בדברינו האחרונים לפסח עמדנו על כך שמוטיב החיפזון נמוג לו מהצד הביצועי של פסח דורות, ונותר רק בתחום הזיכרון. אלא שהמעיין יראה כי מדובר בקצה קרחון, שהרי המשנה בפסחים (ט, ה) מציינת קשת של הבדלים בין פסח מצרים לפסח דורות: "מה בין פסח מצרים לפסח דורות? פסח מצרים מקחו בעשור, וטעון הזאה באגודת אזוב ועל המשקוף ועל שתי המזוזות, ונאכל בחפזון בלילה אחד, ופסח דורות נוהג כל שבעה". בענין זה עולה שאלה תמיהה חזקה על הסרתם של מעשים אלו (הזאה, חפזון, לקיחת השה מי' בניסן) מפסח דורות, שהרי התורה עצמה העידה על מעשים אלו שינהגו לדורות - "ושמרתם את הדבר הזה לחק לך ולבניך עד עולם" (שמות יב, כד). ולא זו בלבד, אלא שהתורה מספרת על הדיאלוג שיתקיים לדורות בשאלה זאת: "והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם, ואמרתם זבח פסח הוא לה' אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים, ואת בנינו הציל". מה הסיבה, אם כן, להסרת חובת ההזאה, החפזון, ולקיחת השה מי' בניסן?
עיון בדיני הפסח הנזכרים בספר דברים (פרק טו) יספק את התשובה, שכן התורה מציגה שם פסח אחר לגמרי: "וזבחת פסח לה' א-להיך צאן ובקר במקום אשר יבחר ה' לשכן שמו שם... ולא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב ביום הראשון לבוקר...לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך אשר ה' א-להיך נותן לך, כי אם אל המקום אשר יבחר ה' א-להיך לשכן שמו, שם תזבח את הפסח בערב כבוא השמש מועד צאתך ממצרים. ובשלת ואכלת במקום אשר יבחר ה' א-להיך בו ופנית בבוקר והלכת לאהליך". חג הפסח עבר מטמורפוזה משמעותית מהמתואר בספר שמות, שם מסופר על קרבן "ביתי" הנעשה בביתו של האדם מישראל, לבין קרבן "מקצועי" הנעשה במקדש, ומכאן נובע השוני הגדול בדינים הרלבנטיים. כך, דיני הפסח הנזכרים בספר דברים מאפשרים הבאת בקר ולא רק צאן (שה); אין חובה בצליה דווקא (אלא בבישול); אין חובת הזאת על המשקוף ועל המזוזות; אין אכילה בחיפזון; אין כמובן איסור יציאה מהבית (שהרי אנחנו במקדש); ואין אכילה על מרורים, אלא רק על מצות.
אלא שתשובה זו רק מעצימה את הקושיה – מדוע? מדוע חל שינוי כל כך חריף בדיני הפסח בין אלו הנזכרים בספר שמות לבין אלו הנזכרים בספר דברים, עד כדי כך שהתורה חזרה בה מדבריה שנאמרו לגבי פסח מצרים שינהגו לדורות, ובטלתם, וקבעה פסח אחר בעל אופי מקדשי? בשאלה זו עסקו רבים, בני ברית ושאינם בני ברית. בולט בענין זה הסברו של רבי דוד צבי הופמן, שנלחם בעוז ובתקיפות בביקורת המקרא, ואנו נשלב את הסברו בדברינו הבאים.
חטא העגל ומותם של נדב ואביהו בהקריבם אש זרה הצריכו עריכת רביזיה בכל הנוגע לאכילת בשר והקרבתו שכן היה חשש קרוב וממשי שעם ישראל, עקב אי בשלותו, יישאב לביצוע עבודה זרה באמצעות הקרבת קרבנות ("ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים אשר הם זונים אחריהם"). דברי ה' בפרשת יתרו "מזבח אדמה תעשה לי וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך... בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך" היו טעונים חשיבה מחודשת עקב הנפילה בחטא העגל ונפילתם של נדב ואביהוא. עקב כך, בפרשת אחרי מות, מחייב ה' כל אדם מישראל הרוצה לשחוט בעלי חיים – להביאו קרבן לה', ורק לאחר מכן לאכלו, ועוד אוסר ה' להקריב קרבנות מחוץ לאוהל מועד. מדובר, אם כן, ברביזיה משמעותית שנגעה לכלל אכילת בשר וענייני הקרבנות.
רביזיה זו נגעה ישירות גם לדיני הפסח, שכן בעקבותיה אסור היה לבצע את הציווי המקורי של קרבן פסח – להקריבו בבית של האדם מישראל, וליתן את הדם על המזוזות ועל המשקוף, בעקבות כך, קרבן הפסח סופח לענייני הקרבנות הרגילים, המתקיימים במשכן / מקדש בלבד.זאת בדיוק הסיבה מדוע פרשיית המועדות של ספר ויקרא מציגה את קרבן הפסח באור מעומעם ביותר, במיוחד לאור הפירוט הרחב יותר, שניתן לענייני אכילת מצה והקרבת אשה לה' כבשאר המועדים החג: "בחודש הראשון בארבעה עשר לחודש בין הערבים פסח לה', ובחמשה עשר יום לחודש הזה חג המצות לה' שבעת ימים מצות תאכלו... והקרבתם אשה לה' שבעת ימים". שימו לב - קרבן הפסח מוצג באופן חלקי ("בין הערבים פסח לה'"), ללא שום הפנייה ואזכור לכל המפרט הנזכר בספר שמות.
לאחר נדודי העם במדבר ארבעים שנה חל ריכוך מסוים בנוגע לאכילת הבשר, והותר לעם ישראל לאכול בשר תאוה גם ללא חובה להקריבו קודם לקרבן לה' (דברים יב, כ; וראו ברמב"ן על ויקרא יז, ב-ג), וזאת בשל המרחק מהמקדש ("כי ירחק ממך המקום"), ואולם האיסור על הקרבת קרבנות מחוץ למקדש נותר בעינו (דברים יב, ו-ז). עקב כך מדגישה התורה את קיבועו של השינוי שחל בדיני הפסח, מקרבן ביתי – לקרבן מקדשי-מקצועי. כעת, כשנקרא את הפסוקים בדברים טו, נוכל לעמוד על ההנגדה שבין אז (ספר שמות) לעכשיו (ספר דברים): "לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך אשר ה' א-להיך נותן לך, כי אם אל המקום אשר יבחר ה' א-להיך לשכן שמו, שם תזבח את הפסח בערב כבוא השמש מועד צאתך ממצרים. ובשלת ואכלת במקום אשר יבחר ה' א-להיך בו ופנית בבוקר והלכת לאהליך".
עדכוני מכס ורגולציה
