גיל נדל משרד עורכי דין

 

הביטוח יפצה יצואן של משלוח חקלאי שאבד בוונצואלה

עו"ד גיל נדל, עו"ד טינה קפלן

 

לאחרונה קיבל בית המשפט תביעה של יצואן משלוח חקלאי נגד חברת ביטוח, בגין משלוח חקלאי שאבד בוונצואלה. חברת הביטוח ניסתה להסיר אחריות ביחס למקרה זה בטענות שונות, אך בית המשפט דחה את ההתנגדות וחייב את הביטוח במלוא הנזק שנגרם ליצואן.

 

עובדות המקרה:

 

משלוח זרעי בצל של חברת הזרע ג'נטיקס התעכב בדרכו אל נמל היעד בוונצואלה ולבסוף נדחה בעת הגעתו, לאור פקיעת רישיון היבוא. החברה היצואנית ניסתה להקטין את נזקיה וביקשה להחזיר את הסחורה לישראל, אך המשלוח לא חזר אלא אבד - כפי הנראה בנסיבות של החרמה.

 

היצואנית, אשר כתוצאה מאבדן המשלוח נבצר ממנה להשלים את עסקת מכר הזרעים, ביקשה להיפרע על מלוא נזקיה בגובה שווי המשלוח על פי חשבון המכר – למעלה מ-350,000 דולר. בין היתר, תבעה היצואנית גם את חברת הביטוח על פי הפוליסה שהוצאה למשלוח, כאשר הסכום המבוטח הנקוב בה היה בגובה שווי הסחורה.

 

לאחר שנקבע על ידי בית המשפט, במסגרת החלטה קודמת, כי חברת הביטוח אכן חייבת לפצות את היצואנית, נותרה בין הצדדים מחלוקת בשאלת גובה הפיצוי.

 

החברה היצואנית טענה כי מדובר בפוליסה בת ערך נקוב (Valued Policy), וממילא אין צורך בהוכחת גובה הנזק. לכן, חייבת חברת הביטוח לפצותה בגובה מלוא הסכום הנקוב (למעלה מ-1.5 מיליון ש"ח נכון ליום הגשת התביעה).

 

חברת הביטוח טענה, בין היתר, כי הפוליסה מכסה רק נזקים פיסיים ישירים למטען ואינה מכסה הפסד תוצאתי ואובדן רווחים. כיוון שעסקת מכר הזרעים בוטלה, אין לבסס את חבותה על הסכום הנקוב בחשבון המכר אלא על עלות הייצור של הזרעים בלבד. עוד טענה חברת הביטוח כי לא מדובר בפוליסה שהינה בת ערך נקוב (כלומר, Unvalued Policy), ולכן המבוטחת, היצואנית, צריכה להוכיח את גובה הנזק.

 

פסק הדין:

 

ראשית, קבע בית המשפט כי טענתה של חברת הביטוח לפיה עסקת המכר "בוטלה" אינה נכונה, שכן לא מדובר בנסיבות המקרה בביטול הנובע ממחלוקת עסקית, אלא בביטול העסקה בשל נסיבות של סיכול אפשרותה של החברה היצואנית להעביר את המשלוח אל יעדו ואבדן המשלוח בנסיבות של החרמה.

 

בנוסף, ולאחר שניתח את ראיות הצדדים ואת פוליסת הביטוח, הגיע בית המשפט למסקנה כי מדובר בפוליסה בת ערך נקוב ועל החברה המבטחת לשלם ליצואנית מבוטחת את התגמול על פי השווי המוצהר של המשלוח.

 

בית המשפט התבסס בהחלטתו על ההלכה שנקבעה בעניין מגורי [ע"א 5938/03 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ. אמנון מגורי] ועל הניתוח אשר נערך שם לגבי ההבדלים שבין פוליסה בת ערך נקוב לפוליסה נטולת ערך נקוב. בעניין מגורי נקבע, כי בפוליסה בת ערך נקוב שווי של הנכס המבוטח נקבע בסכום מוסכם, ולכן, אם נגרם לנכס נזק שהינו בבחינת אובדן מוחלט, המבוטח יחוייב לפצות את המבוטח במלוא הסכום שנקבע בפוליסה. לעומת זאת, בפוליסה נטולת ערך נקוב, הסכום שנקבע כסכום הביטוח אינו משקף בהכרח את שוויו של הנכס המבוטח, אלא אך מהווה את הסכום המקסימאלי שהמבטח קיבל על עצמו לשלם. במצב כזה יהיה חייב המבוטח להוכיח את שווי הנכס ואת גובה הנזק שנגרם בפועל.

 

כפועל יוצא, ישנו לרוב הבדל בניסוח בין הפוליסות הללו, כאשר בפוליסה נטולת ערך נקוב מציינים את סכום הביטוח בלבד, ואילו בפוליסות עם ערך נקוב נוהגים לציין גם את שווי הנכס המבוטח. בית המשפט קובע כי הבחנה זו התקיימה גם בנסיבות המקרה דנן. מחד, הפוליסה קבעה סכום ביטוח המהווה את תקרת אחריותו של המבטח ("Limit per location and bottom") בגובה 1,000,000$, כאשר נוסף על כך, נקבע גם שווי ספציפי למשלוח בגובה של 356,447$.

 

לבסוף, בית המשפט ייחס חשיבות גם לכך שהפרמיות אשר נגבו על ידי חברת הביטוח מהיצואנית התבססו על הערך המוצהר של המשלוח. בהקשר זה, הזכיר השופט את ההלכה שנקבעה בעניין כלל חברה לביטוח [ע"א 196/88 כלל חברה לביטוח נ. הפועלים ליסינג מו (1) 756], ואת ההלכה בעניין מגורי. בשני פסקי הדין נקבע כי יש להעמיד את חברת הביטוח בחזקת מי שביטחה את הנכס במלוא השווי המוצהר שבגינו נגבו הפרמיות מאת המבוטח בפועל, וכי זהו ערכו הממשי והנכון של הנכס לאותו מועד, וזאת בלא תלות בכוונה שהנחתה אותה, לעניין סוג הפוליסה שהוציאה.

 

לאור כל זאת, חברת הביטוח חויבה במלוא סכום התביעה בתוספת ריבית והפרשי הצמדה וכן בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.

 

[ת"א (שלום ת"א) 47800-08 הזרע ג'נטיקס בע"מ נ' MEDDITERNIAN ואח', פסק-דין מיום 4.12.13, השופט מרדכי בן-חיים]