"אז יבדיל משה שלוש ערים בעבר הירדן מזרחה שמש", מספרת פרשתנו, והקורא תמה כיצד עשה משה כדברים הללו, והלא ה' ציוה את משה להקצות את ערי המקלט רק בעת הכניסה לארץ כנען?
תזכורת: הציווי הראשון על ערי המקלט ניתן למשה בערבות מואב, ועליו מסופר בפרק לה שבספר במדבר: "וידבר ה' אל משה לאמור: דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם: כי אתם עוברים את הירדן ארצה כנען, והקריתם לכם ערים, ערי מקלט תהיינה לכם, ונס שמה רוצח, מכה נפש בשגגה... והערים אשר תיתנו – שש ערי מקלט תהיינה לכם. את שלוש הערים תיתנו מעבר לירדן, ואת שלוש הערים תיתנו בארץ כנען".
מדברים אלו ברור כי חובת הקצאת שש ערי המקלט – שלוש אלו שבעבר הירדן המערבי ושלוש אלו שבעבר הירדן המזרחי – חלה עם חציית הירדן והכניסה לארץ כנען. ובכל זאת, משה רבנו, בעמדו מצידו המזרחי של הירדן, בערבות מואב, מבצע כבר עתה את ציווי ה' בענין זה.
והקונפליקט זועק: מצד אחד - הוראת ה' "כי אתם עוברים את הירדן ארצה כנען, והקריתם לכם ערים, ערי מקלט תהיינה לכם... שש ערי מקלט", ומצד שני, דברי משה אל העם, בפרשתנו, מספר פסוקים לפני ביצוע הקצאת הערים – "כי אנוכי מת בארץ הזאת, אינני עובר את הירדן".
ביצוע הקצאת ערי המקלט המזרחיות נעשה באופן פומבי, במעמד העם. הדברים עולים מפשוטי המקראות, המספרים על כך שמשה רבינו קטע את רצף נאומו ובוחר לבצע את הבדלת הערים לעיני העם. עמד על כך הרמב"ן: "כי משה אסף כל ישראל לבאר להם התורה ופתח להם בדברי התוכחות... והשלים להם שישמרו חוקיו ומצוותיו למען ייטב להם, אז אמר במעמדם לפניהם: "עתה נקיים המצוה אשר צונו ה' ותהיינה בצר במדבר ורמות בגלעד וגולן בבשן ערי מקלט לנוס שמה כל רוצח בשגגה".
אם כך הם הדברים, הרי שמדובר כאן בקונפליקט פומבי חריף ומכוון, ואך טבעי הוא שנבקש להבין מדוע פעל משה כפי שפעל?
התלמוד הבבלי במסכת מכות היה ער לפער הנזכר לעיל שבין הציווי לביצוע, והסביר את הדברים. נביא את דברי הרמב"ם בהלכות רוצח המסכמים את הדברים: "מצות עשה להפריש ערי מקלט... ושש ערים היו: שלוש הבדיל משה רבנו בעבר הירדן, ושלוש הבדיל יהושע בארץ כנען. אין אחת מערי מקלט קולטת עד שיובדלו כולן, והודיענו משה רבנו שאין שלוש שבעבר הירדן קולטות, עד שיובדלו שלוש שבארץ כנען. ולמה הבדילן? אמר "הואיל ובאה מצוה לידי אקיימנה".
כלומר, לפי הסבר התלמוד, הציווי המקורי, המוזכר בספר במדבר, אודות הבדלת ערי המקלט לאחר הכניסה לארץ כנען מתייחס – במישור המעשי – להבדלת שלוש הערים המערביות בלבד, בעוד שאת שלוש הערים המזרחיות ניתן להקצות קודם לכן, ואף מצוה לעשות כן. ובכל זאת – הלא גם שלוש הערים המזרחיות נזכרו בספר במדבר (דהיינו – שמועד הקצאתן הוא לאחר הכניסה לארץ כנען)? כאן בא התלמוד ומסביר כי הציווי בספר המדבר אינו מתייחס למועד הקצאתן של הערים, אלא למועד מתן התוקף המשפטי המחייב שלהן. כלומר – ניתן להקצותן קודם לכן ואף מצוה לעשות כן, ואולם הן ייהפכו לערי מקלט קולטות רק לאחר שגם הערים המערביות יוקצו, לאחר מעבר הירדן והכניסה לארץ כנען.
