היצואנית, אשר כתוצאה מאבדן המשלוח נבצר ממנה להשלים את עסקת מכר הזרעים, ביקשה להיפרע על מלוא נזקיה בגובה שווי המשלוח על פי חשבון המכר – למעלה מ-350,000 דולר. בין היתר, תבעה היצואנית גם את חברת הביטוח על פי הפוליסה שהוצאה למשלוח, כאשר הסכום המבוטח הנקוב בה היה בגובה שווי הסחורה.

לאחר שנקבע על ידי בית המשפט, במסגרת החלטה קודמת, כי חברת הביטוח אכן חייבת לפצות את היצואנית, נותרה בין הצדדים מחלוקת בשאלת גובה הפיצוי.

החברה היצואנית טענה כי מדובר בפוליסה בת ערך נקוב (Valued Policy), וממילא אין צורך בהוכחת גובה הנזק. לכן, חייבת חברת הביטוח לפצותה בגובה מלוא הסכום הנקוב (למעלה מ-1.5 מיליון ש"ח נכון ליום הגשת התביעה).

חברת הביטוח טענה, בין היתר, כי הפוליסה מכסה רק נזקים פיסיים ישירים למטען ואינה מכסה הפסד תוצאתי ואובדן רווחים. כיוון שעסקת מכר הזרעים בוטלה, אין לבסס את חבותה על הסכום הנקוב בחשבון המכר אלא על עלות הייצור של הזרעים בלבד. עוד טענה חברת הביטוח כי לא מדובר בפוליסה שהינה בת ערך נקוב (כלומר, Unvalued Policy), ולכן המבוטחת, היצואנית, צריכה להוכיח את גובה הנזק.

בנוסף, ולאחר שניתח את ראיות הצדדים ואת פוליסת הביטוח, הגיע בית המשפט למסקנה כי מדובר בפוליסה בת ערך נקוב ועל החברה המבטחת לשלם ליצואנית מבוטחת את התגמול על פי השווי המוצהר של המשלוח.

בית המשפט התבסס בהחלטתו על ההלכה שנקבעה בעניין מגורי [ע"א 5938/03 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ. אמנון מגורי] ועל הניתוח אשר נערך שם לגבי ההבדלים שבין פוליסה בת ערך נקוב לפוליסה נטולת ערך נקוב. בעניין מגורי נקבע, כי בפוליסה בת ערך נקוב שווי של הנכס המבוטח נקבע בסכום מוסכם, ולכן, אם נגרם לנכס נזק שהינו בבחינת אובדן מוחלט, המבוטח יחוייב לפצות את המבוטח במלוא הסכום שנקבע בפוליסה. לעומת זאת, בפוליסה נטולת ערך נקוב, הסכום שנקבע כסכום הביטוח אינו משקף בהכרח את שוויו של הנכס המבוטח, אלא אך מהווה את הסכום המקסימאלי שהמבטח קיבל על עצמו לשלם. במצב כזה יהיה חייב המבוטח להוכיח את שווי הנכס ואת גובה הנזק שנגרם בפועל.

כפועל יוצא, ישנו לרוב הבדל בניסוח בין הפוליסות הללו, כאשר בפוליסה נטולת ערך נקוב מציינים את סכום הביטוח בלבד, ואילו בפוליסות עם ערך נקוב נוהגים לציין גם את שווי הנכס המבוטח. בית המשפט קובע כי הבחנה זו התקיימה גם בנסיבות המקרה דנן. מחד, הפוליסה קבעה סכום ביטוח המהווה את תקרת אחריותו של המבטח ("Limit per location and bottom") בגובה 1,000,000$, כאשר נוסף על כך, נקבע גם שווי ספציפי למשלוח בגובה של 356,447$.