על קיומה של התנועה בין החומשים השונים בנוגע לשלושת הרגלים עמדנו מספר פעמים ולא נחזור עליה שוב. הפעם ניגע בענין נקודתי אחד הקשור לארבעת המינים.
שלושת הרגלים נזכרו כבר פעמיים בספר שמות והנה בא ספר ויקרא (פרשת המועדות; פרק כג) ומחדשת שני נדבכים נוספים וחשובים הנוגעים להם. בראש ובראשונה, מחדש ספר ויקרא את החובה להקריב קרבנות מיוחדים לשלושת הרגלים ("והקרבתם אשה לה'") - חובה שלא קראנו עליה כלל בספר שמות. אך לא רק זאת: ספר ויקרא גם מחדש את הבאתה של תוצרת חקלאית אל המקדש – "לפני ה'". כזה הוא כמובן העומר – "והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן, והניף את העומר לפני ה' לרצונכם", וכך הם גם הביכורים – שתי הלחם: "ממושבותיכם תביאו לחם תנופה, שתים – שני עשרונים סולת תהיינה חמץ תאפינה, ביכורים לה'". חידוש דומה מוצאים אנו גם בקשר לחג האסיף: "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל ושמחתם לפני ה' א-להיכם שבעת ימים".
האם ארבעת המינים שימשו כמעין קרבן? הדמיון שפורט לעיל לשני המקבילים – העומר ושתי הלחם – בצירוף הביטוי "לפני ה'" מבקש שנגיע למסקנה זו. הדברים תקפים לא רק במישור הדרוש, כמו זה המופיע במסכת סוכה: "אמר רבי אבהו אמר ר' אלעזר: כל הנוטל לולב באגודו והדס בעבותו, מעלה עליו הפסוק כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן, שנאמר איסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח", אלא גם בשדה ההלכתי. ניתן למצוא זיקות הלכתיות רבות בין דיני ארבעת המינים לדיני הקרבנות: כך, למשל, טעם הפסול של לולב הגזול הוסבר במסכת סוכה על בסיס בדמיון שהנביא רואה בין הגזול לבין קרבן פיסח – "והבאתם גזול ואת הפסח ואת החולה והבאתם את המנחה – הארצה אותה מידכם אמר ה'?", והסבירה הגמרא – גזול דומה לפיסח: מה פיסח אין לו תקנה, כך גזול אין לו תקנה. האמורא רבא משתמש במינוחים הנוגעים לקרבנות ביחס ללולב ואתרוג: "האי לולבא דסליק בחד הוצא – בעל מום הוא ופסול"; "נולדו באתרוג סימני טריפה – מהו?" וקיימות דוגמאות נוספות (לדיון מקיף בענין זה ראו בספרו המצוין של יעקב נגן – "מים, בריאה והתגלות – חג הסוכות במחשבת ההלכה"). המהות ה"קרבנית" של ארבעת המינים מסבירה מדוע קיים הבדל בין המקדש לבין המדינה בנוגע לנטילת לולב: "בראשונה היה לולב ניטל במקדש, ובמדינה יום אחד" (סוכה פרק ג' משנה יב).
דברים אלו כמובן עולים בקנה אחד עם הפיכתם של שלושת הרגלים בספר לחגים מקדשיים ולא חגי גבולין וזאת לאור חטא העגל ומותם של נדב ואביהוא.
ובכל זאת, בשונה משני אחיהם - העומר ושתי הלחם - ארבעת המינים נהגו גם במדינה ולא רק במקדש (בתחילה יום אחד, ומשחרב הבית – שבעה ימים), שכן גלגולו הנוסף של חג האסיף – זה הנזכר בספר דברים, ושעליו עמדנו בהרחבה בדברינו בשנה שעברה – ריכך את המגמה המקדשית החמורה והשיב אופי "אסיפי" לחג, המתקיים גם בגבולין. כחלק ממגמה זה, עיקרם של ארבעת המינים נותר אמנם במקדש, אך הם קיבלו דריסת רגל גם בגבולין.
עדכוני מכס ורגולציה
