אנו עומדים בפיתחו של חודש תשרי המשופע בחגים, ואילו היינו מתבקשים לחלק את החגים שבו לשתי קבוצות, היינו בוחרים מן הסתם בחלוקה הזאת: הימים הנוראים – ראש השנה ויום הכיפורים, והרגלים – סוכות ושמיני עצרת. אלא שכפי שנראה מיד, קריאה זהירה ומדוקדקת בתורה תציע חלוקת אחרת, בלתי סימטרית, ולפיה בקבוצה אחת נמצאים ראש השנה, יום הכיפורים ושמיני עצרת, ובקבוצה השניה – חג הסוכות.
תחילה נציג כמה מאפיינים משותפים לשלישיית החגים חברי הקבוצה הראשונה:
ראשית – קרבנות המוסף של ראש השנה, יום הכיפורים ושמיני עצרת – זהים, ובכולם מוקרבים פר אחד, איל אחד ושבעה כבשים, וזאת בשונה מחג הפסח וחג השבועות (2, 1, 7 בהתאמה), וחג הסוכות (13-7, 2, 14 בהתאמה).
שנית – בכל המקומות בתורה (שנים) נזכרים ראש השנה, יום הכיפורים ושמיני עצרת יחדיו, ויתירה מזו - הם לעולם אינם נזכרים בנפרד זה מזה. הם גם אינם נזכרים בפרשיות המועדים הקצרות של ספר שמות, ואף לא בפרשיית המועדים של ספר דברים. לשלישיית החגים שלנו מוצמדת תמיד עובדת היותם שבתון לה', בשונה משלושת הרגלים, שבשלוש פעמים בתורה (מתוך חמשה מופעים) לא נזכרת לגביהם עובדת היותם שבתון.
שלישית – בכל הנוגע לראש השנה, יום הכיפורים ושמיני עצרת, לא נאמר בתורה שהם מהווים זכר ליציאת מצרים, וזאת בשונה מחג הפסח("למען תזכור את יום צאתך ממצרים כל ימי חייך" – דברים טז, ג), מחג השבועות ("וזכרת כי עבד היית במצרים" – דברים טז, יב), ומחג הסוכות ("כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים" – ויקרא כג, מג).
המייחד את שלישית החגים שלנו הוא, בראש ובראשונה, הוא שחגים אלו אינם מהווים חגים חקלאיים ואינם קשורים ישירות לפעולות החקלאי, וזאת בשונה מחג האביב (וקציר העומר), חג הקציר, וחג האסיף. לכן מקומם נפקד מפרשיית המועדים של ספר שמות, העוסקות בחגים החקלאיים.
זאת בדיוק הסיבה מדוע שלישיית החגים שלנו אינה מהווה זכר ליציאת מצרים: את החגים החקלאיים, שלהם מקבילות בתרבות העמים העתיקה, ביקשה התורה לרומם ולקדש על מנת להופכם לחלק מעבודת ה' ולא להותירם כחגי חולין, ודבר זה נעשה באמצעות הוספת נדבך נוסף והוא חיבורם לזכרון יציאת מצרים, ובכך – קידושם לה', שהוציאנו ממצרים. שלישית החגים שלנו, מנגד, אינה מחוברת לחגים חקלאיים-כלליים וכל כולה, מראשיתה, הינה קודש לה', ולפיכך אין צורך לקדשה באמצעות חיבורה ליציאת מצרים. על כך תעיד גם העובדה ששלישיית החגים שלנו מקושרת תמיד להיותה שבתון לה'.
ומה מחבר את שלישית החגים שלנו יחדיו? כפי שציין הרב יואל בן נון, שלושת חגים אלו מתאפיינים בכך שהם מהווים קצוות של שנה: כידוע, ההפרשים שבין שנת הירח (354 ימים) לשנת השמש (365 ימים) מתאזנים כל שלוש שנים לערך, באמצעות עיבור השנה. בתקופת הביניים קיימת אי התאמה של שנת השמש ושנת הירח, שכן שנת השמש ארוכה בכ – 11 ימים משנת הירח. אם נתחיל את שנת השמש ושנת הירח באותו מועד (בראש השנה), הרי שנקבל את התוצאה הבאה: ראש השנה, כאמור, יציין את נקודת ההתחלה של שני המניינים; יום הכיפורים יציין את סוף שנת השמש הראשונה; ושמיני עצרת יציין את תחילת שנת השמש השלישית. כל אחד מחגים אלו מציין התחלה או סוף של שנה.
ימים אלו ראויים אם כן להוות נקודת ציון מיוחדות בלוח השנה, לפיכך קבעה התורה שראש השנה ישמש יום זכרון (או יום תרועה), יום הכיפורים ישמש כיום כפרה וסליחה (ובו גם מקדשים את שנת היובל), ושמיני עצרת – יום שבתון מיוחד שאינו מהווה חלק מחג הסוכות. אלו הם ימים מיוחדים המהווים כולם נקודות ציון של ראשית השנה.
עדכוני מכס ורגולציה
