פרשתנו מספרת על המשא ומתן המפורט שהתקיים בין משה לבין בני ראובן בענין בקשתם להתנחל בעבר הירדן המזרחי. לאחר לאחר דין ודברים ממושך ומאלף בין משה לבין בני ראובן ובני גד, נותן להם משה את ממלכת סיחון ואת מחצית הר הגלעד.
אלא שכאן, במפתיע, מצטרף לו גם חצי שבט המנשה, אשר גם הוא נחל בעבר הירדן המזרחי, כמצוין במפורש בפרשתנו "ויתן להם משה לבני גד ולבני ראובן ולחצי שבט מנשה בן יוסף את ממלכת סיחון מלך האמורי, הארץ לעריה בגבולות – ערי הארץ סביב". במפתיע, כתבנו, משום ששבט מנשה כלל לא היה שותף לבקשתכם של בני ראובן וגד, וכיצד הצטרפו בני מנשה להתנחלות בעבר הירדן המזרחי?
הפתרון מופיע מיד בהמשך, עת מספרת התורה כיצד בני מנשה השיגו את נחלתם בעבר הירדן המזרחי: "וילכו בני מכיר בן מנשה גלעדה וילכדוה ויורש את האמורי אשר בה. ויתן משה את הגלעד למכיר בן מנשה וישב בה. ויאיר בן מנשה הלך וילכוד את חוותיהם ויקרא אתן חוות יאיר. ונובח הלך וילכוד את קנת ואת בנותיה ויקרא לה נובח בשמו". משפחות מסוימות בשבט מנשה (ועל פי המתואר בספר יהושע – חלק קטן יחסית מהשבט) ניהלו מסע כיבוש עצמאי בעבר הירדן המזרחי ובעקבות כך זכו לנחלה שם. זאת – בשונה מבני ראובן וגד אשר בנו / פיתחו ערים בשטח אשר כל בני ישראל כבשו מידי סיחון מלך האמורי. שימו לב להבדל הברור בין המסופר על בני גד ובני ראובן – "ויבנו בני גד את דיבון ואת עטרות ואת ערוער... ערי מבצר וגדרות צאן, ובני ראובן בנו את חשבון ואת אלעלה ואת קריתיים... ויקראו בשמות את הערים אשר בנו", לבין מה שמסופר על בני מנשה - "וילכדוה...וילכוד...וילכוד".
מדוע משה קיבל בהבנה וללא סיג וביקורת את מסע ההתנחלות של בני מנשה ולא הגיב בתקיפות ובנחרצות כנגדו כדרך שהגיב מול בקשתם של בני גד ובני ראובן?
שתי תשובות בדבר: ראשית, כפי שציינו, מסע הכיבוש העצמאי של בני מנשה הקיף חלק קטן מהשבט תוך שעיקרו של השבט המשיך לארץ כנען, באופן שלא יצר את החשש שהובע על ידי משה כלפי בני גד ובני ראובן – "האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה". מעבר לכך, בשונה מנחלתם של בני גד וראובן שנכבשה על ידי כל בני ישראל, ושעל כן בקשתם להישאר בעבר הירדן המזרחי נראתה ככפיות טובה כלפי הנכנסים לארץ כנען, נחלתם של בני מנשה הושגה בכוחות עצמם ללא סיוע שאר שבטי ישראל.
שנית, יתכן ומסע הכיבוש של בני מנשה ("וילכו בני מכיר בן מנשה גלעדה וילכדוה ויורש את האמורי אשר בה. ויאיר בן מנשה הלך וילכוד את חוותיהם ויקרא אתן חוות יאיר. ונובח הלך וילכוד את קנת ואת בנותיה ויקרא לה נובח בשמו") אירע עוד לפני בקשתם של בני גד ובני ראובן, ואף לפני כיבוש ארץ סיחון ועוג על ידי בני ישראל בשנת הארבעים, ופרשתנו מספרת על צירופן של נחלות מרוחקות אלו לשטחים החדשים שניתנו לבני ראובן ובני גד.