פרשתנו אנו קוראים על חטאם של בני ישראל בשיטים: "וישב ישראל בשיטים, ויחל העם לזנות אל בנות מואב. ותקראן לעם לזבחי אלוהיהן, ויאכל העם וישתחוו לאלוהיהן. ויצמד ישראל לבעל פעור ויחר אף ה' בישראל". שיאו של האירוע, או שמא נאמר שיא שפלותו, נמצא במעשהו של זמרי בן סלוא: "והנה איש מבני ישראל בא ויקרב אל אחיו את המדיינית, לעיני משה ולעיני כל עדת בני ישראל". בסופו של דבר, מי שהביא לסיומו של אותו אירוע חטא קשה היה פנחס בן אלעזר הכהן, אשר נכנס אל הקובה ודקר את זמרי בן סלוא ואת כזבי בת צור, ובכך השיב את חמת ה' מעל בני ישראל.
פנחס ראוי כמובן למלוא הברכה על מעשהו, שהציל את עם ישראל, אלא שנשאלת השאלה מדוע היה צורך במעשהו של איש אחד - פנחס - שיקום ויעשה את המעשה? האם לא היו שופטים ושוטרים שיבצעו את העבודה? האם לא היו אנשים נוספים בעם ישראל שניסו לעצור את החרפה?
בעבר עמדנו על כשלומה של מערכת האכיפה באירוע זה, שהרי בטרם ביצע פנחס את מעשהו, ציווה ה' את משה, כתגובה לחטא בני ישראל, כך: "ויאמר ה' אל משה: קח את כל ראשי העם והוקע אותם לה' נגד השמש וישב חרון אף ה' מישראל". פשוטם של דברים (בשונה מהסברם של רש"י ואב"ע) הוא שמשה הצטווה להוקיע – לתלות – את כל ראשי העם. זאת, משום שלא רק פשוטי העם חטאו אלא גם ראשיו, והעצירה המיידית של המשך החטא תתבצע אם הדין ייעשה גם בבכירים. בהתאם לכך קרא משה למוציאים לפועל, שופטי ישראל, ומצווה אותם: "הרגו איש אנשיו הנצמדים לבעל פעור". הכוונה היתה לבצע פעילות אכיפה מסיבית, ולהרוג את כל המעורבים בחטא, מגדול ועד קטן.
התורה אינה מספרת האם שופטי ישראל התחילו במשימתם והאם הצליחו בה. מה שהתורה כן מספרת הוא שהיה מי שיצא נגד פעולת אכיפה זו, והצליח, והלא הוא זמרי בן סלוא. הוא עשה את המעשה בפרהסיה "לעיני משה ולעיני כל עדת בני ישראל", כדי להתריס בפני משה ובפני שופטי העם ושוטריו על אזלת ידם וחוסר יכולתם להטיל חוק וסדר על העם.
אבל לא רק זאת: זמרי לא הסתפק בעשיית המעשה בפרהסיה לעיני כל העם, אלא במקום מיוחד – בקובה – שמשמעה חדר, או אוהל, או כיפה (alcove, cupola; ראו ב"עולם התנ"ך" על אתר). להבנתנו, זמרי בוחר לעשות את מעשהו "בגדול", במקום שאינו אחר מאשר משכן ה' עצמו! וכך נכנסים זמרי וכזבי אל אוהל מועד - "ויקרב אל אחיו את המדינית", ומתריסים לעיני כל העם – "לעיני משה ולעיני כל עדת בני ישראל". ואולם עדת ישראל משותקת ולא עושה דבר כדי לעצור את המעשה הנורא: "והמה בוכים פתח אוהל מועד".
מדוע העם בוכה בפתח הכניסה למשכן? מדוע העם אינו נכנס למשכן כדי לשים סוף למעשה התועבה?
"והזר הקרב יומת" נצטוו בני ישראל בארבעה מקומות בספר במדבר, ושנים מהם נוגעים לאיסור כניסה לאוהל מועד, החל על הכל פרט לכהנים: "והחונים לפני המשכן קדמה לפני אוהל מועד מזרחה משה ואהרון ובניו שומרים משמרת המקדש למשמרת בני ישראל, והזר הקרב יומת" (א, לח), ושוב לאחר מחלוקת קורח ועדתו עת נצטווה אהרון: "ואתה ובניך אתך תשמרו את כהונתכם לכל דבר המזבח ולמבית לפרוכת ועבדתם, עבודת מתנה אתן את כהונתכם, והזר הקרב יומת" (יח, ז). וכך, נמצא העם עומד פתח אוהל מועד ורואה את החטא מתבצע מול עיניו ואין הוא יכול לעשות דבר בפועל, שהרי "והזר הקרב יומת" (ותודתי ליעל בליצקי שהעירתני על ענין זה).
וכאן הגיעה שעתו הגדולה של פנחס הכהן, שכן פנחס הכהן היה הממונה ("נגיד") על משמרות המשכן - שומרי הספים ושומרי המבוא לאוהל מועד (דברי הימים א, ט, כ; ראו ב"עולם התנ"ך" על אתר), ובהמשך גם נקרא על פינחס שיצא למלחמה על מדין עם כלי המשכן איתו. פנחס, מכח תפקידו כממונה על משמר המשכן, הרשה לעצמו להיכנס למקום גם שלא במסגרת עבודת המשכן ולקטוע את העוון החמור, וכך נעשה.
מעשהו של פינחס היה נועז בכל קנה מידה: הן בכניסתו למשכן, והן בנכונותו לחסל במו ידיו את בכירי החוטאים. פינחס נזקק לברית השלום, שכן היה לו לירא מקרובי זמרי וכוזבי (ראו בחזקוני על אתר). ושמא נזקק פנחס נזקק להגנה מכל שבט שמעון, בעקבות הריגת נשיא בית אב של השבט, שכן אירוע חטא בעל פעור פורר באופן משמעותי את שבט שמעון. שבט שמעון, שהיה אחד השבטים הגדולים, ושמנה בעת המפקד הראשון במדבר סיני, כשישים אלף נפש, התדלדל באופן דרמטי בלמעלה מ 60%, ומנה, על פי המפקד הנזכר בפרשת פנחס, רק כעשרים ושנים אלף איש. החשש להתפוררות השבט היה כה מוחשי, עד שלבסוף לא קיבל שבט שמעון נחלה של ממש בארץ ישראל, ועריו היו בלועות בתוך שבט יהודה (יהושע יט).
הדברים נאמרו באופן קצר ותמציתי על ידי המדרש תנחומא, בבארו את דברי יעקב לשמעון ולוי: "אחלקם ביעקב, כ"ד אלף נפלו משבט שמעון על מעשה זמרי (וכך נותרו) ואלמנותיהם כ"ד אלף. וחלקם ב' אלפים לכל שבט ושבט שנאמר אחלקם ביעקב, וכל מי שמסבב על הפתחים הוא משבט שמעון".
אין ספק שמזוית הראות של שבט שמעון, לפנחס היה תפקיד משמעותי בטראומת השבט, שכן פינחס היה הגורם היחיד שהעז לקרוא תיגר על עוצמתו והתרסתו של אחד מבחירי השבט, והשתתף ביצירת המפולת הקשה של השבט. לפיכך נדרש פנחס לברית השלום – ליצירת הגנה מפני מי מבני השבט שלבטח שטמו את פנחס.
עדכוני מכס ורגולציה
