ספר דברים מתאפיין, רובו ככולו, בנאומיו הארוכים והמרשימים ביותר של משה אל העם. בנאומים אלו מכין משה את העם לקראת הכניסה לארץ ישראל: משה מסביר לעם שהכל תלוי בו – בעם, וביכולתו לבחור בטוב ולעלות מעלה מעלה, או לבחור ברע – וליפול, מזהיר את העם מפני ההימשכות לעבודת אלילים בארץ הרוויה בעבודה זרה, ומכין את כריתת הברית בין ה' לעם ישראל.
מדובר בנאומים של משה, שניזומו, עוצבו, חוברו ונאמרו על ידו. לא קראנו עד כה בספר דברים על התגלות של ה' אל משה המצווה את משה לומר לעם דברים כאלו או אחרים, ולא בכדי כתב האברבנאל בדבריו לתחילת ספר דברים, שהיו אלו דברים עצמאיים של משה רבנו שנאמרו על ידיו ושהקב"ה הסכים עימם וכתבם בתורה.
כל זאת - עד לפרשתנו. בפרשתנו, בתום נאומיו של משה אל העם מתגלה ה' אל משה: "ויאמר ה' אל משה הן קרבו ימיך למות קרא את יהושע והתייצבו באוהל מועד ואצוונו, וילך משה ויהושע ויתייצבו באוהל מועד. ויירא ה' באוהל בעמוד ענן ויעמוד עמוד הענן על פתח האוהל".
על פי תוכן ההוראה שנתן ה' למשה היינו מצפים שה' יתן למשה ויהושע הוראות מסודרות בענין העברת ההנהגה ליהושע ובענין מותו של משה, אך תוכן הדברים היה אחר לגמרי: "ויאמר ה' אל משה הנך שוכב עם אבותיך, וקם העם הזה וזנה אחרי אלוהי נכר הארץ, אשר הוא בא שמה בקרבו, ועזבני והפר את בריתי אשר כרתי איתו. וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים והסתרתי פני מהם והיה לאכול, ומצאוהו רעות רבות וצרות,ואמר ביום ההוא הלוא על כי אין אלוהיי בקרבי מצאוני הרעות האלה... ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם... והיה כי תמצאנה אותו רעות רבות וצרות, וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תישכח מפי זרעו, כי ידעתי את יצרו אשר הוא עושה היום, בטרם אביאנו אל הארץ אשר נשבעתי".
דברים אלו היכו, ככל הנראה, את משה בתדהמה קשה: בנאומו טרח משה טרחה רבה והדגיש בפני העם, פעמים רבות, את הבחירה החופשית הנתונה לו, ואת יכולתו לבחור בטוב, והפציר בעם לבחור בטוב ולקיים את מצוות ה', ולפתע, לאחר טרחה גדולה זאת, מודיע ה' למשה שהעם יחטא, שיבחר ברע, שיפר את הברית ושיגלה מארצו. לא רק פוטנציאל של בחירה ברע אלא וודאות ! כך יהיה ! העם יבחר ברע ! דטרמיניזם ! ולשם כך מצווה ה' את משה ללמד את השירה (שירת האזינו, שאותה נקרא בפרשה הבאה) כדי שהיא תזכיר לעם שגם הרעות יסתיימו בסופו של דבר. ומשה שואל את עצמו: האם טרחתי היתה לשווא? האם אין בחירה לעם ישראל? האם גורלו נקבע מראש?
ויתכן שמשה שומע ונזכר, שדברים בסגנון זה, של גורל קבוע מראש, כבר נאמרו בעבר, לאברהם אבינו: "ויאמר לאברם ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום ועינו אותם - ארבע מאות שנה. וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנוכי. ואחרי כן ייצאו ברכוש גדול... ודור רביעי, ישובו הנה: כי לא-שלם עוון האמורי, עד הנה". ובכל זאת, יודע משה שה' אמר לו דברים הנראים מנוגדים לכך - "מי יתן והיה לבבם זה ליראה אותי... כל הימים", ללמדנו שיראת שמים תלויה בבחירת העם, וכמובן – הדברים המוכרים מתחילתה של פרשת בחוקותי: "אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם...".
כיצד הגיב משה לדברים אלו? ובכלל, כיצד הדברים מתיישבים? האם "ובחרת בחיים" או "וקם העם הזה... ועזבני והפר את בריתי"? נצטרך לקרוא את פרשת האזינו ולהיווכח כיצד הדברים המשיכו להתגלגל.
שבת שלום,
גיל נדל
עדכוני מכס ורגולציה
