תעלומת חג הסוכות – מסע בארבעה חומשים (הפתרון)
כפי שהזכרנו בפעם הקודמת, חג הסוכות (או חג האסיף) נזכרים בכל אחד מחמשת חומשי התורה, למעט ספר בראשית, אלא שאופיו של החג עובר תפניות משמעותיות במהלך הדרך.
בספר שמות אין אנו מוצאים כלל את חג הסוכות אלא רק את חג האסיף, אשר מתואר כחג חקלאי קלאסי - "באוספך את מעשיך מן השדה".
בספר ויקרא אנו לומדים על חג חדש, אשר נוסף על חג האסיף, והוא חג הסוכות. מדובר בחג שנחגג במקדש באמצעות הקרבת קרבנות, אך גם יושבים בו בסוכה, כזכר ליציאת מצרים, ובענין זה יש כמובן לתמוה מדוע חג זה לא הוזכר בספר שמות. אך אין בכך די – גם אופיו של חג האסיף השתנה, שכן מחג חקלאי שאינו תלוי מקום, הפך חג האסיף לחג שנחגג במשכן/מקדש ("לפני ה' א-להיכם"), עם סממנים ייחודיים - ארבעת המינים.
מסכת ההפתעות עדין לא הגיעה לסיומה, שכן בפרשיית המועדות של ספר דברים מתמזג חג הסוכות, באופן בלתי צפוי, עם חג האסיף ("חג הסוכות תעשה לך... באוספך"), והחג הממוזג, שהוא בעל אופי חקלאי ברור ("באוספך מגורנך ומיקבך")נחגג בבית המקדש ("תחוג לה' א-לוהיך במקום אשר-יבחר"). וכאילו אין בכך די הרי שזכר יציאת מצרים אינו מתלווה לחג הסוכות, בשונה ממה שנאמר בספר ויקרא, וגם זכרם של ארבעת המינים אינו מופיע בפרשה זו.
המפתח לפתרון התעלומה נמצא כמובן בתהליכים שעבר עם ישראל במהלך התקופה: חטא העגל, חטא המרגלים, ומסעם של בני ישראל במדבר ארבעים שנה. תהליכים אלו יצרו ותופעה של התכנסות ולאחר מכן היפתחות מחודשת, אשר נתנה את אותותיה במישורים רבים ובכלל זאת – בענין המועדים.
תחילתו של הענין במעמד הר סיני: בבסיסה של התוכנית הא-להית הונח הרעיון שעוצמתם של ניסי יציאת מצרים והחוויה הגדולה על ההר תשמש בסיס מספיק לעבודת ה' ונטישת העבודה זרה. תוכנית זאת כללה עבודת ה' חופשית למדי - "מזבח אבנים תעשה לי וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך, בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך". וכך, מספרת התורה על שני חגים חקלאיים – חג הקציר וחג האסיף, שהוסבו כמות שהם לחגים דתיים, שעניינם הודיית החקלאי לה' על היבול הטוב.
חטא העגל, והתדרדרותו של העם לעבודה זרה רגע קט לאחר מעמד הר סיני המחיש בצורה הברורה ביותר שמסעו של עם ישראל לפיסגה היה מהיר מדי, והעם לא היה בשל לקלוט את המסר הגדול של מעמד הר סיני והברית עם ה'. בעטיו של חטא העגל התחיל תהליך של התכנסות שבו עבודת ה' מנותבת לתהליך ברור ומבוקר של עבודה במשכן והקרבת קרבנות באמצעות באי כוח מקצועיים – הכהנים, ושוב לא היה מקום לעבודת ה' החופשית בעידן של טרום חטא העגל. תהליך זה לא פסח על חג האסיף, ומחג שעניינו הודיה של החקלאי לה' על היבול הטוב, עבר החג שינוי מהותי לחג שנחגג במקדש דווקא תוך הבאת סוג מסוים של קרבנות לה' מן הצומח – ארבעת המינים (בדומה לביכורים). בנוסף, ובאופן מכוון כמובן, צירף ה' לחג האסיף חג נוסף – חג הסוכות – שכל כולו זכרון היסטורי של זכר ליציאת מצרים, שהרי זכרון זה, שהיווה תשתית משמעותית לגיבוש עם ישראל, עומעם בחטא העגל "אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים".
כמעט ארבעים שנה לאחר תהליך ההתכנסות הדרמתי, חל תהליך הפוך, של היפתחות, אם כי לא עד כדי חזרה למצב הראשוני של טרום חטא העגל. לתהליך ההיפתחות אחראית ההליכה במדבר ארבעים שנה. אותן שנים, שתוארו בספר במדבר כשנים אבודות ("במספר השנים אשר תרתם את הארץ, יום לשנה יום לשנה תשאו את עוונותיכם ארבעים שנה"), יצרו, למעשה, את תהליך ההבשלה של העם, ובשנת הארבעים, אנו פוגשים את עם ישראל שהתגבש לו בתנאי מעבדה סטריליים במדבר, תוך השגחה וליווי מתמידים של ה'. "וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך ה' א-לוהיך זה ארבעים שנה במדבר: למען ענותך לנסותך לדעת את אשר בלבבך, התשמור מצוותיו אם לא. ויענך וירעיבך ויאכילך את המן אשר לא ידעת ולא ידעון אבותיך: למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם" (דברים ח').
תהליך זה נתן את אותותיו גם בעניינם של חג האסיף וחג הסוכות:
ראשית, חג האסיף חזר למהותו הקודמת כחג חקלאי, ששבו שמח החקלאי על יבולו הטוב. יחד עם זאת, אין מדובר בחזרה מושלמת, וחג האסיף נעטף בשכבת הגנה – חוגגים את החג במקדש - מן הטעם שעבודת ה' החופשית כבעידן טרום חטא העגל כבר אינה אפשרית.
שנית, חג הסוכות מוזג לתוך חג האסיף, והאופי ההיסטורי העצמאי של חג הסוכות כזכרון יציאת מצרים – נטמע בתוך המיזוג עם חג האסיף. הנימוק "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני בישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים" מפורש על ידי התורה בספר דברים באופן שונה ממובנו הראשון שבספר ויקרא. בעוד שבתחילה היתה הכוונה ליציאת מצרים עצמה, הרי שכעת מדובר בזכר כל ארבעים השנה של ההליכה במדבר שבו גיבש וחינך ה' את עם ישראל, והעלאו למדרגה דתית גבוהה. האדם, שבתקופת האסיף יושב בביתו שמח וטוב לב, נדרש לצאת מביתו ולחזור אל המדבר: "ולכך יוצאים מבתים מלאים כל טוב בזמן אסיפה ויושבין בסוכות לזכרון שלא היה להם נחלה במדבר ולא בתים לשבת. ומפני הטעם הזה קבע הקב"ה את חג הסוכות בזמן אסיפת גורן ויקב לבלתי רום לבבו על בתיהם מלאים כל טוב פן יאמרו ידינו עשו לנו את החיל הזה" (רשב"ם על ויקרא כג, מג).
עדכוני מכס ורגולציה
