במענה למצוקתו של משה "לָמָה הֲרֵעֹתָ לְעַבְדֶּךָ וְלָמָּה לֹא מָצָתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ לָשׂוּם אֶת מַשָּׂא כָּל הָעָם הַזֶּה עָלָי" הורה ה' למשה לאסוף "שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָדַעְתָּ כִּי הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשׁוטְרָיו...וְאָצַלְתִּי מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלֶיךָ וְשַׂמְתִּי עֲלֵיהֶם, וְנָשְׂאוּ אִתְּךָ בְּמַשָּׂא הָעָם וְלא תִשָּׂא אַתָּה לְבַדֶּךָ".
שבעים הזקנים מוכרים לנו מהעבר ממספר סיטואציות, החל מאירועים שהתרחשו במצרים עצמה, ועד לכריתת הברית בהר סיני, לפני כשנה בלבד, שם צוה ה' את משה "עֲלֵה אֶל ה' אַתָּה וְאַהֲרן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם מֵרָחוק". אם כך הם הדברים הרי שיש לתמוה להיכן נעלמו אותם שבעים זקנים, שהיה צורך במינוי זקנים חדשים. ואם תאמר שהזקנים ה"ישנים" נותרו על מפת ההנהגה הפוליטית, מדוע היה צורך במינוי מחודש שלהם?
מדרש תנחומא על פרשתנו חש היטב בקושי זה, והגיע למסקנה קיצונית: הזקנים הישנים נהרגו באירועים טראגיים. לפי הסבר אחד המובא במדרש, הרגו בני ישראל את הזקנים בחטא העגל, לאחר שניסו לעצור את העם מפני עשיית אלהים אחרים. לפי הסבר אחר חטאו הזקנים ממש עתה, יחד עם העם, בחטא המתאוננים, והם נשרפו באש ה'.
אם נלך צעד נוסף בכיוון שהמדרש מתווה נוכל להבין כי מצוקתו של נבעה מהעובדה שהיתה זו הפעם הראשונה שמשה נדרש לפעול במצב משברי כאשר הוא עומד כמעט לבדו בחזית ההנהגה (רק אהרון עמד לצידו); לא עמדו לצידו שבעים הזקנים, שכאמור, מתו, וגם לא נדב ואביהוא שנלוו אליו בכריתת הברית בהר סיני, וגם הם מתו לאחרונה. גם חותנו של משה, יתרו, שהיה יועצו הטוב, פורש מהמחנה, חרף הפצרותיו של משה "אַל נָא תַּעֲזב אתָנוּ, כִּי עַל כֵּן יָדַעְתָּ חֲנותֵנוּ בַּמִּדְבָּר, וְהָיִיתָ לָּנו לְעֵינָיִם".הנחייתו של הקב"ה למשה למנות זקנים חדשים באה למלא את החלל שנוצר בהנהגה ולתת מענה מיידי למצוקתו של משה.
מן הצד השני, ברור כי לשיטתו הנ"ל של המדרש לא נבעה מצוקתו של משה בשל תוכן תלונתם החדשה של בני ישראל - "מי יאכילנו בשר... זָכַרְנו אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם, אֵת הַקִּשּׁוֻאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים,וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה, אֵין כּל בִּלְתִּי אֶל הַמָּן עֵינֵינוּ". במובן הזה לא היה שוני מהותי בין התלונות הקודמות של העם בענין המים, לבין התלונה הנוכחית.
בסופו של דבר, באה המציאות וטפחה על פניו של משה. לא זו בלבד שלא היה בכוחם של הזקנים לסייע למשה בפתרון משברי העתיד, אלא שנוכחותם באותם משברים כלל לא הורגשה. בארוע המרגלים ובבכיים של כל העדה באותו הלילה אין אנו קוראים על נוכחותם של הזקנים, ובאירוע המחלוקת של קורח ועדתו אנו אמנם קוראים על היתלוות של הזקנים למשה בשעה שמשה מנחית על משכן קורח ועדתו את עונשם, אך אין אנו רואים כל פעולה מצידם בשלב המשבר והדין ודברים שהתנהלו בין משה לבין קורח ודתן ואבירם. בשאר אירועי המשבר אין הזקנים נזכרים, ובמבטו הרטרוספקטיבי של משה בספר דברים כלפי אירועי העבר, אין הזקנים נוכחים כלל.
למעשה, ואת זאת כמובן ידע רק ה', לא היה משה צריך לסיוע מעשי בהנהגה ובשבעים זקנים חדשים. הנהגתו של משה את העם היתה חסרת תקדים לאורך כל הדורות, פנומנאלית, או, בלשון ימינו "גדולה מהחיים". העתיד, כאמור, הוכיח כי הנהגת העם התנהלה מכוחו של משה, ללא סיוע. סיועם של הזקנים למשה, נועד, בסופו של דבר, לספק כתפאורה להנהגתו של משה, על מנת שמשה לא ישמש או לא יחוש כשחקן בודד בחזית ההנהגה.
עדכוני מכס ורגולציה
