השמרנות במיטבה - (שמיני עצרת תשעג)
מדוע נפקד מקומו של שמיני עצרת משני מקומות מרכזיים בתורה? הוא אמנם נזכר בפרשיית המועדות של ספר ויקרא ובפרשיית המוספים של ספר במדבר, אך אין אנו קוראים עליו לא בספר שמות וגם לא בספר דברים, ודומה כאילו עוצב החג לצורך מסוים, הוצב במקומו ושוב קפא ללא נוע.
אין לכחד - יש משהו מתעתע בשמיני עצרת. מצד אחד, אזכורו בתורה נעשה תמיד בצמידות לחג הסוכות והוא גם נספר שם כיום השמיני של החג (למשל: ״ביום השמיני עצרת תהיה לכם״). מצד שני, הוא קיבל שם עצמאי - "עצרת" והוא אף נחשב כרגל בפני עצמו. העדר פירוט מספק בתורה על תוכנו של יום זה תורם גם הוא למבוכה.
כבר המדרש עמד על שני פניו של החג (ילקוט שמעוני, פרשת פנחס סוף רמז תשפ"ב): "משל למלך שבאה לו שמחה כל שבעת ימי המשתה והיה בנו של המלך טורח עם האורחים, וכיון שיצאו שבעת ימי המשתה אמר המלך לבנו: יודע אני שכל שבעת ימי המשתה היית טורח עם האורחים, עכשיו אני ואתה נשמח יום אחד ואיני מטריח עליך הרבה אלא טול תרנגול אחד וליטרא אחת של בשר. כך כל שבעת ימי החג ישראל עסוקים בקרבנותיהן של אומות העולם... וכיון שיצאו שבעת ימי החג אמר הקב"ה לישראל: עכשיו אני ואתם נשמח יחד ואיני מטריח עליכם הרבה אלא פר אחד ואיל אחד". שמיני עצרת, לפי המדרש, ממשיך את שמחתו של חג הסוכות, אך מתעל אותה למימד הלאומי במקום המימד האוניברסאלי. בכך מהווה שמיני עצרת המשך לחג הסוכות אם גם ניגוד.
רעיון זה ניתן ליישום, לדעתנו, גם בכיוון אחר. עמדנו לא אחת על אפקט האקורדיון המאפיין את התפתחותם של שלושת הרגלים בתורה: בראשיתם, כפי שהם מוצגים בספר שמות, היו אלו חגים שנחוגו במדינה ולא במקדש. בהמשך, משטר הפיקוח הקפדני שיושם בעקבות חטא העגל והטרגדיה במשכן עם מותם של חטאם של נדב ואביהוא - הסב את שלושת הרגלים לחגים מקדשיים המתקיימים בעיקרם במקדש בתיווכם של גורמים מקצועיים, וכך הדברים מוצגים בספר ויקרא. בחלוף כארבעים שנה, ערב כניסת העם לארץ ישראל, רוכך (אך לא בוטל) משטר הפיקוח, והחגים חזרו להיחגג גם בגבולין ושוב לא הוגבלו רק למקדש, כמתואר בספר דברים.
והיכן משתלב בענין שמיני עצרת? שמיני עצרת חודש ו"הודבק" לחג הסוכות בעיצומו של השלב האמצעי. במסגרת שלב זו לא רק שחג האסיף עצמו הפך לחג מקדשי ושמחת ארבעת המינים שלו נחגגה במקדש, אלא שנוסף לו לחג האסיף מקרא קודש נוסף – שמיני עצרת – שישמר ויחזק את האופי הדתי-מקדשי, לא חקלאי, של חג האסיף. בשלב הריכוך חזר חג האסיף להיחגג גם בגבולין, אך שמיני עצרת נותר על מכונו.
במובן זה, שמיני עצרת מייצג את הצד השמרני-טהרני ביותר בקשת החגים בלוח השנה שלנו, חג שיוסד כולו כעוגן דתי מזוקק במציאות רוחנית סוערת ושלא עבר תמורה כלשהי במהלך הזמן. אכן ״עכשיו אני ואתם נשמח יחד״ ללא שינוי, ללא תוספות, ללא יעדים מיוחדים. כמה פשוט וטוב להיות ביחד.
עדכוני מכס ורגולציה
