' למשה ממחישה מהלך זה באופן מדויק: בעוד שמשה מתאר מנהיג בשר ודם אשר "יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם", ה' ממנה מנהיג אשר יעמוד לפני אלעזר הכהן "ושאל לו במשפט האורים לפני ה', על פיו יצאו ועל פיו יבואו". גם המנהיג החדש יוציא ויביא את העם, אך הנהגתו תהיה שונה והדברים ייעשו בצמידות עם אלעזר הכהן ועם משפט האורים לפני ה'.
שבת שלום, גיל נדל
עדכוני מכס ורגולציה
