מדי שנה, כשאני קורא את פרשת הסוטה הנזכרת בפרשתנו, מתעוררת בי תחושת אי-נוחות כבדה ביותר. הפרשת עוסקת, על פי 'הקריאה הפשוטה', כפי שהציג את הדברים הרב אלחנן סמט במאמרו בענין זה, "באישה שנסתרה עם גבר זר, ובעלה חושד בה שהיא נטמאה באותה היסתרות, אלא שהדבר נעלם מעיניו, וגם אין עד שיעיד על כך. על הבעל עוברת 'רוח קנאה', וכדי לברר את חשדו ולהניח את קנאתו הוא מביא את אשתו אל הכהן שבמשכן, ושם נבדק החשד בטקס שיש בו השפלה ואי-נעימות רבה לאישה, גם אם היא חפה מפשע. בפשטות, נראה שהטקס הזה נכפה על האישה ואין שואלים את רצונה. מסתבר שהיא טוענת מתחילה שאין בה כל אשמה, והיא אינה חפצה מן הסתם לעבור תהליך כל כך לא נעים רק מפני שרוח קנאה עברה על בעלה".
בהמשך דבריו מציג הרב סמט את תפיסת ההלכה, השונה מ'הקריאה הפשוטה', ומסביר כי על פי ההלכה "אין אנו עוסקים בהתייחדות מקרית של האישה עם גבר זר, שמעוררת את קנאת הבעל, אלא בהיסתרות עם גבר שנחשד זה מכבר ביחס לאישה זו על ידי בעלה. חשד זה היה כה חמור עד שהבעל התרה באשתו בפני שני עדים שלא תיסתר עם אותו איש, והאישה עברה על התראה חמורה זו ושהתה עם אותו גבר בסתר, שיעור זמן שהיא יכולה להיטמא בו". בשונה מכך אם אישה נתייחדה בסתר עם גבר ושהתה עמו שיעור טומאה, בלא שקדם קינוי של הבעל, כי אז אין האשה נאסרת על בעלה ואין הבעל יכול להביאה אל הכהן ואין הכהן רשאי להשקות את האשה.
ובכל זאת, תחושת האי-נוחות אינה מרפה. ראשית, מדוע, במקרה של ספק, נדרשת דווקא האשה להוכיח את חפותה? מדוע לא יבוא הבעל ויוכיח את אשמת אשתו? מדוע האשה צריכה לעבור את התהליך המשפיל והקשה ולא הבעל? ויתירה מזו, הלא ידועים דברי חכמים בפרשת תנורו של עכנאי – 'לא בשמים היא', ולפיהם – ההכרעה בשאלות שונות, משפטיות או עובדתיות מסורה לבית הדין ולחכמים ולא לבת קול המגיעה מהשמים. ומדוע, אם כן, קובעת התורה כי את עניינו של הבעל המקנא יכריע נס - שתיית מי המרים – המגיע מן השמים?
הדרך המקובלת ליישובם של קשיי הקריאה הפשוטה מצויה בדבר התלמוד הבבלי (חולין קמא, א): גדול שלום שבין איש לאשתו, שהרי אמרה תורה: שמו של הקב"ה שנכתב בקדושה ימחה על המים!", וכפי שהסביר הרב סמט: "בנסיבות החמורות שאליהן נקלעו בני הזוג, לאחר שהאישה נסתרה עם מי שהוזהרה עליו בעדים שלא תיסתר עמו - לא ניתן להסתפק בטענתה שהיא טהורה. לא הבעל ולא בית הדין יוכלו לקבל טענה זו אל מול החשד הכבד שרובץ על האישה, ואף אם תשבע שבועה רגילה - אין די בכך. כדי להתירה לבעלה ולאפשר את חזרתה אליו, דרושה בדיקה ששום מערכת משפטית אנושית אינה יכולה לספק. בדיקה זו היא שתהפוך את שבועתה של האישה על חפותה לשבועה אמינה. על רקע זה, יכולים אנו להבין מדוע יוצאת התורה מגדרה ומציעה לאישה ולבעלה בדיקה המבוססת על נס. רק המערכת הזאת - המוצעת בפרשת הסוטה - יכולה לאפשר בנסיבות הללו את השבת האמון, את שוב האישה אל בעלה ואת השבת שלום הבית על כנו".
ובכל זאת, אין בדברים שובי הלב של הרב סמט כדי ליישב את השאלה הבסיסית מדוע האשה היא זו שצריכה לעבור את התהליך המשפיל והקשה של המעמד מול הכהן, פריעת ראשה ושתיית מי המרים, ולא הבעל? מדוע אין התורה מגייסת את הנס לסיועו של הבעל? מדוע לא יהיה זה הבעל שיישא בעלות שמירת שלום-הבית?
אין מנוס אלא להציע פתרון נועז יותר, ולפיו נס המים המרים לא נועד לייצר הכרעה בנוגע לטענת הבעל (הכרעה אשר ניתן להשיגה בדרכים ארציות מקובלות), אלא בא לספק פתרון אחר. חשוב לשים לפעולתם הכפולה של המים: אם האשה נטמאה כי אז יבואו בה המים המאררים למרים,ובטנה תצבה וירכה תיפול. לעומת זאת, אם האשה לא נטמאה כי אז לא רק שהמים לא יפעלו בה את פעולתם הרעה ולא יקרה לה כדברים הנ"ל, אלא גם שהאישה תינקה ותיזרע זרע, כלומר שינתן לה פרי בטן. הא-סימטריה הזאת זועקת ומצביעה באופן ברור על כך שהמים המרים אינם משמשים רק כגורם הכרעה אלא כמתן שכר שאין לו שיעור לאשה - זרע. אופן ההוכחה עוצב באופן מיוחד וספציפי על מנת שהאשה תהיה הנהנית הראשונית מפירותיו – פרי בטן – היא ולא הבעל. האשה נושאת בעלות ההוכחה על מנת שהיא תזכה מפירותיה.
וכעת לקונספירציה: האם ניתן להפוך את פרשית הסוטה על ראשה? האם יכולה אשה לעשות שימוש בפרוצדורת הסוטה ובהשקאת מי המרים על מנת לקבל זרע של קיימא? האם תוכל האשה להערים על בעלה, לגרום לו להביאה אל הכהן ולהשקותה, והכל – על מנת שתתגלה כטהורה ויקוים בה "ונקתה וזרעה זרע"?
מסתבר שאין אנו הראשונים בחשיבה חתרנית זאת, וכבר קדמו אותנו חנה והתלמוד הבבלי במסכת ברכות (לא,ב). התלמוד דן בפסוק שבתחילת ספר שמואל המספר על חנה - "והיא מרת נפש, ותתפלל על ה' ובכה תבכה.... ותאמר ה' צבאות אם ראה תראה בעוני אמתך... ונתת לאמתך זרע אנשים -ונתתיו לה' כל ימי חייו", ומביא את דבריו של רבי אלעזר: "אמרה חנה לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, אם ראה - מוטב, ואם לאו - תראה, אלך ואסתתר בפני אלקנה בעלי, וכיון דמסתתרנא - משקו לי מי סוטה, ואי אתה עושה תורתך פלסתר, שנאמר: ונקתה ונזרעה זרע".
עדכוני מכס ורגולציה
