פרשתנו כוללת אוסף רב של מצוות חוקים המכסה תחומים שונים ומגוונים, ובין היתר היא עוסקת ב - [ועכשיו תגיע רשימה ארוכה] - דין שבוית מלחמה ("אשת יפת תואר"); משפט הבכורה; בן סורר ומורה; איסור הלנת התלוי; השבת אבידה; שילוח הקן; מעקה; איסור כלאיים; מצוות הגדילים (ציצית); דין המערער על בתולי אשתו; דין השוכב עם אשה בעולת בעל; דין השוכב עם בתולה מאורסה; דיני האסורים והמותרים לבוא בקהל ה'; שמירה על קדושת המחנה; איסור הסגרת עבד אל אדוניו; איסור קדשה; דין הנשך; חובת קיום נדרים; דיני גירושין והחזרת הגרושה; זכויות הנושא אישה חדשה וחובתו כלפי אשתו; דיני הלוואות ומשכון; דינו של גונב נפש; נגע הצרעת וזכירת צרעת מרים; החובה להשאיר מן היבול לעניים; עונש המלקות; איסור חסימת השור; דין הייבום והחליצה; דיני מידות ומשקלות; מצוות השמדת עמלק.
לא רק ריבוי הדינים מפתיע אלא גם העדר קשר ברור בין העניינים השונים. מה הקשר בין איסור נשך לאיסור הלנת התלוי? ומה הקשר בין דין שבוית מלחמה לדיני מידות ומשקלות?
העדר הקשר הפנימי מייחד את פרשתנו אל מול שתי הפרשות שקדמו לה – ראה ושופטים – שעסקו גם הן במצוות ודינים רבים. בשונה מפרשתנו, ניתן היה באותן פרשות למצוא גרעין רעיוני המלכד חלק ניכר מהדברים - ענייני המקדש למשל (פרשת ראה), וענייני הנהגה ומוסדות שילטון (פרשת שופטים). גרעינים אלו איפשרו להבין מדוע נכרכו שם הדברים יחדיו, ולא פחות חשוב מכך – גם איפשרו להסביר מדוע אותם עניינים לא ניתנו או לא נכתבו בספרים הקודמים.
לא כך בפרשתנו: העדר קשר ברור בין העניינים הנידונים בפרשתנו מוביל למסקנה כי פרשתנו מהווה קובץ ארוך ומפורט המאסף לתוכו עניינים שונים שלא ניתן היה לאגדם ביחד או לחברם לתתי-עניינים, וכך גובשה לה אותה רשימה ארוכה שפורטה לעיל. בהעדר גרעין תוכני מלכד תועלה בצדק השאלה מדוע כלל הובאו ציוויים אלו בספר דברים: אם הם נזכרו כבר בספרים הקודמים מדוע היה צורך לשוב ולהזכירם כאן, ואם הם לא ניתנו או לא נכתבו בספרים הקודמים - מדוע היה צריך להמתין עם רשימה ארוכה זאת עד עתה?
קשר ענייני בין הדינים השונים אין, אך מסר רעיוני משותף קיים, והוא כינונו של ספר חוקים הנושא אופי חברתי-מוסרי. נביא, למשל, את היחס לגר, אשר יכול לשמש דוגמא טובה לכך: כבר בספר שמות קראנו על החובה להימנע מפגיעה בגר ("וגר לא תונה ולא תלחצנו"), ואולם בספר דברים, וגם בפרשתנו, אנו עולים מדרגה ואנו מחוייבים לאהוב אותו ולדאוג לו ("ואהבת את הגר", "לא תטה משפט גר יתום", "כי תחבוט זיתך לא תפאר אחריך, לגר ליתום ולאלמנה יהיה"). ובענין אחר – בספר שמות מחויב הנושה להשיב לחייב בגד שניתן לו כדי שיוכל להתכסות בו; פרשתנו מוסיפה ומחדדת שהנושה אינו רשאי לבחור מהו הפריט שהוא יקח כערבון, ואף אסור לו להיכנס לבית החייב על מנת לקחת את ערבון. אלו הן שתי דוגמאות, מתוך רשימה ארוכה, לעניינים שנזכרו בחומשים הקודמים אך שבו ונקבצו להם כאן כדי לשדרג אותם ולהטמיע בהם מסר חברתי מוסרי (כך גם דיני המשקלות, דיני נשך, חובת קיום נדרים,ועוד).
בצד עניינים אלו קיימים עניינים שנתחדשו בפרשתנו שגם הם נושאים פן זה מזוויות שונות. למשל, עניין האסורים והמותרים לבוא בקהל ה': עמוני ומואבי אסורים לבוא לעולם בקהל ה' בשונה מכניסתם לקהל ישראל של הדור השלישי של האדומים והמצרים. הנימוק הוא מוסרי להפליא - יחסם של עמים אלו לעם ישראל ("לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה'...על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים בצאתכם ממצרים" – אל מול - "לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו"). ודוגמא נוספת - דיני גירושין ואיסור החזרת הגרושה לאחר שנישאה לאחר (על מנת למנוע גירושין נמהרים), מצד אחד, וחובת הנושא אישה חדשה לשמח את אשתו מהצד השני, מייצגים גם הם גישה חברתית-מוסרית המחזקים את מוסד הנישואין ואת הקשר בין איש לאשתו. עניינים נוספים מסוג זה הם דין המלקות, בן סורר ומורה, ודין הייבום והחליצה.
מדובר בדוגמאות בלבד. ניתן לעבור נושא-נושא ולבחון את המסר החברתי-מוסרי הגלום בו, אשר הוביל לכך שאותם נושאים נקבצו להם במקום אחד – בפרשתנו. קובץ חוקים זה, יחד עם קבצי חוקים אחרים הנזכרים בספר דברים, נמסר מאת ה' דווקא לדור הנכנסים לארץ ולא לדור יוצאי מצרים, ומטרתו היא להתקדם מעל "שכבת הבסיס" שנמסרה לדור יוצאי מצרים, ולהתעלות לחברה מוסרית וצודקת.
המהלך לא עצר בספר דברים. על השכבה המתקדמת של ספר דברים נוספו שכבות נוספות, דור אחר דור, תקופה אחרי תקופה, לקיים את היעוד שהוצב על ידי ה': "ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם, לעיני העמים, אשר ישמעון את כל החוקים האלה, ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה. כי מי גוי גדול, אשר לו א-לוהים קרובים אליו, כה' א-לוהינו בכל קוראנו אליו. ומי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים, ככול התורה הזאת אשר אנוכי נותן לפניכם היום".
עדכוני מכס ורגולציה
