בדברינו האחרונים לפסח עמדנו על כך שמוטיב החיפזון נמוג לו מהצד הביצועי של פסח בקצה קרחון, שהרי המשנה בפסחים (ט, ה) מציינת קשת של הבדלים בין פסח מצרים לפסח דורות: "מה בין פסח מצרים לפסח דורות? פסח מצרים מקחו בעשור, וטעון הזאה באגודת אזוב ועל המשקוף ועל שתי המזוזות, ונאכל בחפזון בלילה אחד, ופסח דורות נוהג כל שבעה". בענין זה עולה שאלה תמיהה חזקה על הסרתם של מעשים אלו לה זאת: "והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם, ואמרתם זבח פסח הוא לה' אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים, ואת בנינו הציל". מה הסיבה, אם כן, להסרת חובת ההזאה, החפזון, ולקיחת השה מי' בניסן?
חטא העגל ומותם של נדב ואביהו בהקריבם אש זרה הצריכו עריכת רביזיה בכל הנוגע לאכילת בשר והקרבתו שכן היה חשש קרוב וממשי שעם ישראל, עקב אי בשלותו, יישאב לביצוע עבודה זרה באמצעות הקרבת קרבנות ("ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים אשר הם זונים אחריהם"). דברי ה' במות, מחייב ה' כל אדם מישראל הרוצה לשחוט בעלי חיים – להביאו קרבן לה', ורק לאחר מכן לאכלו, ועוד אוסר ה' להקריב קרבנות מחוץ לאוהל מועד. מדובר, אם כן, ברביזיה משמעותית שנגעה לכלל אכילת בשר וענייני הקרבנות.
לאחר נדודי העם במדבר ארבעים שנה חל ריכוך מסוים בנוגע לאכילת הבשר, והותר לעם ישראל לאכול בשר תאוה גם ללא חובה ?בת קרבנות מחוץ למקדש נותר בעינו (דברים יב, ו-ז). עקב כך מדגישה התורה את קיבועו של השינוי שחל בדיני הפסח, מקרבן ביתי – לקרבן מקדשי-מקצועי. כעת, כשנקרא את הפסוקים בדברים טו, נוכל לעמוד על ההנגדה שבין אז (ספר שמות) לעכשיו (ספר דברים): "לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך אשר ה' א-להיך נותן לך, כ?
עדכוני מכס
