עו"ד גיל נדל, עו"ד רוזי מורדוך-רון
חוק זכויות יוצרים (2007) קובע כי בנסיבות בהן בוצעה הפרת זכות יוצרים, רשאי בית המשפט לפסוק לתובע, פיצויי ללא הוכחת נזק, בסכום שלא יעלה על 100,000 ש"ח, כאשר השיקולים שצריכים לבוא בחשבון הם, בין היתר:
(1) היקף ההפרה, בהתייחס למשך הזמן בה בוצעה ומידת חומרתה;
(2) הערכת בית המשפט של הנזק הממשי שנגרם לתובע;
(3) הערכת בית המשפט של הרווח שצמח לנתבע בשל ההפרה;
(4) מאפייני פעילותו של הנתבע וטיב יחסיו עם התובע;
(5) תום לבו של הנתבע. כלומר האם השימוש היה בתום לב או במזיד;
בשים לב לשיקול האחרון, נקבעה בחוק הגנת מפר תמים, וזו לשונה: "הופרה זכות יוצרים או זכות מוסרית, ואולם המפר לא ידע ולא היה עליו לדעת, במועד ההפרה, כי קיימת זכות יוצרים ביצירה, לא יחויב בתשלום פיצויים עקב ההפרה".
לאחרונה, נפסק על ידי בית המשפט כי כאשר המדינה עשתה שימוש בחומר שהועבר לה על ידי אחר, היא אינה פטורה מאחריות בגין הפרת זכות יוצרים, גם אם לא ידעה על זהות בעל זכות היוצרים. בית המשפט קבע כי כאשר המפר ידע על עצם קיומה של זכות היוצרים, אך לא ידע את זהות בעליה, הגנת "מפר תמים" אינה יכולה לעמוד.
התביעה הוגשה על ידי רואה חשבון וחברה העוסקת במתן שירותי ייעוץ בתחום המיסוי בפרישה. השניים טענו כי הם יצרו מצגות העוסקות בנושא מיסוי כספי פרישה, שפורסמו באתר האינטרנט שלהם, ומצגות אלה הוצגו במסגרת הרצאותיו של יועץ מס אחר- שהועברו בין היתר, בכנס שנתקיים אצל החשכ"ל, ומצגות אלה הועלו לאחר מכן גם לאתר החשכ"ל (המדינה).
בפסק-הדין התקיים דיון בהפרת זכות היוצרים גם על ידי יועץ המס וגם על ידי המדינה, אך אנו נבקש להתרכז במעמדה של המדינה בהליך זה.
כך, התובעים טענו כי המצגות הן אינפורמטיביות ובעלות ערך כלכלי ומשפטי, והמדינה הפרה את זכויות היוצרים שלהם.
בית המשפט, בפסק דינו המפורט, לאחר שהכריע כי המצגות הינן יצירות הראויות להגנת זכות יוצרים וכי זכות היוצרים בהן הינה בבעלות התובעים, דן בשאלה- האם למדינה קמה הגנה מפני הפרת זכות היוצרים שנעשתה בכנס ובאתר החשכ"ל? כלומר האם המדינה נחשבת כמפר תמים?
טענת התובעים לעניין זה היתה, כי אין לראות במדינה מפר תמים, משום שלפי הטענה המדינה ידעה כי קיימת זכות יוצרים בחומר, אף אם לא ידעה להצביע למי היא שייכת.
לטענת התובעים, היה על המדינה לוודא כי המצגת המפרה שהציג יועץ המס בהרצאתו אצל החשכ"ל, שאף הועלתה מאוחר יותר לאתר האינטרנט של החשכ"ל אינה פוגעת בזכות צדדים שלישיים. התובעים טענו, כי היה על המדינה לעמוד באותן אמות מידה מחמירות שהיא מציבה לספקים חיצוניים ולבדוק באופן מקיף וקפדני, קיומן של זכויות אחרים וכן לדרוש כתבי שיפוי או התחייבות מיועץ המס בעניין זה.
בית המשפט קיבל את טענות התובעים. הוכח שהמדינה ידעה שבמצגות קיימת זכות יוצרים, אך המדינה לא ידעה מיהו הבעלים, ולכן אינה נחשבת כמפר תמים.
המדינה ניסתה לטעון גם להגנת "הודעה והסרה", כאשר הכוונה היא לכך שלא תעמוד לאתר האינטרנט ולמנהליו אחריות לתוכן פוגעני שפורסם על ידי צדדים שלישיים (גולשים, טוקבקיסטים וכדומה), אם הסירו את התוכן המדובר תוך זמן סביר מעת שנדרשו להסירו. כפי הניתן להבין, מדובר במקרים בהם אתר האינטרנט פתוח להעלאות אקראיות על ידי מי שאינם מנהליו.
בית המשפט פסק כי לא ניתן להשוות את אתר החשכ"ל לאתר אינטרנט הפתוח להעלאות תוכן של גולשים ומבקרים מבלי שיש למנהליו יכולת לבדוק או לברר אם מדובר תוכן המפר זכות יוצרים.
בית המשפט פסק כי התנהלות המדינה - העלאת תוכן לאתר, ללא בדיקתו - אינה עולה בקנה אחד עם המצופה והסביר ועל כן מצא את המדינה כמפרת זכות היוצרים של התובעים, וכי הגנת מפר תמים אינה עומדת לה.
הערות:
פסק הדין מפרט, עקב אחר אגודל, את השלבים בקביעת פיצוי בגין הפרת זכות יוצרים, החל בזיהוי היצירה, דרך הערכת ההפרה וכלה בקביעת סכום הפיצוי.
פסק-הדין מפרט היטב כי כוחה של הגנת מפר תמים יהא יפה כל עוד לא היה ידוע לטוען לה, על עצם קיומה של הזכות, ואם הצליח להוכיח כי נקט באמצעים שמטרתם למנוע הפרת זכויות של אחרים. עוד נפסק, כי חוסר ידיעה לגבי מיהו בעל הזכות, אינו נופל לגדרה של הגנה זו.
המדינה, כידוע, אינה גוף פרטי הפועל להשאת רווחיו, ולכן ניתן להניח שפרסום המצגות באתר האינטרנט של המדינה לא היה למטרות עסקיות ולהפקת רווחים. למרות זאת, קבע בית המשפט כי המדינה חייבת בהפרת זכות היוצרים.
בסופו של דבר, אנו סבורים כי במקרה זה, היה על המדינה לדרוש מיועץ המס לחתום על מסמך המצהיר כי זכויות היוצרים בטבלאות שייכות לו, ובמצב כזה, יתכן ובית המשפט היה פוסק כי המדינה נחשבת כמפר תמים.
[ת.א. (שלום ירושלים) 5792/09 גבאי ואח' נ' החשב הכללי משרד האוצר ואח', פסק-דין מיום 18.3.12, השופט ארנון דראל. לתובע- עו"ד קפלן. למדינה- עו"ד ביננבאום. ליועץ המס- עו"ד קלינגר וסלע]
עדכוני מכס ורגולציה