הסבר זה, בכללותו, אינו הולם את פשוטו של מקרא, שאינו מחלק בין מועד ההקצאה לבין מועד כניסתו לתוקף של מעמדן המשפטי של ערי המקלט. לפי פשוטו של מקרא, מועד הקצאת כל הערים הוא לאחר הכניסה לארץ כנען, ואין כל מצוה בהקצאתן קודם לכן. יחד עם זאת, ניתן לקחת צעד קדימה את הגרעין הרעיוני המונח ביסודם של דברי התלמוד, כפי שמיד נעשה.
עיקרו של נאומו הנוכחי, וזה שיבוא בעקבותיו, של משה רבנו הוא ביצירת החיבור בין שמירת המצוות לבין הישיבה בארץ כנען. המסר הזה פזור על פני כל הנאום והוא מובע היטב בפסוק החתימה של הנאום, "ושמרת את חוקיו ואת מצוותיו אשר אנוכי מצווך היום, אשר ייטב לך ולבניך אחריך, ולמען תאריך ימים על האדמה אשר ה' א-לוהיך נותן לך כל הימים".
ואולם, משה ניצב בפני בעיה כבירה בהעברת המסר של נאום זה: אין הוא מסוגל לשמש כדוגמא אישית, שהרי הוא אינו נכנס לארץ כנען. העם – כן, והוא לא. עומק הפער בין משה לבין העם בא לידי ביטוי בהודעתו של משה לעם, באותו נאום שחתימתו נזכרה לעיל, על כך שהוא אינו נכנס לארץ כנען. ההודעה נעשית בניסוח טרגי ובוטה, המשקף את כאבו של משה : "כי אנוכי מת בארץ הזאת, אינני עובר את הירדן, ואתם עוברים, וירשתם את הארץ הטובה הזאת".
ובכן, כיצד משה יוכל להעביר את המסר על חשיבות שמירת המצוות בארץ כנען, כאשר הוא אינו נכנס אליה?
באמצעות יצירת קונפליקט.
לרשותו של משה רבנו עמד מצב אנומלי יחיד במינו, של ערי מקלט שנמצאות אמנם כאן ועכשיו - במזרח, אך מועד הפרשתן תלוי לחלוטין בעתיד - רק כשבני ישראל ייכנסו לעבר הירדן המערבי. משה רבנו יוצר פרוזדור בזמן ומביא את העתיד אליו כבר עכשיו, ואומר לבני ישראל: אמנם איני יכול להיכנס לארץ כנען עמכם, אך אני מתחיל בביצוע מצוה ארץ-ישראלית כבר עכשיו. וכך, מיד בתום הנאום, הנחתם כאמור במילים "ושמרת את חוקיו ואת מצוותיו אשר אנוכי מצווך היום, אשר ייטב לך ולבניך אחריך, ולמען תאריך ימים על האדמה אשר ה' א-לוהיך נותן לך כל הימים", לוקח משה את המצווה הציבורית הראשונה, עד עתה, שנמסרה לעם ישראל לביצוע בכניסה לארץ כנען, ומבצע אותה כבר עכשיו, לעיני בני ישראל.
ברור היה לו למשה רבינו שטרם הגיע מועד קיום המצוה, וגם היה לו ברור שאין תוקף משפטי כלשהו למעשהו, משום שטרם הגיע הזמן לכך, ומשום שאין הוא מוסמך לפעול בשם עם ישראל במועד זה. דווקא בשל כך – בשל הקונפליקט שהוזכר לעיל – היה ברור למשה שמעשהו ייתפס כמעשה חריג וצא דופן, ויותיר רושם עז על העם.
פריצת מסגרת הזמן אפשרה למשה רבינו, גם בהיותו בערבות מואב, להמחיש לעם כמה הוא היה רוצה להיכנס לארץ כנען וכמה הוא היה רוצה לבצע ולקיים בה את מצוות ה'.
עדכוני מכס ורגולציה
