כפי שכתבנו לאחרונה, חג הסוכות שונה מחבריו לחודש תשרי – מדובר בחג הנזכר בלא פחות מחמישה מקומות בתורה, וניכר בו שהוא בעל אופי חקלאי (חג האסיף), הנחגג גם כזכר ליציאת מצרים ("כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים"), ושהינו בעל קרבנות מוסף יחודיים, והמהווה כמובן מקרא קודש. המורכבות הזו של החג דורשת הסבר, ונעמוד בדברינו כאן על מקצתה.
את אופיו החקלאי של חג האסיף והפיכתו לחג דתי קל להסביר. זה עתה אסף החקלאי את יבולו והוא שמח על הצלחתו בשנה החולפת, ועל שמחתו זו הוא מבקש כמובן לחגוג עם בני משפחתו וסביבתו. על מצע קיים זה (יכול שהיה בעל אופי חילוני, או בעל אופי פגאני) פעלה התורה, והיא באה וקידשה את החג החקלאי, וקבעה כי את השמחה צריך לרומם ולקדש לה'. הדברים מצויינים באופן חיוור בפרשיות המועדים של ספר שמות, שם נזכר החג כחג חקלאי – חג האסיף - ובסמוך לו מצויינת העלייה לרגל לראות את פני ה', ובאופן מפורט בהרבה בפרשיית המועדים של ספר דברים: "חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים, באוספך מגורנך ומיקבך. ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך, ועבדך ואמתך, והלוי והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך. שבעת ימים תחוג לה' א-לוהיך במקום אשר יבחר ה', כי יברכך ה' א-לוהיך, בכול תבואתך ובכול מעשה ידיך, והיית אך שמח".
אלא שלצד שמו של החג כחג האסיף, אנו מכירים את החג כחג הסוכות, ועל כך יש לשאול האם יש קשר בין הסוכה לחג האסיף החקלאי, או שבשני היבטים נפרדים עסקינן?
פרשיית המועדים של ספר דברים מחייבת אותנו לבחור באפשרות הראשונה ולמצוא קשר בין הסוכות לבין האסיף, שכן היא משלבת את שני הביטויים "חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים, באוספך מגורנך ומיקבך". ואכן, הרב מרדכי ברויאר (פרקי מועדות, עמ' 578-581) עמד על הקשר ההדוק שבין האסיף לבין הסוכה. לדבריו, הישיבה בסוכה בתקופת האסיף היתה דבר טבעי ביותר, שכן "דרכם של חקלאים לשבת בסוכות בתקופת האסיף, שהרי השדות והכרמים הם רחוקים מהבית, ולפיכך בהגיע ימי האסיף יוצאים מן הבית ומקימים סוכה בכרם... והאוספים דרים בסוכות אלה כדי לקצור את התבואה... וכך הם שוהים בסוכות ימים רבים בכל חדשי הקיץ והחום. וכאשר מגיע האסיף לסיומו הרי הם חוגגים את חג האסיף באותן הסוכות שדרו בהן בכל ימי האסיף". נמצא שגם ביחס לעשיית הסוכה, לא באה ויצרה חג סוכות יש מאין, אלא "רכבה" על חג הסוכות המקובל וקידשה אותו. ובעוד שבעולם החול חוגגים את חג האסיף - סוכות כחג לאדם שכבש את הטבע ורתם אותו למטרותיו, בעולם הקודש חוגגים את חג הסוכות לה' שנתן לנו כח לעשות את החיל.
פרשיית המועדות של ספר ויקרא מספקת לנו גם את הנדבך השני של החג - חג בעל היבט היסטורי המשמש כזכר ליציאת מצרים - "בסוכות תשבו שבעת ימים, כל האזרח בישראל יישבו בסוכות. למען יידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל, בהוציאי אותם מארץ מצריים". יחד עם את, הפרשייה משלבת גם את ההיבט החקלאי ("באספכם את תבואת הארץ") ודברים נוספים (ארבעת המינים, השמחה), ללמדנו כי פרשייה זו מהווה מעין מאגד של כלל היבטי החג (לכן גם מבנה הפרשייה שם ייחודי ביותר).
נמצא שהישיבה בסוכה משלבת בתוכה שני היבטים: היבט אחד הוא חגיגת חג האסיף, שבמסגרתו היו נעשות סוכות, וההיבט השני הוא זכר ליציאת מצרים וישיבתם של בני ישראל בסוכות ביציאתם ממצרים.
עדכוני מכס ורגולציה
