פרשתנו מספרת על שלושה ענייני עבודה זרה חדשים לגמרי שאין להם שורש וזכר בחומשים הקודמים – פרשיית הנביא הקורא לעבוד עבודה זרה, פרשיית בן המשפחה המסית והמדיח לעבודה זרה, ופרשיית העיר הנידחת לעבודה זרה.
מדוע עניינים אלו הובאו לראשונה בספר דברים ולא נזכרו בחומשים הקודמים? יש שישיבו כי ענייני המלחמה בעבודה זרה דרשו חידוד וחיזוק ערב הכניסה לארץ ישראל, שבה נמצאים עובדי עבודה זרה, כפי שפותחת פרשתנו "אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגויים אשר אתם יורשים אותם אל אלהיהם", ולפיכך נזכרו וניתנו עניינים אלו דווקא כאן - עובר לכניסה לארץ ישראל - ולא קודם לכן.
ואולם דברים אלו אינם יכולים לעמוד בכוחות עצמם בלבד, שכן פרשתנו (וספר דברים כולו) אינם מספרים על התכנון הראשון של הכניסה לארץ ישראל אלא על תכנון מאוחר יותר. התכנון הראשוני, שלא מומש, מסופר בפרשת משפטים שבספר שמות שם מתוארת הכנה מסודרת ומפורטת לקראת הכניסה לארץ ישראל, לרבות איסור עבודה זרה, איסור כריתת ברית עם יושבי הארץ ועוד (שמות כג, כ – לג). תכנון זה השתבש ולא התממש עקב חטא העגל ולאחר מכן חטא המרגלים אשר הצריכו שינוי כיוון טוטאלי. מכל מקום אם הגורם המעורר את נתינת הציוויים והאזהרות בענייני עבודה זרה היה הכניסה לארץ ישראל, הרי ששלושת העניינים הנזכרים בראש רשימתנו (נביא ע"ז, מסית ומדיח ועיר הנדחת) היו צריכים להינתן ולהיכתב כבר ערב התכנון הראשון שבספר שמות. חזרה, אם כן, השאלה למקומה: מדוע עניינים אלו הובאו לראשונה בספר דברים ולא נזכרו בחומשים הקודמים?
כפי שכתבנו בדברינו בשבוע שעבר, מהלך ארבעים השנה במדבר וצמיחתו של הדור החדש לוו בחוויות רוחניות חדשות ודגשים דתיים שונים. הדברים שנאמרו לדור החדש היו שונים, הן באינטונציה והן בתכנים, מאלו שנאמרו לדור הישן. אמנם, המסגרת הגרעינית שנמסרה לדור הישן נשמרה ברובה (אך לא כולה), אך עולמות תוכן שונים ומגוונים התחדשו, הן לאור אירועים שחווה העם במהלך השנים והן הודות לרמתו הרוחנית של העם.
שלישיית העניינים שפתחה את דברינו תדגים ענין זה. איסורי עבודה זרה הגרעיניים שנאמרו ערב הכניסה הראשונים – "לא תשתחווה לאלהיהם ולא תעבדם ולא תעשה כמעשיהם" (שמות כג, כד) נותרו כמובן על כנם בהיותם המסגרת הבסיסית והיסודית ביותר בענייני עבודה זרה. יחד עם זאת אירועים שאירעו בינתיים לא יכלו להיוותר ללא מענה מתאים.
האירוע הראשון, כמובן, הוא מעשה העגל אשר לגביו אמר ה' למשה "סרו מהר מן הדרך אשר ציויתים עשו להם עגל מסכה וישתחוו לו ויזבחו לו", ושבהמשכו הטיח משה באהרון "מה עשה לך העם הזה כי הבאת עליו חטאה גדולה". מאורע קשה זה לא יכל להיוותר ללא מענה לא רק במישור הענישתי ושינוי המהלך ההיסטורי של עם ישראל, אלא גם בהיבט הנורמטיבי – איסורי עבודה זרה. על רקע מאורע קשה זה חידד ה' והרחיב את איסור עבודה זרה גם למקרה שהיא מצווה או ניזומה על ידי נביא. אין אנו אומרים, חלילה, כי אהרון הכהן היה נביא הקורא לעבוד עבודה זרה, אלא שהתפרצותו של מאורע העגל הצביע על כך שאת האיסורים הגרעיניים יש להרחיב ולכלול מקרים מרוחקים יותר.
האירוע השני, מהעבר היותר קרוב (בפרספקטיבה של הכניסה לארץ ישראל) הוא חטא בעל פעור שרבים מעם ישראל חטאו בו - "ויאכל העם וישתחוו לאלהיהן ויצמד ישראל לבעל פעור" (במדבר כה, ב-ג). כאן, בפעם הראשונה לאחר חטא העגל, שב העם ועובד עבודה זרה באופן קולקטיבי, לרבות ראשי העם. השלכותיו של מקרה זה הופיעו גם הן לא רק במישור הענישתי אלא גם במישור הנורמטיבי ולאור מאורע זה כלל ה' באיסורי עבודה זרה איסור המתייחס לקולקטיב והוא עיר הנדחת "יצאו אנשים בני בליעל מקרבך וידיחו את יושבי עירם לאמור נלכה ונעבדה אלהים אחרים אשר לא ידעתם".
האירוע השלישי, והסבוך מכולם, הוא חטאם של נדב ואביהוא אשר הקריבו "לפני ה' אש זרה אשר לו צוה אותם" (ויקרא י, א). הסברים רבים ניתנו בכל הנוגע לאפיונו המדוייק של חטאם, אך ברור כי מדובר בחטא שהתפתח ועלה במסגרת משפחתית אינטימית של שני בניו הבכירים של הכהן הגדול, ושהיו מעורבים בו שני אחים, וגם אם לא נצלול כרגע לעומקו של המעשה, הרי שמדובר במאורע נועז וחריג באופן קיצוני, ומכאן גם העונש המיידי. מכל מקום מימדיו הקיצוניים של מאורע זה הובילו להרחבת המעגל הגרעיני של איסורי עבודה זרה ולכלול בו גם שידולים לעבוד עבודה זרה במסגרת המשפחתית האינטימית. שוב, אין אנו מאפיינים חלילה את חטאם של נדב ואביהוא כעבודת אלהים אחרים, אלא שאנו טוענים שהתפרצותו של אותו אירוע הביאה לכך שה' הרחיב בעקבותיו את מסגרות הציוויים הגרעיניות.
נוכל לסכם ולומר ששלושת האירועים שנזכרו לעיל – חטא העגל, חטאם של נדב ואביהוא וחטא בעל פעור - הובילו לשינוייים במישור הנורמטיבי ולשכלולה של מסגרת איסורי עבודה זרה ולהרחבתה של המסגרת הגרעינית. עיקרי הדברים שנאמרו ערב הכניסה הראשונה לארץ ישראל, זו שתוכננה ולא מומשה, קדמו לאירועים אלו ולא יכלו לתת להם מענה ספציפי או מערכתי. במובן זה, הציוויים שנוספו בספר דברים מספקים מענה מקיף ומשלים יותר לאותן תכליות ומטרות שעמדו בבסיסו של הציוויים הראשוניים של ספר שמות.
עדכוני מכס ורגולציה
