פרשתנו מספרת על חובת הפרשת ערי המקלט: "כי יכרית ה' א-להיך את הגויים אשר ה' א-להיך נותן לך את ארצם וירשתם וישבת בעריהם ובבתיהם - שלוש ערים תבדיל לך בתוך ארצך…והיה לנוס שמה כל רוצח". אלא שהקורא פרשה זו צריך שיתמה מדוע חוזרת התורה על ענין זה של הפרשת ערי המקלט, שהרי ענין כבר ניתן ונזכר בפרוטרוט קודם לכן בסוף ספר במדבר (פרק לה), שם מצווה עם ישראל להקים בעת כניסתו לארץ כנען שש ערי מקלט – שלוש בארץ כנען ושלוש בעבר הירדן. מרחק הזמן בין שני הציווים אינו רב - שניהם ניתנו בשנת הארבעים לצאת בני ישראל מארץ מצרים, במרחק של כמה חודשים זה מזה, דבר שרק מגביר את המבוכה והתמיהה על הצורך בחזרה על הציווי.
אלא שאין אנו עוסקים כאן בחזרה מלאה. הציווי בספר דברים עוסק אמנם בערי מקלט, אך לא באותן ערים הנזכרות בסוף ספר במדבר. בעוד שבספר במדבר מדובר בשלוש ערים בארץ כנען ושלוש ערים בעבר הירדן המזרחי, הרי שבספר דברים מדובר בשלוש ערים בארץ כנען ושלוש ערים נוספות שיופרשו לעתיד לבוא, עת ירחיב ה' את גבולם של בני ישראל. בענין זה אומרת פרשתנו דברים ברורים: "ואם ירחיב ה' א-להיך את גבולך כאשר נשבע לאבותיך ונתן לך את כל הארץ אשר דבר לתת לאבותיך – כי תשמור את כל המצוה הזאת לעשותה אשר אנוכי מצוך היום לאהבה את ה' א-להיך וללכת בדרכיו כל הימים - ויספת לך עוד שלוש ערים על השלוש האלה", ומדרש ההלכה, ובעקבותיו – המפרשים הקדמונים, זיהו הרחבה זו עם הבטחתו של ה' לאברהם בברית בין הבתרים לתת לו את ארץ הקיני, הקניזי והקדמוני. מכל מקום, שלוש הערים הנוספות הנזכרות בספר דברים אינם השלוש של עבר הירדן המזרחי אלא שלוש אחרות.
ומה אירע לשלוש הערים של עבר הירדן המזרחי? האם הציווי שבספר דברים ביטל את חובת ההפרשה של ערים אלו? כלל וכלל לא, שכן אירע בינתיים מאורע נוסף הקשור באופן ישיר לענין ערי המקלט. בסיומו של נאום המבוא שלו לעם ישראל קם משה ועושה מעשה - הוא מפריש את ערי המקלט של עבר הירדן המזרחי (דברים ד, מא). מעשהו זה של משה טעון הסבר, שכן המועד להפרשת ערי המקלט כפי שנקבע בציווי המקורי היה בעת מעבר הירדן ("כי אתם עוברים את הירדן") ומה ראה משה להקדים את מועד הביצוע? ככל הנראה, משה רבינו, לאחר נאומו אל העם שבו הדגיש את חשיבות שמירת המצוות, ראה חובה לעשות מעשה על מנת להמחיש לעם את מסקנות נאומו, ולפיכך פתח בהפרשת הערים בעבר הירדן המזרחי אף כי ההפרשה עצמה טרם נכנסה לתוקף (ראו רש"י ורמב"ן על דברים ד, מא). בכך גם נתן משה ביטוי לרצונו העז להיכנס לארץ ישראל לקיים את המצוות הקשורות אליה. כך או כך, ערי עבר הירדן המזרחי הופרשו וממילא לא היה מקום לצוות על הפרשתן בפרשתנו.
