עו"ד גיל נדל, גלעד פז
בית המשפט העליון דחה לאחרונה בקשת רשות ערעור של חברת ביטוח, על קביעותיהם של בתי המשפט השלום והמחוזי בתל אביב, אשר קבעו כי חברת הביטוח אחראית על פי פוליסת ביטוח, לנזק שנגרם ליצואן ששלח משלוח של זרעי בצל מנמל חיפה לנמל La Guairaבונצואלה.
בכך, למעשה אישר בית המשפט העליון את החלטות בתי המשפט קמא כי ניתן לקבוע חבות של חברת ביטוח על סמך הפוליסה בלבד ולאור מסמכים שהוגשו, וללא שמיעת עדויות בקשר לנזק למטען.
סיפור המקרה:
חברת הזרע ג'נטיקס ייצאה משלוח מישראל לונצואלה, אשר אבד ולא הגיע ליעדו. החברה הגישה תביעה כנגד מספר גורמים בשרשרת ההובלה הימית וביניהם חברת הביטוח, אשר ביטחה את ההובלה, וכן כנגד המוביל הימי וסוכנו בישראל, ונגד המשלח בישראל.
היצואן רכש מחברת הביטוח פוליסת ביטוח מסוג A(כל הסיכונים), וטען כי אובדן של המטען ואי-הגעתו ליעדו, הוא נזק בר-פיצוי על פי הפוליסה.
בית משפט השלום קבע כי אין לשמוע ראיות בדבר הנזק למטען, שהוכח לשיטתו מן המסמכים בלבד, וקבע כי הצדדים יסכמו אך ורק בשאלת החבות על פי הפוליסה. לאחר מכן, הכריע בית משפט השלום, כי הפוליסה מכסה את האירוע. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור.
חברת הביטוח לא התייאשה והגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. חברת הביטוח טענה כי בתי המשפט קמא הרחיקו לכת כאשר קבעו שלמטען נגרם אובדן גמור (טוטל לוס) מבלי לאפשר שמיעת ראיות, וכי בכך נפגמו זכויותיה להתגונן כראוי.
הכרעת בית המשפט העליון:
בית המשפט העליון הביע את מורת רוחו מן העובדה כי בית משפט השלום הכריע בשאלת חבותה של חברת הביטוח מבלי לשמוע כל ראיות בנושא ועל סמך מסמכים בלבד, אולם העיר כי מאחר ופסק-הדין הסופי טרם ניתן, משום שכעת יש להכריע בשאלת גובה הנזק, תוכל חברת הביטוח לערער על פסק-הדין השלם לכשיינתן.
לגופו של עניין, ציין בית המשפט העליון כי בית משפט השלום היה רשאי להגיע למסקנה בדבר חבות הביטוח על בסיס המסמכים בלבד, בין היתר גם לאור מסמכים ששלחה חברת הביטוח ליצואן עוד בטרם הגשת התביעה, ולאור העובדות שלא היו שנויות במחלוקת.
לכן, נדחתה בקשת רשות הערעור, תוך חיוב חברת הביטוח בהוצאות של 5,000 ש"ח לטובת היצואן.
[רע"א 4153/12 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' הזרע ג'נטיקס בע"מ ואח', בית המשפט העליון, השופט צבי זילברטל, החלטה מיום 12.8.12.]
הערות:
דרך המלך בבירור תובענות היא שמיעת ראיות של העדים. בכך, מתרשם בית המשפט באופן ישיר מן המעורבים, מכריע לגבי מהימנותם או היעדרה, ומפנה לעיתים גם שאלות בעצמו לאותם עדים.
בחלק מן המקרים, מעדיפים הצדדים המעורבים לבצע קיצור דרך ולוותר על שמיעת הראיות, ולהסתפק בסיכומים בכתב, בעיקר כאשר הסוגיה העומדת על הפרק היא משפטית ושאינה תלויה בעובדות (או שהעובדות מוסכמות בין הצדדים).
במקרה הנוכחי, כאשר מן ההחלטה עולה שהעובדות לא היו מוסכמות בין הצדדים, ויתור על שמיעת הראיות לדעתנו לא היה מחויב המציאות.