נאומו הארוך ויוצא הדופן של משה, בן שלושים הפרקים, מסתיים לו בפרשתנו. במשך שלושים הפרקים מכין משה את העם לקראת הכניסה לארץ ישראל: מזהיר אותו מפני ההימשכות לעבודת אלילים בארץ הרוויה בעבודה זרה, מפיק איתו את לקחי העבר בעקבות החטאים והכישלונות שהיו מנת חלקו של עם ישראל מעת צאתו ממצרים, מצייד אותו במצוות והנחיות, ומכין את כריתת הברית בן ה' לעם ישראל, והכל – לקראת הכניסה לארץ ישראל.
בהזדמנויות רבות לאורך נאומו הסביר משה לעם שהכל תלוי בו – בעם: ביכולתו לבחור בטוב ולעלות מעלה מעלה, או לבחור ברע – וליפול. הנה שתי דוגמאות, מתוך רבות אחרות: "ועתה ישראל - מה ה' א-לוהיך שואל מעימך: כי אם ליראה את ה' א-לוהיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו, ולעבוד את ה' א-לוהיך בכל-לבבך ובכל-נפשך (י, יב). והפסוקים המוכרים: "והיה אם שמוע תשמעו אל מצוותי אשר אנוכי מצווה אתכם היום לאהבה את ה' א-לוהיכם ולעובדו בכל לבבכם ובכל נפשכם. ונתתי מטר ארצכם בעיתו יורה ומלקוש, ואספת דגנך ותירושך ויצהרך... הישמרו לכם פן יפתה לבבכם, וסרתם ועבדתם אלוהים אחרים והשתחוויתם להם. וחרה אף ה' בכם, ועצר את השמיים ולא יהיה מטר, והאדמה לא תיתן את יבולה, ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה אשר ה' נותן לכם" (יא, יג-יז).
ובכל זאת, בסוף נאומו בוחר משה לשוב ולהציג את הדברים פעם נוספת, והפעם באופן נחרץ ומשכנע ביותר: "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב, ואת המוות ואת הרע. אשר אנוכי מצווך היום לאהבה את ה' א-לוהיך ללכת בדרכיו, ולשמור מצוותיו וחוקותיו ומשפטיו; וחיית ורבית ובירכך ה' א-לוהיך בארץ אשר אתה בא שמה לרשתה. ...החיים והמוות נתתי לפניך, הברכה והקללה; ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך. לאהבה את ה' א-לוהיך לשמוע בקולו ולדבקה בו. כי הוא חייך ואורך ימיך - לשבת על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיך לאברהם ליצחק וליעקב לתת להם" [דברים אלו היוו, בין היתר, את הבסיס לקביעתו המהדהדת-לדורות של הרמב"ם בהלכות תשובה (פרק ה'): "רשות לכל אדם נתונה אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק הרשות בידו, ואםרצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע הרשות בידו, ואין הקב"ה גוזר על האדם מתחלתברייתו להיות צדיק או רשע"].
דבריו אלו של משה רבינו - שנאמרו על ידי עצמו והקב"ה הסכים עימם וכתבם בתורה (ראו אברבנאל לתחילת ספר דברים) - נתמכו באמירות ברורות של הקב"ה בענין הבחירה החופשית. כך, למשל, מספר משה רבינו בספר דברים שהקב"ה אמר לו במעמד הר סיני על עם ישראל - "מי יתן והיה לבבם זה ליראה אותי... כל הימים", ללמדנו שיראת שמים תלויה באופן בלעדי בבחירת העם", וכמובן – הדברים המוכרים מתחילתה של פרשת בחוקותי: "אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותן...".
ובכל זאת, ההתייחסויות של משה בספר דברים לרעיון הבחירה החופשית, הינם רבות, חזקות ונחרצות, הרבה יותר מהאמור בחומשים הקודמים, באופן שמעלה חשד שמא יש כאן פולמוס עם כיוון אחר שאותו מבקש משה לשרש ולמחות. שמא בעצם רווח לו, בקרב עם ישראל, כיוון מחשבה שונה, השולל, ברמה כזאת או אחרת, את הבחירה מבני האדם ומכפיף אותם לגזירה א-להית הקובעת את מהלך הדברים, ושאיתו ביקש משה להתמודד. אין צורך להרחיק לכת בענין זה, שהלא משה עצמו אמר לבני ישראל על אודות סיחון מלא האמורי "ולא אבה סיחון מלך חשבון העבירנו בו, כי הקשה ה' א-לוהיך את רוחו ואימץ את לבבו, למען תיתו בידך כיום הזה" (ב, ל).
על מנת להבין מה התרחש כאן נצטרך לקרוא ולהתעמק במסופר בשתי הפרשות הבאות – וילך והאזינו, שבהם נוכל לגלות דין ודברים עמוק ביותר בין משה לבין... הקב"ה (!) בענין זה [ואין זה הויכוח הראשון שהתנהל בין הקב"ה למשה בעניינים עקרוניים - ראו את הויכוח בשאלת השגחת ה' הנזכר לאחר חטא העגל (שמות לא)]. בדברינו לפרשות הבאות נעסוק בדין ודברים מרתק זה.
עדכוני מכס ורגולציה