ועדין קושיה אחת נותרה ומהדהדת: מדוע מראש, בעת הציווי המקורי על הפרשת ערי המקלט, לא ניתן ציווי אחד על הפרשת תשע ערים – שלוש בארץ כנען, שלוש בעבר הירדן, ושלוש באזור ההרחבה? מדוע החליט ה' לתת ציווי זה באופן מתגלגל, דו-שלבי?
שאלה זו יורדת בין השיתין של ספר דברים, על חזרותיו ועל חידושיו, שכן אין זו הפעם הראשונה או היחידה שבה ספר דברים חוזר על ציווים קודמים או שמביא ציוויים חדשים.
חידושו הגדול של ספרים דברים – שבעבורו נושא משה נאומי פתיחה ארוכים ומפורטים – הוא ביסוסו של הקשר שבין ה' לעם ישראל על שמירת החוקים והמצוות שעם ישראל מצטווה בהם כעת. אחד הפסוקים – אחד מני רבים - המדגיש ענין זה הוא הפסוק הידוע "ועתה ישראל מה ה' א-להיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' א-להיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו ולעבוד את ה' א-להיך בכל לבבך ובכל נפשך" (דברים י, יב-יג). אין זה אומר שארבעת החומשים הקודמים אינם תומכים ברעיון זה, אלא שבחומשים הקודמים אין אנו מוצאים איזכור ברור של רעיון זה, ובמקומו אנו מוצאים דגשים אחרים כמו קיומה של ברית מהותית בין ה' לבין עם ישראל, ושל ברית הארץ ושל ברית האבות. גם המקור בתורה הקרוב ביותר לרעיונו של האמור בספר דברים – והוא פרשת בחוקותי - "אם בחוקותי תלכו ואת מצותי תשמרו… ואם לא תשמעו לי ולא תעשו את כל המצוות האלה" – חוזר בסופו של דבר לברית האבות כמקור לביסוס הקשר ("וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור והארץ אזכור"). הדברים שניתנו לעם ישראל במסגרת ספר דברים מהווים את שיאו של תהליך התיקון: לאחר הנפילה הגדולה שלא חטא העגל ושל חטא המרגלים וההכרה שהעם אינו בשל עדין לקשר עמוק בינו לבין ה' וקבלת עול מלכות שמים, עבר עם ישראל תהליך חינוכי ממושך בן ארבעים שנה כמעט, שבסופו חזר העם והעפיל למדרגות רוחניות גבוהות. במצב זה - וזהו בדיוק מקומו של ספר דברים - ניתן היה לשדרג את הקשר שבין ה' לבין עם ישראל ולא לתלותו בעניינים חיצוניים לעם אלא במעשיו והתנהגותו שלו הוא.
הרחבת גבולות הארץ קשורה קשר הדוק עם התהליך הרוחני שיעבור עם ישראל בעקבות דגשו החדש של ספר דברים - "ואם ירחיב ה' א-להיך את גבולך כאשר נשבע לאבותיך ונתן לך את כל הארץ אשר דבר לתת לאבותיך – כי תשמור את כל המצוה הזאת לעשותה אשר אנוכי מצוך היום לאהבה את ה' א-להיך וללכת בדרכיו כל הימים". במלים אחרות, יישומו של האמור בספר דברים בכל הנוגע למהות הקשר שבין ה' לעם ישראל יבוא לידי ביטוי גם בענין הרחבת גבולות הארץ.
כעת ברור מדוע לא ניתן היה להזכיר את שלוש ערי המקלט באזור המורחב בספר במדבר. דיון באזור המורחב של ארץ ישראל יכול היה להיעשות רק לאחר עיסוק מפורט בקשר הרוחני שבין ה' לבין עם ישראל, ודיון שכזה נעשה – ויכול היה להיעשות – רק במסגרת ספר דברים ולא קודם לכן.
עדכוני מכס ורגולציה
