נאומו הארוך והמקיף של משה רבנו הסתיים. משה הודיע לדור הנכנסים לארץ כנען שהוא אינו נכנס עמהם, וגם הזהיר אותם שתנאי הכרחי להצלחתם בירושת הארץ הוא שמירת כל המצוות. כך מסתיים לו נאומו של משה: "כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת, אשר אנוכי מצווה אתכם לעשותה. לאהבה את ה' א-לוהיכם, ללכת בכל דרכיו ולדבקה בו. והוריש ה' את כל הגויים האלה מלפניכם, וירשתם גויים גדולים ועצומים מכם".
אך משה רבנו אינו מסיים כאן את דבריו, והוא ממשיך לנאום נוסף. לפתע, מתברר לדור הנכנסים לארץ, ולנו – הקוראים את הדברים, שמה שהיה נראה כהדרכה לעם וסיכום הדרך הארוכה שעשה משה יחד עם העם, אינו אלא נאום פתיחה, שלאחריו מגיע נאום ארוך ומפורט שכל כולו הוא הפתעה רבתי לעם. הפתעה, כתבנו, כי בפני העם נפרס מהלך חדש הכולל מצוות רבות, חלקן חדשות לגמרי, שבסופו נכרתת ברית חדשה ונוספת עם העם.
בשונה מנאום הפתיחה של משה רבנו שהיה בנוי באופן מדורג ומתוחכם ביותר, שעליו עמדנו בדברינו לפרשות דברים-ואתחנן-עקב, את נאום המצוות מגיש משה לעם בצורה חדה וחריפה, "ישר לפנים". התחושה של מי ששמע לראשונה את דברי משה רבנו שבפרשתנו היתה חייבת להיות מלווה בתדהמה ובהבנה שמדובר במשהו חדש ושונה לגמרי.
הנה רשימה תמציתית ובלתי-ממצה של ההפתעות:
הברכה והקללה: פרשתנו פותחת במוטיב הברכה והקללה ("ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה") המוכר לנו מסוף ספר ויקרא ("אם בחוקותי תלכו וכו'), אלא שבאופן בלתי צפוי אין נעשית כאן הפניה אל דברי העבר, אלא נאמר כאן במפורש שמדובר בטקס עתידי ("היה כי יביאך ה' א-לוהיך אל הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה, ונתת את הברכה על הר גריזים, ואת הקללה על הר עיבל"). הדברים כל כך תמציתיים וכל כך סתומים, שהשומע מן הסתם לא הבין את כוונת הדברים, ושאל את עצמו מה זה בדיוק אומר.
היתר אכילת בשר תאווה: לאחר איסור של כשלושים ותשע שנה, שבו ניתן היה לאכול בשר רק לאחר הבאתו כקרבן לה', מודיע משה רבנו לעם כי בארץ כנען ניתן יהיה לאכול בשר באופן חופשי ללא צורך להביאו לאוהל מועד להקרבתו.
סימני טומאה וטהרה ומאכלות אסורות: בעקבות היתר אכילת הבשר מלמד משה רבנו את כל עם ישראל את דיני סימני הטומאה והטהרה, אלו שבעבר נמסרו לכהנים.
נביא שקר: משה רבנו מודיע לעם ישראל על הנביא שקורא לעבוד עבודה זרה - שאסור לשמוע בקולו ויש להרגו. מעבר לכך שיש בהוראה זו משום פגיעה מכוונת במוסד הנבואה – אותו מוסד שהיווה את התשתית לכל הנהגתו של משה, הרי שפרשה זאת מתכתבת בבירור עם חטא העגל ומעשהו של אהרון הכהן. אין זה אומר, חלילה, שאהרון הכהן היה נדון כנביא שקר, אך זה בהחלט מציין כי קיימים גבולות חדים בהרבה ממה שהיה בעבר.
ביטול קרבן פסח הביתי: משה רבנו מודיע לעם שאין לאכול את קרבן הפסח בבית, אלא יש לאוכלו במקדש: "לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך, אשר ה' א-לוהיך נותן לך. כי אם אל המקום אשר יבחר ה' א-לוהיך לשכן שמו - שם תזבח את הפסח בערב... ובישלת ואכלת במקום אשר יבחר ה' א-לוהיך בו, ופנית בבוקר והלכת לאוהליך".
פרשיית המועדות: פרשתנו מחדשת את הדגש המשפחתי והחברתי של המועדים - ושמחת לפני ה' א-לוהיך, אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך, והלוי אשר בשעריך, והגר והיתום והאלמנה אשר בקרבך, במקום אשר יבחר ה' א-לוהיך לשכן שמו שם – ומשמיטה ענייני קרבנות החובה של המועדים (עולה, שלמים וחטאת).
כאמור, מדובר ברשימה חידושים בלתי ממצה, וחידושים והפתעות יגיעו גם בפרשות הבאות. פרשתנו והפרשות הבאות מותירות את דור הנכנסים לארץ כנען, ואותנו קוראי התורה ולומדיה, מופתעים ונדהמים מהמהלך החדש והמפתיע שמשה רבנו מוביל אותנו בו, מהלך שחייב היה להיעשות הן לאור בשלותו של הדור החדש, והן לאור היעלמותו הצפויה של המנהיג הגדול מבימת ההנהגה של עם ישראל.
עדכוני מכס ורגולציה
